פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      כך שוקמו כוחות הביטחון ברשות הפלסטינית

      משבר האמון בין ישראל לבין כוחות הביטחון הפלסטינים הגיע לשיא באינתיפאדת אל-אקצא ובחומת מגן. מאז, בעזרת הגנרל האמריקאי דייטון, חל שינוי משמעותי - אבל הסכנה לא חלפה

      כל חייל שהשתתף בפעילות מבצעית בשטחי הגדה המערבית בימים שלפני מבצע "חומת מגן" זוכר היטב את חוסר האמון ששרר אז בין כוחות צה"ל לבין כוחות הביטחון הפלסטינים. התפיסה שהתגבשה אז בקרב ההנהגה הישראלית היא שהשוטרים והחיילים הפלסטינים אינם עוד בני-ברית במאבק בטרור, אלא כאלה שמעלימים ממנו עין ולעיתים אף נוטלים בו חלק פעיל. הכוחות הישראלים והפלסטינים, שבשנות התשעים יצאו לסיורים צבאיים משותפים הפכו באותם ימים לאויבים. פעמים רבות במהלך אינתיפאדת אל-אקצא, שפרצה בשנת 2000, נלחמו חיילי צה"ל ואנשי כוחות הביטחון הפלסטינים אלה באלה ופעמים רבות נהרגו שוטרים פלסטינים מאש החיילים.

      על אף שבהסכמי אוסלו סוכם כי הפלסטינים יקימו שישה גופי ביטחון בלבד, הוקמו יותר מעשרה. ראש הרשות הפלסטינית לשעבר, יאסר ערפאת, הכפיף את כולם אליו ומינה את נאמניו למפקדיהם, רבים מהם הגיעו עם ערפאת מטוניסיה לשטחים. כך למשל מינה את מקורבו, ראזי ג'באלי, למפקד המשטרה, את אחיינו, מוסא ערפאת, למפקד המודיעין הצבאי ואת נאמניו, ג'יבריל רג'וב ומוחמד דחלאן, למפקדי הביטחון המסכל בגדה ובעזה. ג'באלי, ששרד ניסיון התנקשות, פוטר בבושת פנים על ידי ערפאת בשל פרשות שחיתות חמורות ומוסא ערפאת חוסל ב-2005, גם בעקבות מעשי שחיתות. אלו רק ארבעה מתוך רשימה ארוכה של מלחכי פנכה ומקורבים שמונו לתפקידיהם מבלי שהיה להם הניסיון והמקצועיות הדרושים.

      "הדלת המסתובבת"

      התחושה בישראל באותן שנים הייתה שיאסר ערפאת משתמש במנגנוני הביטחון, שאמורים להיות גופים מקצועיים, כגופים פוליטיים. הוא סיפק לנאמניו, רובם בכירים בפתח, משרות בכירות באותם מנגנונים והוא הצליח למנוע הצטברות כוח רבה מדי בידי מספר קצינים בכירים. אט-אט הפכו אותם מנגנונים למושחתים ומסואבים יותר ויותר. ראשי מערכת הביטחון הישראלית האמינו אז כי חלק ממנגנוני הביטחון הפלסטינים היו למעשה גופי טרור בכסות של גופים ביטחוניים. לדוגמא, גוף אבטחת האישים, "כוח 17", עמד מאחורי פיגועי ירי רבים והטמנת מטעני חבלה במהלך אינתיפאדת אל-אקצא. מפקד הכוח, מוחמד דמרה, נעצר על ידי ישראל ב-2006, נידון ל-15 שנות מאסר, שוחרר בעסקת שליט ובאחרונה מונה ליועץ בכיר לאבו מאזן.

      האמונה בישראל היתה אז כי באמצעות ארגונים כדוגמת "כוח 17", ניסה ערפאת להסוות את הקשר בין הטרור לבין פתח. "כל התפקיד של אותם מנגנונים היה ליצור את הרושם כאילו הם מנהלים פעילות ביטחונית שתפקידה למנוע טרור, אך בפועל לאפשר לפלסטינים לנהל את מערכת הטרור שאותה התחילו עוד לפני 'חומת מגן'", מסביר לוואלה! חדשות ראש חטיבת מחקר באמ"ן לשעבר, תא"ל במילואים יוסי קופרווסר. "הם נהגו להסתיר מחבלים בתוך מתקני שירותי הביטחון, וכן לעצור מחבלים ומיד לשחררם. דבר שכונה על ידינו 'הדלת המסתובבת'. בפועל, כל שירותי הביטחון הללו הושתתו על פעילי תנזים לשעבר שהיו בקשר הדוק עם הפעילים בשטח והייתה סימביוזה ביניהם. לא הייתה שום לחימה בטרור, עד שישראל החליטה שהיא לא מוכנה להמשיך עם זה יותר".

      מבצע חומת מגן, מרץ 2012 (GettyImages)
      "מבצע חומת מגן היה החזרת הכיבוש לכל דבר ועניין" (צילום ארכיון: GettyImages)

      הגנרל עדנאן דמירי, כיום דובר מנגנוני הביטחון הפלסטינים וב-2002 קצין בכיר בביטחון המסכל בטולכרם, סבור כי מנגנוני הביטחון הפלסטינים פעלו היטב אולם ישראל דאגה לרסקם: "מנגנוני הביטחון תפקדו טוב מאד לפני חומת מגן", הוא אמר לוואלה! חדשות. "אני הייתי אלוף משנה במנגנון הביטחון המסכל של ג'יבריל רג'וב. תפקדנו טוב מאד והיה שקט. היו אמנם פיגועים בסוף שנות התשעים, אבל גם באותה תקופה תפקדנו היטב וידענו לבצע מעצרים. תשאל את השב"כ ואת צה"ל והם יאשרו לך".

      דמירי מספר כי "בשנת 2000 פרצה אינתיפאדת אל-אקצא, ישראל נכנסה לשטחי A, ואז התחילה כל האנרכיה. השיא של אינתיפאדת אל-אקצא היה כמובן מבצע 'חומת מגן' שהיה החזרת הכיבוש לכל דבר ועניין". דמירי טוען כי "ישראל הרסה את הסכם אוסלו במו ידיה". לדבריו "עד היום, קצינים פלסטינים רבים עצורים בישראל. ישראל הרגה לנו קצינים וחיילים ברמאללה, בטולכרם, בג'נין, בשכם, בכל מקום כמעט". דמירי מתאר תקופה קשה בה "הרסו לנו את כל המבנים והמשרדים של המנגנונים, לקחו לנו את כלי הרכב, את כלי הנשק, את הציוד, את המחשבים. הם הרסו את התשתית שלנו ונוצרה אנרכיה. לא היו הרי שוטרים וחיילים ברחוב".

      קופרווסר מתנער מההאשמות של דמירי. לדבריו "המנגנונים הפלסטינים לא רוסקו ב-'חומת מגן'. המבנים שלהם אולי קצת נפגעו אבל המנגנונים המשיכו להתקיים. זו אגדה אורבנית שהם נהרסו. מה שכן היה זה שנלקחה מהמנגנונים הפלסטינים האחריות לביטחון בשטחי A ואנחנו לקחנו לידינו את האחריות. לא הייתה לנו ברירה כי המציאות שהייתה אז אפשרה למחבלים פלסטינים לפעול בשטחי A ללא חשש". קופרווסר מסביר כי "אמנם מדי פעם היו מעצרים אבל אותם מחבלים שוחררו מהר מאד. צריך להבין, גם לפני 'חומת מגן' אותם מנגנונים ידעו לפעול היטב. אלא שהם לא באמת רצו לעשות דבר כדי למנוע את הטרור. חלקם, כאמור, גם שיתפו פעולה איתו".

      מבצע חומת מגן, מרץ 2012 (GettyImages)
      ימים קשים ביותר עבור מנגנוני הביטחון הפלסטינים, מבצע חומת מגן (צילום: GettyImages)

      היו אלה ימים קשים ביותר עבור מנגנוני הביטחון הפלסטינים. צה"ל הרס להם את המפקדות, ראה באנשיהם אויבים, ופעל תוך התעלמות מוחלטת מהם. ההתאוששות לקחה זמן רב והודות לתמיכה אמריקאית, הצליחו הפלסטינים לבנות מחדש את המנגנונים. "צריך להבין שבאותם ימים לא היינו פעילים", אומר דמירי. "המנגנון שלי, הביטחון המסכל, נהרס לגמרי. לא היה לנו נשק, לא הסתובבנו ברחובות, לא היו לנו משרדים, לא היו לנו כלי רכב. אבל תמיד הייתה לנו אמונה שנצליח לשקם את הכול, משום שהמנגנונים הם הלב של המדינה".

      השינוי: חיילים חדשים בהדרכת הגנרל דייטון

      לאחר מותו של ערפאת ב-2004 הועבר השלטון לאבו מאזן ואט-אט מונו אנשי מקצוע למפקדי אותם ארגונים. לא עוד פוליטיקאים כדוגמת רג'וב, דחלאן וטיראווי, שנחשבים עד היום לבכירים בפתח, אלה קצינים פלסטינים מוכשרים שצמחו משורות הארגון ועברו הכשרות מקצועיות בחו"ל. "חלק גדול מהקצינים הבכירים, שהגיעו מטוניסיה ולבנון, הוצאו לפנסיה והתחלנו לגייס חיילים וקצינים חדשים, בוגרי אוניברסיטאות", מספר דמירי. "הבאנו צעירים בני 18-20 עם מנטליות שונה מאלו בטוניסיה ולבנון, שלחנו אותם לאימונים, לימדנו אותם מקצוע, אסרנו עליהם לדבר על פוליטיקה וכך התחיל השיקום. היום יש לנו חיילים וקצינים עם מנטליות אחרת, אנשי מקצוע".

      ב-2005 הגנרל קית' דייטון מונה למתאם הביטחוני של ארצות הברית ברשות הפלסטינית והגיע לאזור. ביוזמתו ובעידודו החלו להיערך אימונים לחיילי מנגנוני הביטחון הפלסטינים, כחלק מתכנית הרפורמה של המנגנונים. "דייטון הצליח להשיב את האמון בין ישראל לפלסטינים", מגלה דמירי. "הוא זה שביקש מישראל שתאפשר לפלסטינים להתאמן והיא אישרה". מאז ובמשך כמה שנים ניהל דייטון ביד-רמה את אימון גדודי השיטור הפלסטינים בירדן, גיבש תכניות למאבק בטרור ולהשלטת הסדר והביטחון בשטחי הגדה, ויצר כוח שיטור ביטחוני מקצועי.

      דמירי מדגיש כי בנוסף לירדן, נשלחים חיילים צעירים פלסטינים גם ללימודים, הכשרות ואימונים בטורקיה, דובאי ומצרים, משם הם חוזרים למסלול קצונה פיקודי: "מדי שנה, לדוגמא, אנחנו שולחים לטורקיה 30 תלמידים שסיימו בהצטיינות בחינות בגרות. הם מגיעים למכללת פיקוד וביטחון בטורקיה ואחרי ארבע שנים, במהלכם הם מסיימים תואר ראשון, הם שבים אלינו כקצינים במנגנוני הביטחון. הבן שלי למשל סיים את הלימודים בטורקיה והוא עכשיו קצין זוטר במשטרה הפלסטינית. הוא בן 24 והוא רוצה לעשות קריירה במשטרה".

      "אין ציפייה שהפלסטינים יעשו את העבודה לבדם"

      גם בצד הישראלי יודעים להוקיר את פעילותו של הגנרל דייטון אך לא שוכחים להוסיף עקיצה לפלסטינים: "אחד הגורמים המרכזיים לשינוי שחל בכוחות הביטחון הוא הגעתו של גנרל דייטון", מאשר קופרווסר. "האמריקאים יצרו כלים חדשים בדוגמת הגדודים של דייטון, מה שגרם לנו לאפשר לפלסטינים להשתלט מחדש באופן הדרגתי על הערים הפלסטיניות ולפעול שם. כל זאת מבלי שישראל ויתרה על הזכות לפעול שם. אין כבר יותר ציפייה שהפלסטינים לבדם יעשו את העבודה. היום הם נחשבים לעוד גורם שתורם את תרומתו ליצירת ביטחון בשטחי A. רוב פעילותם מתמקדת, אגב, בהספקת ביטחון אישי לאזרח הפלסטיני: הם דואגים לסדר הציבורי, דואגים שלא תהיינה גניבות ומשליטים ביטחון".

      מעבר לעובדה שאבו מאזן שינה לחלוטין את גישתו של ערפאת כלפי מנגנוני הביטחון ושהאמריקאים סייעו בהקמת כוחות שיטור מקצועיים, אי אפשר להתעלם מהעובדה שהשתלטותו האלימה של חמאס על רצועת עזה פקחה את עיני ההנהגה הפלסטינית בכל הנוגע לסכנה מצד חמאס. נוכחותו של פתח ברצועת עזה חוסלה למעשה לגמרי בשנת 2006, השנה שבה השתלט עליה חמאס, והרשות הבינה שאם לא תמנע את התחזקותו של חמאס בגדה המערבית, הוא עלול להשתלט במהרה גם עליה. על כן, שילוב הגורמים הללו שכנע את הרשות לפגוע קשות בתשתית חמאס בגדה ולהילחם על חייה. במובן זה, האינטרסים של ישראל והרשות זהים.

      "רמאללה בטוחה יותר מתל אביב"

      "למרות שהרשות נלחמת בטרור בגדה, את רוב העבודה אנחנו עושים בעצמנו כמובן", מבהיר קופרווסר. "זאת משום שדבר לא השתנה בתפיסה הבסיסית של הפלסטינים שהטרור לגיטימי. יחד עם זאת, כרגע זה לא עומד בראש מעייניהם. בניגוד לערפאת שראה בטרור פעולה לגיטימית, אבו מאזן חושב שהטרור, כמו פיגועי ההתאבדות, אינו מועיל. הוא מעריך את אלו שפועלים כך אך סבור שזה לא מועיל. אבו מאזן מאמין במאבק עממי, פוליטי ומאבק בזירה הבינלאומית".

      דמירי מבטל את דבריו של קופרווסר: "במשפט אחד – רמאללה הרבה יותר בטוחה מתל אביב משום שבעוד שבתל אביב קיים פשע מאורגן, אצלנו אין. אין ולו פלסטיני אחד שמפחד וחושש לביטחונו האישי". דמירי מבהיר כי מנגנוני הביטחון ימשיכו להשליט סדר בשטחי הגדה ומבהיר כי הדבר היחיד שמפריע לו וליתר החיילים והשוטרים הוא האמון בישראל, ששוב נסדק: "לפני אינתיפאדת אל-אקצא הייתה תקווה גדולה שהנה, אוטוטו, אנחנו מקימים מדינה פלסטינית וחותמים על הסכם שלום. היום אין שום תקווה. אנו רואים בצה"ל כמי שמגן על המתנחלים ואף מסייע להם. האמון אט-אט נסדק וכאן הסכנה האמיתית".

      עוד על היחסים בין ישראל לכוחות הביטחון הפלסטינים:
      הפלסטינים מסייעים: סגרו רדיו לבקשת ישראל
      נתניהו: "נחזק את כוחות הביטחון הפלסטינים"
      בכיר ברשות: נפעיל יד ברזל נגד חמאס בגדה

      לפניות לכתב: nir_yah@walla.com