אומנות או נמות: המאבק על חופש הביטוי במצרים

האורות מתעמעמים, הקהל דרוך במקומו, המוזיקה מתחילה לנגן ולבמה עולה דינא כרוח סערה. בתנועות ריקוד מופלאות היא מצליחה לפלרטט עם הקהל, לשלהב אותו ולחדור ללב שלו. דינא, רקדנית הבטן המפורסמת והמצליחה ביותר במצרים, עושה זאת כבר שנים על גבי שנים. בכל פעם מחדש היא מצליחה לחשמל את הקהל שמולו היא מופיעה בזכות יופייה המהפנט, בגדיה הסקסיים, עיניה הירוקות החודרות, מבנה גופה הנשי ותנועות הריקוד המושלמות.

חייה של דינא לא היו קלים. היא חוותה משברים קשים שבגללם כמעט שמה קץ לחייה. רבים במצרים תקפו אותה במשך שנים על כך שהיא רוקדת בצורה פרובוקטיבית מדי ומתלבשת בבגדים חושפניים יתר על המידה. בשנת 2002 היא הייתה מעורבת באחת השערוריות הגדולות ביותר במצרים כשבעלה השני, איש העסקים חוסאם עבד אל-פתוח, תיעד במצלמה נסתרת אותו ואת דינא כשהם מקיימים יחסי מין ולאחר מכן הפיץ את הסרטון ברחבי מצרים והעולם הערבי.

דינא הפגועה, שגם כך סבלה מתדמית גרועה, נמלטה לארצות הברית, הסתגרה בבית, התמכרה לתרופות ואף ניסתה להתאבד פעמיים. אלא שהתשוקה לריקוד הייתה חזקה ממנה. היא התאוששה, חזרה למצרים, התחתנה עוד כמה וכמה פעמים ושבה לעסוק בריקודי בטן. היא השתתפה במהלך השנים האחרונות גם בסרטים רבים וחזרה להיות כוכבת גדולה במדינה. הביקורת על לבושה החושפני ועל תנועות הריקוד הסקסיות שלה לא השפיעו עליה והיא ממשיכה עד היום להתפרנס בכבוד מתנועות אלו.

בתקופה האחרונה דינא חוששת וכועסת. לא על בעלה לשעבר ולא על הקללות שמוטחות בה ללא הרף, אלא על המצב הפוליטי. התחזקותן של המפלגות האיסלמיות בבחירות האחרונות לפרלמנט המצרי מעוררת חששות כבדים בקרב ליברלים, חילוניים ואנשי שמאל במדינה. לצדם היא מעוררת גם פחדים בקרב אמנים ואנשי תרבות, החוששים מכך שמפלגות אלו, הנחשבים לדתיות ושמרניות, יטילו צנזורה על מופעי תרבות ומגבלות על חופש הביטוי.

את החשש מהמפלגות האיסלמיות, שמחזיקות בכ-70% מהמושבים בפרלמנט, מבטאת בימים אלו יותר מכל רקדנית הבטן המפורסמת ביותר במצרים, שהפכה למפורסמת מאוד גם בעולם הערבי. עם התגברות החשש מכך שהאיסלמים יאסרו על מופעים של ריקודי בטן, במהלכן מופיעות הרקדניות בלבוש חושפני למדי, הבהירה דינא כי "לא חשבתי ולו ליום אחד לפרוש מריקוד, אפילו אם הממשלות האיסלמיות יאסרו זאת".

את רוב המתקפה שלה מיקדה במפלגה הסלפית הדתית-קיצונית "א-נור", שזכתה בבחירות האחרונות לפרלמנט ברבע מהמושבים: "הסלפים מהווים סכנה על האמנים ועל הציבור המצרי כולו. המקצוע שלי הוא ריקוד. אינני יודעת דבר מלבד ריקוד. איננו יודעים מה צפוי לנו בימים הבאים. הם אמרו שהם לא יתערבו באמנות והתרבות, אך ברגע שהם יקבלו את השלטון, הכול יכול להשתנות".

הקש ששבר את גב הגמל מבחינת האמנים במצרים היה פסק הדין שנתן לפני כשבוע בית משפט בקהיר, שקבע כי גדול שחקני הקולנוע בעולם הערבי, הקומיקאי המצרי עאדל אימאם, יישלח לשלושה חודשי מאסר וישלם קנס של כמה מאות דולרים באשמת "פגיעה באיסלם" בכמה מסרטיו. התביעה נגד אימאם, שכלל לא טרח להגיע לדיוני המשפט, הוגשה על ידי פעיל במפלגות האיסלמיות.

אימאם ההמום אמר בתגובה כי בסרטיו לא התכוון כלל לפגוע באיסלם: "הופתעתי מפסק הדין. בסרט 'הטרוריסט', לדוגמא, הגנתי על המולדת מפני המתקפה החריפה שבפניה עמדה. הסרט גינה את האלימות ולא התכוון כלל לפגוע באיסלם". אימאם ערער על ההחלטה ובתחילת חודש אפריל אמור להתקיים דיון בבית המשפט. "אני בטוח שבית המשפט יפסוק לטובתי בערעור", הוסיף בביטחון.

האמנים ואנשי התרבות במצרים מבינים כעת יותר מתמיד כי משפטו של אימאם כלל לא היה נערך בתקופת הנשיא לשעבר חוסני מובארק. הייתה אמנם אז צנזורה יחסית, וחופש הביטוי הוגבל לא פעם, אך המצב כיום במצרים גורם לאמנים לחשוב שהמהפכה שאליה כה ייחלו תשתיק קולות ליברלים. "משפטו של אימאם הוא לא הראשון ולא האחרון", אמר הבמאי המצרי הנודע חאלד יוסף. "גם בתקופת מובארק התקיפו אמנים, אלא שהמתקפה רק הולכת ומתחזקת בתקופה האחרונה".

יוסף עלה באחרונה לכותרות כשהודיע כי בכוונתו לביים סרט המתבסס על הספר "בני שכונתנו" של הסופר המצרי המפורסם נגיב מחפוז, ועורר סערת-ענק במצרים. הספר, שיצא לאור ב-1959, נחשב עד היום לשנוי במחלוקת משום שהוא מתאר את חייו של הנביא מוחמד כאזרח מצרי רגיל. הוא נאסר להפצה במצרים ובכל העולם הערבי בטענה שהוא פוגע באיסלם ובנביא. בשנת 94' ניסה מוסלמי קיצוני להתנקש בחייו של מחפוז אך הסופר הנודע רק נפצע באורח קשה. לאחר ניסיון ההתנקשות הוצא הספר מרשימת הספרים האסורים במצרים.

לפני כמה שבועות אמר אחד מראשי התנועה הסלפית במצרים כי ספרו של מחפוז "פוגע בדת". יוסף השיב בכעס כי בסרטו הוא מתכוון "לענות על כל ההאשמות של הסלפים" נגד מחפוז. "הביקורת של האיסלמים על הספר של מחפוז לא יניא אותי מהפרויקט", הבהיר יוסף, הנחשב לבמאי אמיץ ופורץ-דרך ולאחד מתלמידיו הבולטים של הבמאי המצרי המנוח יוסף שאהין. "חשוב מאד שנשמור על חופש היצירה וחופש האמנות".

"העימות עם הזרם הדתי לא מפחיד אותי", הדגיש יוסף. "נהפוך הוא: אני מוכן להיכנס למלחמה נגד כל אחד למען שמירה על חופש היצירה והביטוי, שעליהם התחנכתי. אני חושב שהזרמים הדתיים, בין אם הסלפים ובין אם האחים המוסלמים, צריכים לעסוק במהות הדת ובתוכן שלה במקום לעסוק בנושאים שוליים. בנוסף לכך, אין להם ולא לאף אחד אחר שום זכות לפגוע בחופש הביטוי והיצירה. האזרחים המצרים לא יסכימו שמישהו יפקיע מהם את זכויותיהם".

הבמאית המצרית מעוררת-המחלוקת, אינאס דרידי, שסרטיה עומדים בימים אלו תחת מתקפה של האיסלמים, השתלחה במפלגות האיסלמיות ואף טענה כי הן הצליחו בבחירות משום שהן "שיחדו" את הציבור "העני והבור" כשנתנו לו סוכר, בשר ושמן בתמורה לכך שיצביעו עבורן: "האחים המוסלמים והסלפים הצליחו בבחירות משום שהם ניצלו היטב את הבורות והעוני של המצרים. ההצלחה של הזרם האיסלמי בבחירות לפרלמנט אינה מבטאת את המציאות כמו שהיא. הם ניצלו את העניים וכך זכו בבחירות".

"איני כועסת על כך האחים המוסלמים והסלפים אינם אוהבים את סרטיי", הוסיפה. "לא מעניינת אותי הביקורת שהם מותחים על הסרטים באופן קבוע, משום שהסרטים הללו רחוקים לגמרי מעולמם. איני מעוניינת בכלל לשמוע את הביקורת שלהם. רבים מחבריי הזהירו אותי לבל אגיד דברים רעים על הסלפים מחשש לחיי, אבל אני לא מקשיבה להם ולא מפחדת מהם: לא מהאחים המוסלמים ולא מהסלפים".

העונש שנגזר על השחקן האהוב עאדל אימאם הכעיס אזרחים מצרים רבים. רבים סבורים שאכן קיים חשש בעת הזו לעתיד המוזיקה, האמנות, המשחק והריקוד ושברחוב המצרי מתנהל דיון סביב השאלות 'מהי אמנות?' ו-'מהן גבולות האמנות?', וכן – 'האם ריקודי בטן הם אמנות?' ו-'האם דינא היא אמנית?'. "במצרים אכן מתנהל בימים אלו דיון ציבורי נוקב בנושא צנזורה ואמנות, לאור התחזקותם של האחים המוסלמים והסלפים", אמר לוואלה! חדשות אחמד, תושב אחד הפרברים של קהיר. "אמנים רבים חוששים לעתיד האמנות במדינה, וגם בציבור חוששים מכך".

אלא שלמרות החשש הציבורי מצנזורה על סרטים, הצגות ומוזיקה, נשמעים לא מעט קולות של אזרחים מצרים שסבורים שהמקרה של רקדנית הבטן המפורסמת דינא הוא "מעט שונה" ושאולי "יש משהו בטענות האיסלמים נגדה". אחמד מסביר: "הציבור חושב שדינא היא יותר חשפנית מאשר רקדנית. היא לובשת בגדי ריקוד חושפניים ביותר בהופעותיה, וגם פרשת 'הקלטת הלוהטת' לא הועילה לתדמיתה". עלי, תושב קהיר, מסכים: "דינא ספציפית ידועה בסגנונה הסקסי הקיצוני. אני, אגב, מסכים לדרישת המפלגות האיסלמיות להטיל צנזורה על מופעים של ריקודי בטן אבל רוב הציבור אינו מסכים איתי".

ומה חושב צעיר מקהיר, שהצביע למפלגה הסלפית, על הטלת צנזורה על אמנות ותרבות? "הציבור לא מעריך את דינא ולא רואה בה דוגמא טובה לאישה מצרית", אמר באסם לוואלה! חדשות. "אנחנו לא מקבלים ממנה דבר מלבד שטחיות ופיתוי. אני חושב שהיא מגזימה מאד בחששות שלה משום שהיא יודעת שאף אחד לא ימנע ממנה לרקוד. מה שהיא עושה פוגע במוסר שעליו חונכנו. קיים אמנם דיון ציבורי בנושא צנזורה על אמנות ותרבות, אך מה הקשר בין מה שדינא עושה לבין תרבות?".

עוד בנושא:

שנה להדחת מובארק: מחלוקות בין חילונים ומוסלמים
האחים המוסלמים: אנשי מובארק אשמים באסון הכדורגל
שנה אחרי: הצעירים במצרים מצטערים על המהפכה?

לפניות לכתב: nir_yah@walla.com