פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      ראיון מיוחד: פליטי דרום סודן מדברים על עצמאות

      גם דרום סודן הכריזה לאחרונה על עצמאותה, אולם לדברי הפליטים שברחו מהמדינה למודת הקרבות, עדיין מוקדם לצאת לחגוג בכיכרות. "זו מדינה תינוקת, הכל מתחיל מאפס"

      הכרזת העצמאות של דרום סודן הובילה את משרד הפנים להחלטה לגרש את הפליטים ילידי האזור בחזרה לארצם, על אף המצב הביטחוני המידרדר במדינה והעימותים התכופים עם השכנה סודן. כעת, לרגל חגיגות יום העצמאות ה-64 של ישראל, פגשנו שלושה פליטים ממדינה צעירה אף יותר משלנו, דרום סודן - לשיחה על עצמאות, חופש וביטחון.

      סיימון מאייר, בן 30, נדד לא מעט בניסיון למצוא קרקע יציבה לבנות את חייו עליה. "אני פליט זה 17 שנים, חמש שנים בישראל, ולפני כן בחרטום ובמצרים", סיפר מאייר לוואלה! חדשות. "יש לי ארבעה ילדים. אנחנו נעים מסביב לעולם בחיפוש אחר מקום מבטחים". לדבריו של מאייר, המניע לנדודיו כעת הוא התקווה למצוא עתיד בטוח לילדיו. "משה הוציא את בני ישראל ממצרים", אמר מאייר. "הם סבלו, גם אנחנו סבלנו, אנחנו צריכים ביטחון ויציבות, אנחנו שמחים על העצמאות אבל היא עדיין לא אמיתית - צריך לחכות שהדברים ישתפרו".

      סיימון מאייר פליט דרום סודן, אפריל 2012 (דרור עינב)
      "גם אם מתחילים לבנות גורדי שחקים – זה לא אומר שיש מדינה". סיימון מאייר (צילום: דרור עינב)

      כשנשאל לדעתו לגבי עצמאות דרום סודן, הדגיש מאייר כי מדובר במדינה שבינה לבין עצמאות אמיתית המרחק עוד רב. "זו מדינה תינוקת, הכל מתחיל מאפס", אמר מאייר, והסביר: "צריך בתי ספר, בתי חולים – כיום אין בהם אפילו מיטות או רופאים. אין לנו ביטחון, זאת לא ממש ממשלה מה שיש שם". לדבריו, "יש עדיין משברים ומלחמות. גם אם מתחילים לבנות גורדי שחקים – זה לא אומר שיש מדינה. המצב הוא כזה שמישהו פשוט יכול להיכנס אליך הביתה ולהרוג אותך – למשל, אם מישהו ישמע שהייתי בישראל ויחשוב שיש לי כסף, הוא יוכל פשוט להרוג אותי ולשדוד אותי".

      לדבריו של מאייר, הוא מרגיש כאילו הכרזת העצמאות של דרום סודן היא התירוץ לו חיכתה ממשלת ישראל על מנת "להיפטר" מהפליטים. "זה כאילו הם פשוט חיכו לאיזה מרחב תמרון כדי להיפטר מאיתנו", אמר מאייר. "אני רוצה לשאול את אלי ישי, אתה מכיר את דרום סודן? אני מבין שישראל היא מדינה קטנה עם הרבה מהגרים ומחפשי מקלט, אבל בגלל זה אתם מוכנים לשלוח אותנו למותנו? אנחנו לא מתכוונים להישאר פה לנצח. אנחנו לא יכולים לפעול כרצוננו, אנחנו פועל יוצא של הנסיבות. החיים שלנו בסכנה. אין לנו ויזות ואף אחד לא עובד, כי ביטלו לנו אותן ברגע שהחליטו להחזיר אותנו. מה נעשה, איך נתפרנס? אנחנו תלויים בבעל הבית, אלי ישי".

      "הכי רחוק מעצמאות"

      גם תרזה שאן, בת 37, מזדהה עם רצונו של מאייר להתפרנס בכוחות עצמה. "אין ויזה ואסור לנו לעבוד, מוצאים פה ושם עבודות מזדמנות אבל זה קשה", היא אומרת. שאן, אם לשישה ילדים – הגדול שבהם בן 17 והקטן בן שנתיים - עברה אף היא את המסלול מדרום סודן לצפונה, דרך מצרים ועד לישראל. "כשגדלתי קראתי הרבה בתנ"ך ותמיד חשבתי שמדינת ישראל היא מקום קודש ושמדובר בעם סגולה", סיפרה שאן. "לכן, כשהייתי צריכה לברוח, חשבתי שכאן יתייחסו אליי טוב. לא חשבתי שיגידו לי 'את משם, תחזרי למקום שבאת ממנו'. אתם עם שעבר קשיים, למה לעשות לנו את הרע שעשו לכם?".

      שאן שוהה בישראל במשך ארבע וחצי השנים האחרונות, מתוכן בילתה שישה חודשים במתקן כליאה. "התחושה שאנחנו כל הזמן במצב בו אין לנו ברירה הוא קשה", סיפרה. "לא אומרים לנו כלום, כל הזמן מחליטים החלטות שונות לגבינו בעוד אנחנו נשארים בעלטה. כל הזמן אומרים לנו 'עוד חודש, חודשיים או שנה אתם הולכים מפה'. איך אפשר לחיות חיים נורמליים, להיות עצמאיים, לגדל ילדים?", היא שואלת. לדבריה, "היו לנו ויזות ועכשיו אנחנו פשוט תלויים באוויר. אני לא יודעת מה יקרה איך נסתדר ומה יהיה עם הילדים – זה הדבר הכי רחוק שיש מעצמאות. הייתי רוצה לשאול את ראש הממשלה בהזדמנות זו – מה אתה חושב על מה שעושים לנו עכשיו?".

      תרזה שאן פליט דרום סודן, אפריל 2012 (דרור עינב)
      "אתם עם שעבר קשיים, למה לעשות לנו את הרע שעשו לכם?". תרזה שאן (צילום: דרור עינב)

      "רוצים לחגוג ימי עצמאות, לא ימי זיכרון"

      חאלד לורלה, בן 34, אב יחיד לשני ילדים, ביקש לברך את הישראלים לכבוד יום העצמאות ה-64 – אולם לדבריו הוא מתקשה להזדהות עם אווירת החג. "אני מאחל לישראל ולישראלים יום עצמאות שמח", אמר לורלה. "הייתי רוצה לחגוג אותו יחד איתכם, אבל במקום לשמוח ולחגוג אני מפחד שיגרשו אותי". בדומה לסיימון ותרזה, גם לורלה חולם להתפרנס ולהתקיים באופן עצמאי: "אני לא יכול לעבוד", הוא מספר. "אנחנו לא יודעים מה רוצים לעשות לנו".

      נדודיו של לורלה החלו עוד בינקותו: על מנת להציל את חייו, הוברח לורלה מדרום סודן לצפונה, אולם איבד את שני הוריו בגיל ארבעה חודשים בלבד. "אין לי אפילו תמונה של אמא שלי להסתכל עליה", הוא מספר בעצב. "זה מה שעולה לי בראש כשאני חושב על זה שרוצים להחזיר אותנו לשם. אנחנו מחפשים חיים טובים ובטחון לילדים שלנו ואנחנו מפחדים עליהם". בנוסף על חששו מהמלחמה, מספר לורלה כי גם הבדלי התרבויות יקשו על שובה של משפחתו. "רוצים להחזיר אותנו למדינת מלחמה, אני אפילו לא יודע את השפה שם – אני יודע עברית הרבה יותר טוב, הילדים שלי מדברים עברית", הוא מספר. "איזו מדינה יש שם עכשיו? אולי הכריזו על עצמאות אבל אין שם בתי חולים או בתי ספר. אני לא מכיר שם אף אחד. זאת מדינה של מלחמה ומוות".

      חאלד לורלה פליט דרום סודן, אפריל 2012 (דרור עינב)
      "בן אדם בלי ויזה זה כמו אוטו בלי דלק". חאלד לורלה (צילום: דרור עינב)

      אורית מרום מארגון הסיוע לפליטים א.ס.ף הוסיפה על הדברים: "לצערנו, המצב הביטחוני וההומניטרי בדרום-סודן בשבועות האחרונים רק הולך ומידרדר, וחזרה לשם עלולה להיות מסוכנת - במיוחד עבור ילדים". מרום איחלה לתושבי דרום סודן החיים בישראל "כי יוכלו לשוב למולדתם בהקדם ולחגוג בה את עצמאותם, אחרי שנים כה ארוכות בגלות". לדבריה, "כל אדם שואף לחיות במקום בו הוא מרגיש מוגן, בטוח ורצוי, והלוואי כי אחרי כל השנים במהלכן נאלצו לנדוד בין מדינות יוכלו תושבי דרום סודן לחזור אל אדמתם ולבנות שם את ביתם".

      לורלה מזדהה עם איחוליה של מרום ומקווה לשוב למדינתו, אולם לטענתו אין הדבר כה פשוט. "אני מבקש מראש הממשלה, כאב לילדים, שיעזור לנו", אמר לורלה. "אנחנו רוצים שנחזור לדרום סודן, כדי שנוכל לחגוג שם ימי עצמאות ולא ימי זיכרון. כרגע אין לנו חיים, אין לנו עצמאות, אין לנו עבודה או ויזה - ובן אדם בלי ויזה זה כמו אוטו בלי דלק. אנחנו מחכים ומחכים, מתפללים – מעבר לכך, אין לנו מה לעשות".

      לקריאה נוספת
      הפליטים הפגינו בירושלים: "מסוכן בדרום סודן"
      לפני חודשיים: בית המשפט הוציא צו זמני למניעת גירוש הפליטים
      דעה: אנא מכם, גלו כלפינו סבלנות

      לפניות לכתבת: anat.shalev2184@walla.com