דו"ח וינוגרד סימן את הטיפול בעורף בעת לחימה כאחד הכשלים הבולטים במלחמת לבנון השנייה. כאחד הלקחים לטיפול בנקודת התורפה הזו הוקם המשרד להגנת העורף, ובראשו הועמד סגן הרמטכ"ל לשעבר, מתן וילנאי. אך מה יעלה בגורלו כעת, עם מינויו של האחרון לשגריר ישראל בסין?
לפני כחודשיים קיים ראש הממשלה, בנימין נתניהו, ישיבה בלשכתו בנוכחות שר הביטחון, אהוד ברק, ראש המועצה לביטחון לאומי, יעקב עמידרור, וגם וילנאי עצמו, כדי לדון בין היתר בתחום העורף. וילנאי התלונן על כך שמשרדי הממשלה לא מסייעים לו לקדם את נושאי המשרד בראשותו, ובאותה נשימה ביקש סיוע מהמועצה של עמידרור. ראש הממשלה הפנה את מבטו לווילנאי, ואמר: "אתה מסוגל, או לא מסוגל? מה אתה רוצה ממני? אתה מבזבז את הזמן שלי". השורה התחתונה של הדיון הזה הייתה כי המשרד להגנת העורף יסתייע לקידום נושאים במל"ל, שהפך באחרונה לגוף ביצועי, עם שיניים, בזכות מערכת היחסים הקרובה בין העומד בראשה לראש הממשלה. המל"ל החל להפיץ מכתבים בין משרדי הממשלה כדי לתמוך בנושא העורף, לאחר דו"ח חריף בעניין של משרד מבקר המדינה, אך אנשי המשרד טענו שמדובר בפעולה חד-צדדית ולא מחמיאה, וכי המועצה הייתה יכולה לתמוך עוד בשעתו בהקמת משרד העורף, ובעמידה מול משרד האוצר לתקצובו. כעת צפוי העומד בראש המשרד להתמנות לשגרירינו בבייג'ינג, ולאן מועדות פניה של היערכות העורף הישראלי למלחמה?
מינויו של וילנאי לשגריר הוא בבחינת קו פרשת המים בסוגיה. ביולי 2007, מונה לתפקיד סגן שר הביטחון תחת ברק, שהעביר לאחריותו את מערך המילואים ואת הטיפול בעורף שני תחומים שספגו חבטה קשה אחרי מלחמת לבנון השנייה. ראש הממשלה, אהוד אולמרט, אף הורה אז על הקמת הרשות הלאומית לחירום. מדובר בגוף רציני, שמונה 30 איש, שכל מטרתו לקדם את הטיפול בעורף, בתיאום בין משרדי הממשלה והרשויות לפיקוד העורף של צה"ל. וילנאי הטיל את כובד משקלו ביישום לקחי המלחמה, תוך שהוא מדלג בין משרדי הממשלה לשטח, שסופג את הרקטות והטילים, ומצליח להביא תקציבים מחד, והישגים מאידך. על תנופת המיגון ביישובי עוטף עזה ממש מתנוססת חתימתו.
בינואר 2011, במהלך פוליטי שנוי במחלוקת, התפצל ברק משורות מפלגת העבודה, והקים את סיעת העצמאות. וילנאי הלך אחריו, ושודרג מידית לתפקיד השר להגנת העורף. המשרד הוא עוף מוזר בנוף המיניסטריאלי, שלא היה קיים מעולם, שמיום הקמתו נאבק על עצם קיומו בין שאר משרדי הממשלה. הקמת המשרד להגנת העורף במשרד הביטחון עוררה ביקורת רבה. מאיפה יבוא התקציב? האם יהיה עוד מנכ"ל במשרד הביטחון לצדו של אודי שני? מה יהיו התקנים שיצטרפו אל המשרד עם מינוי וילנאי לשר? האם זה בזבוז כסף או התייעלות? ומאיזה חוק יפעל וילנאי מול פיקוד העורף? הרי החוק קובע כי המפקד של הצבא הוא הרמטכ"ל, שכפוף לממשלה, והמתאם ביניהם הוא שר הביטחון. שינוי במבנה זה דורש שינוי בחוק.
ככה יצא המשרד להגנת העורף לדרך החדשה כשבמעלה ההר מדיח וילנאי את ראש הרשות לחירום לאומית זאב צוק רם, וממנה במקומו כממלא מקום עד היום את אבי דוד. וילנאי נאבק גם בימים אלו על תקציב משרדו, ובעיקר על ההכרה מצד משרדי הממשלה שמבהירים כי שיתוף פעולה ללא תקציב לא יניע אף מהלך. ככה הקימו משרד ללא תקציב ותחום העורף החל לדשדש. ההודעה על מועמדותו של וילנאי לשגריר ישראל בסין גרמה לגל ביקורת נוסף על וילנאי, כשברקע מהדהד לו דו"ח מבקר המדינה המותח ביקורת חריפה על הטיפול בעורף.
הדו"ח חשף ליקויים מהותיים באופן פעולותיהם של הגופים הממלכתיים המופקדים על הטיפול באוכלוסייה בשעת חירום ביניהם הרשות לחירום, פיקוד העורף ומשרד הפנים. הוא היה עמוס בביקורת, על תרחישי הייחוס של פיקוד העורף, שהינם כלליים וזהים לכלל הרשויות, על חוסר התרגול בקרב הרשויות, על חוסר המעקב אחר המקלטים הציבוריים - שחושף מאות אלפים לסכנה בעת חירום. עוד מתח המבקר ביקורת על בחירת קצין הביטחון ביישובים ללא מכרז, על ליקויים חמורים באחסנת הציוד לעת חירום, ובניהול כוח האדם שנדרש לטפל בו. בדיקת המבקר העלתה גם כי חלק מבתי הספר אינם ממוגנים כנדרש; כך, לדוגמה, במרבית בתי הספר באופקים יש מיגון חלקי בלבד. במרבית הרשויות לא נמצאו נתונים חיוניים על מוסדות לבעלי צרכים מיוחדים בתחום שיפוטן, כגון גודלם, מספר אנשי הצוות שלהם, מספר המטופלים בהם, והמיגון בהם.
במיוחד בימים בהם נדרש גורם מרכזי וחזק בתחום העורף, בשל צורכי השעה ורוח המלחמה המנשבת במזרח התיכון, בחר וילנאי לעזוב את המשרד להגנת העורף, גוף שעד כה לא ברור מה בסיסו. הוא גם בחר לעזוב את המלחמה על התקציב, המהולה בהרבה אגו, לטובת התפקיד הנוצץ והנינוח של השגריר בסין. קשה לומר שהמהלך הזה משדר רצינות או אחריות כלפי התפקיד.
ניתוח האיומים באופק לא מבשר טובות ובעת הזו נדרשת בחינה עמוקה לסוגיית העורף. כעת זה ברור: יש להחזיר את תחום העורף למשרד הביטחון ובאופן מלא. לא סתם קבע ראש הממשלה דוד בן גוריון עוד בשנת 1955 כי מי שיהיה אחראי על המשק לשעת החירום הוא שר הביטחון, וזאת כדי לתמוך במאמץ המלחמתי. בן גוריון הבין כבר אז ששר הביטחון הוא הגורם המרכזי, אחרי ראש הממשלה, שבקיא בתוכניות המבצעיות של צה"ל, וער לשינויים הביטחוניים שידרשו לסיוע מהמשק בשעת חירום. היחס לתחום העורף מעורר תהיות רבות, ואם ישראל לא רוצה להגיע למלחמה הבאה כשהעורף שלה שוב חשוף, יש לטפל בליקויים הנדרשים באופן מיידי.
קצין איסוף - אמיר בוחבוט סוקר שבוע צבאי
הגולנציק מחיל האוויר מתכונן לתפקיד חייו
לקראת דוח פרשת הרפז: דריכות במחנות ברק ואשכנזי
האופציה הצבאית באירן: על השולחן - אבל פחות?