לקחת את ירי הקסאמים בפרופורציות

לתושבי עוטף עזה יש עוד דברים "רגילים" להתמודד איתם מלבד הירי. אלון שוסטר, ראש המועצה האזורית שער הנגב, סבור שהתמודדות אינה מחייבת אומללות וש"קסאמים זה לא הכל"

אלון שוסטר

ההתכתשות הנוכחית עם ארגוני הטרור הפלסטינים מוצאת אותנו, תושבי "עוטף עזה" צמודי הגבול, מפוכחים ומתורגלים כפי שרק מי שחווה את האלימות הזו כבר 11 שנים יכול להיות. איך אתם חיים שם? שואלים אותנו שוב ושוב כבר יותר מעשור. ותשובתנו הקבועה מדהימה בדרך כלל את המבקרים אותנו (תרתי משמע): "קסאמים זה לא הכל".

קסאמים זה לא הכל כיוון שכולנו, במרכז ובפריפריה, בעורף ובחזית, מתמודדים באופן מתמיד גם עם עצמנו, עם בריאותנו, עם הקשיים במשפחה, עם המצוקות בעבודה ועם הסיכונים על הכביש. קסאמים זה לא הכל כי לבני האדם שחיים ביישובי הגבול, לסטודנטים במכללת "ספיר", לבעלי העסקים ולכל העוברים בשערינו מגוון סיבות לחיות כאן, ללמוד כאן, לעבוד כאן.

הקהילות שלנו עברו בעשורים האחרונים אתגרים מטלטלים בתחומי כלכלה וחברה ויכלו להם. אנחנו מאתרים דרכים חדשות לבטא את העקרונות הישנים והטובים של אחריות חברתית וצדק אנושי, ודווקא הצורך הביטחוני הביא אותנו לפתח חשיבה מקורית להעשרת ההון החברתי והחוסן הקהילתי, שמשרת אותנו גם במשברים אזרחיים.

קסאמים זה לא הכל – גם במובן ש"הכאן והעכשיו" אינם חזות הכל. הקושי אינו מתכון לסבל והאתגר אינו מחייב אומללות. נהפוך הוא, חברה נבחנת בדרך בה היא מעניקה משמעות לצער, שלצערנו מלווה את חיינו. פיתוח האחריות הסביבתית אינה תורמת רק לאיכות חיינו וחיי ילדינו, אלא מפנה את תשומת הלב אל מחוץ לביתנו הפרטי, הלאה אל יצורים ומרחבים שיש בנו את היכולת להרוס אותם ללא תקנה.

אף ממשלה לא מסוגלת לפתור את "העניין הזה עם עזה"

היצמדות לערכים הומניים ולמשטר הדמוקרטי גם כשיורים עלינו, הפרדה רציונלית בין האויב לבין הזר מאפשרים לנו לשמור על גחלת התקווה החיונית, דווקא בשנים שלכאורה אין לראות בהם את קץ הסכסוך. חיבור אותנטי לתרבות היהודית ופיתוח האחריות של בני הדור הצעיר לבני עמנו בתפוצות הינם הדרך שלנו לומר לעצמנו ולבנינו: הננו בעלי הבית של ארון הספרים והמורשת היהודית.

קסאמים זה לא הכל – כי אחרי הכל ולמרות שממש לא נעים שיורים עלינו, ואף מפחיד, מכעיס ומעליב, אנחנו מוכרחים להביט על ההיסטוריה היהודית של המאה האחרונה ולהכניס את הקשיים העכשוויים שלנו לפרופורציות. אנחנו חיים ברמת חיים גבוהה, יש לנו מדינה עצמאית, אנחנו פועלים במשטר דמוקרטי.

אחרי 11 שנים, למדנו ששום ממשלה - בראשות העבודה, קדימה או הליכוד - לא מסוגלת "לפתור אחת ולתמיד את העניין הזה עם עזה". זהו אתגר שילווה אותנו שנים ארוכות ועלינו ללמוד לחיות איתו. כולנו חיים עם מחלות כרוניות או עם פגמים בלתי ניתנים לפתרון קסם בחיינו הפרטיים, וכך קורה לעיתים בחייה של האומה. אף אחד לא יכול להבטיח לנו שיש דרך אולטימטיבית לסיום מהיר של האיוולת העזתית, שאגב פוגעת בעזתים הרבה יותר מאשר בנו, ומי שמבטיח הינו משיח שקר.

במפגש ראשי הרשויות שהתקיים אחר הצהריים באשדוד הייתה לכל אחד מאתנו ההזדמנות לתמצת את אשר על לבו. בחרתי לציין בפני ראש הממשלה שמעבר לנושא המתסכל של מיגון תושבי יישובי העורף של "עוטף עזה", יש מהלך חיוני וסמלי שאין שני לו: הקמת שכונות קטנות עם מבנים יבילים וממוגנים בכפר עזה ובנחל עוז, שני יישובי הקו הקדמי שלנו. צמיחה דמוגרפית אל נוכח פני עזה היא לא רק "התשובה הציונית ההולמת" אלא גם התשובה האנושית והקהילתית המתאימה לנו מכל.

כי קסאמים זה לא הכל, ואילו ניצחון התקווה על הייאוש – הוא הדבר האמיתי.

הכותב הוא ראש המועצה האזורית שער הנגב

עוד באותו נושא:
צה"ל: סוללה רביעית של "כיפת ברזל" תיפרש בתוך שבועות
2 גראדים בלב באר-שבע: אחד פגע בבית ספר, אחר ברכב
הירי לדרום ממשיך הבוקר; 200 אלף תלמידים בבית

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully