מבצע "קשת בענן". מאי 2004. לוחמי גדוד 12 הסתערו על אחת הסמטאות בשכונת תל סולטן ברפיח. שישה מחבלים חמושים נהרגו. חבריהם הגיעו אחרי דקות לקחת את הנשק ולפנות אותם מהמקום. תא"ל במיל' ארז צוקרמן, באותם ימים מפקד חטיבת גולני, דרש מטייס מסוק הקרב לפתוח לעברם באש אך הטייס התנגד בטענה כי הוא עלול לפגוע באזרחים.
צוקרמן שישב בחפ"ק ביישוב עצמונה שבגוש קטיף, צרח ופקד על אנשי חיל האוויר להורות לטייס לפגוע במחבלים לפני שייעלמו ויפגעו מאוחר יותר בחיילי החטיבה שפשטו על העיר, אך הפקודה לא נענתה. ברגע של כעס הוא הורה לכל הטייסים לעזוב את הגזרה ולקציני התיאום של חיל האוויר לעזוב את החפ"ק. הטלפונים לא הפסיקו לצלצל אך צוקרמן התבצר בדעתו.
ראש להק אוויר דאז וראש אגף התכנון כיום, האלוף אמיר אשל, הבין שנדרשת כאן מנהיגות. הוא לבש מדי ב', עזב את ה"בור" בקריה ונסע לרצועת עזה. כניסתו לחפ"ק הייתה דרמטית. צוקרמן הופתע מהביקור ומיהר לפתוח כדי לבסס את טענותיו. בתום שיחה ארוכה התקבלה החלטה דרמטית ששינתה את יחסי העבודה בין "הירוקים" מהקרקע לבין "הכחולים" מהאוויר. צוקרמן והאלוף אשל הסכימו על כך שסמכות הפעלת האש תעבור לידי מפקד המבצע בשטח. בנוסף הוחלט כי לכל אורך המבצע ישהה קצין בדרגת תא"ל מחיל האוויר ב"בור", והוא ייעץ למפקד המבצע במטרה למנוע חיכוכים.
גישתו של אשל הובילה למהפכה בצה"ל. בגיבוי מפקד חיל האוויר דאז, האלוף אליעזר שקדי, גובש שיתוף פעולה בין הטייסים ללוחמים על הקרקע שהלך והתהדק. כעבור מספר חודשים נערך מבצע "ימי תשובה". שיתוף הפעולה של אשל עם מפקד אוגדת עזה דאז, תא"ל שמואל זכאי, הפך לסיפור הצלחה. הוקם תא שליטה בשטח שהורכב מאנשי שב"כ, אמ"ן, אוגדת עזה וחיל האוויר, ותוך שבועיים נהרגו למעלה ממאה מחבלים מהקרקע ומהאוויר.
קר בפעולה צבאית, חם במגע אנושי
למרות הכל, היו גם רגעי קושי. המחבלים הבינו כי חיל האוויר צד אותם באמצעות מודיעין אווירי, ובתגובה לכך תלו יריעות פלסטיק בין הסמטאות. אשל הציע רעיון שכלל הונאה והסחה: שייטת 13 תדמה פשיטה מהים וחיל האוויר ייזום 'בומים' על קוליים בגובה נמוך כדי להביא לבריחה המונית של מחבלים חמושים מהבתים. ראשון לעלות על מטוס קרב מעל שמי עזה היה לא אחר מאשר אשל עצמו, שרצה לשמש דוגמה ולהיות קרוב לעניינים. באותן שכונות הסתתרו בבתי פלסטינים לוחמי גדוד הסיור של חטיבת גבעתי בפיקודו של אל"מ עופר וינטר, לימים מפקד החטיבה הצפונית באוגדת עזה, שפתחו במכת אש לעברם.
זהו אמיר אשל. קר בפעולה צבאית וחם במגע אנושי. מעריציו בחיל, ויש כאלה, טוענים כי היהירות החיל האווירית הטבעית, בצירוף גובהו, העניקו לו את הכינוי "נפוליאון". "הוא איש של אנשים וכריזמטי מאוד", מספרים עליו קצינים שישבו עמו מטרים ספורים כשקיבל החלטות גורליות לפני תקיפה.
"במהלך מלחמת לבנון השנייה, נכנס אל מרכז השליטה של חיל האוויר קצין שהציג את עצמו 'כנציג של רח"ט מחקר', והציג יעד לתקיפה באזור מוכה טילים תוך כדי שהוא מבקש להסביר כיצד לתקוף. אשל קטע אותו בחוסר סבלנות ואמר 'הלו צעיר...תגיד לי מה אתה רוצה ואנחנו נגיד לך איך'. זה אשל. חד ומבין סיטואציות במהירות. חם, אבל אל תעצבנו אותו. אמיץ בצורה בלתי רגילה אבל שקול מאוד, לפעמים עם קור רוח מבהיל. גישתו היא 'אתם תגידו לי מה אתם רוצים ואני אגיד לכם איך לעשות'".
אשל הוא טייס קרב שאת חוסנו המבצעי ירש במלחמת לבנון הראשונה. לאחר שנבחר כמוביל מבנה - מונה למדריך בבית הספר לטיסה, סגן מפקד טייסת "נץ", מפקד טייסת "ברק", ראש מחלקת מבצעים במטה חיל האוויר ואז מפקד בסיס "רמון" - שם ארעה לו תקלה, במהלכה שיגר בשוגג טיל ובדרך נס לא נפגע איש. בשל נתוניו האישיים והישגיו קודם מאוחר יותר למפקד בסיס תל נוף, ראש להק אוויר ולאחר מכן לתפקיד השני בחשיבותו בחיל, כראש מטה של האלוף אליעזר שקדי.
אשל יידרש לבחון את פרויקט הגרעין באירן
במלחמת לבנון השנייה הוא חזר לפעול בארץ הארזים, כשניהל את מרבית הפעולות האוויריות ודחף לשבור שיאים באומץ רב. אשל ידע להתחכך היטב עם בכירי מפקדי השטח ומצא שפה משותפת בעיקר עם הגולנצ'יקים, ולכן מעת לעת הוא משרבב בדבריו את המשפט "אני אנסח את זה בג'ולנצ'יקית...". מפקדי השטח הבכירים, ביניהם מפקד אוגדת עזה לשעבר, תא"ל שמואל זכאי, אהבו אותו בעיקר בזכות הפתיחות והיצירתיות. אשל הפסיד בהתמודדות על תפקיד מפקד חיל האוויר לעידו נחושתן בטענה כי הוא צעיר מדי, ומונה לראש אגף התכנון. במקום לבחור לעצמו טייס מצטיין כראש לשכה הוא העדיף לבחור את סגן מפקד יחידת אגוז, רב סרן קובי הלר, כדי לא לאבד את הקשר לשטח וללוחמים.
את תפקידו כראש אגף התכנון הוא ממלא ביד רמה. דעתן, חריף ולא ממהר להתיישר עם הזרם, אולם יודע מהי פוליטיקה ארגונית כשצריך להוריד את גובה הלהבות. אך יותר מכל, שמו התפרסם בכלל הצבא, בשל החלטת האלוף שקדי להפיץ כמתנת פרידה עם סיום שירותו הצבאי את התצלום ממטס חיל האוויר הישראלי מעל אושוויץ ב-2003 אותו הוביל אשל, אז מפקד תל-נוף. שלושת מטוסי ה-F-15, אותם הוביל אשל, טסו בגובה נמוך מעל מחנה ההשמדה בבירקנאו.
שקדי, שחילק את התמונות כמתנת פרידה לעמיתיו במטכ"ל, כתב בתחתית התמונה "לזכור. לא לשכוח. לסמוך רק על עצמנו". אמיר אשל, שהגה את רעיון הטיסה מעל מחנה ההשמדה לאחר אימון עם חיל האוויר הגרמני, החליט לחוג נמוך בניגוד לאישור תנאי הטיסה שניתנו להם על ידי הפולנים, ואמר בקשר שהועבר באמצעות רמקולים לאלפים שהמתינו על הקרקע, "אנו טייסי חיל האוויר הישראלי, טסים בשמי מחנה הזוועות, קמנו מאפר מיליוני הקורבנות, נושאים את זעקתם האילמת, מצדיעים לגבורתם ומבטיחים להיות מגן לעם היהודי בכלל ולארצו ישראל בפרט".
אם לא יהיו שינויים של הרגע האחרון וראש הממשלה בנימין נתניהו לא ינסה לשנות את נטיית לבו של הרמטכ"ל בני גנץ, ייבחר האלוף אשל למפקד חיל האוויר ה-17 של צבא הגנה לישראל, וכשם שסגר מעגל במלחמת לבנון השנייה, יידרש לבחון את פרויקט הגרעין באירן, כשלפחות על פי הערכתו של מזכיר ההגנה האמריקאי מתכוננת ישראל לתקוף באביב. במהלך הרצאתו של אשל בירושלים בפני כתבים זרים לפני מספר שבועות ניתנה הצצה למחשבותיו על פרויקט הגרעין האירני כשסיפר על גנרל הודי שנשאל מדוע לא הגבתם למתקפת הטרור במומביי במהלכה נהרגו 173 אזרחים. הגנרל השיב: "איך אפשר להגיב כשלשכן שלך (פקיסטן א.ב) יש נשק גרעיני".
קצין איסוף - טורים קודמים
לקראת דו"ח פרשת הרפז: דריכות במחנות ברק ואשכנזי
האופציה הצבאית באירן: על השולחן - אבל פחות?
כאב הראש של גזרת שומרון: ילדים שמיידים אבנים
לפניות לכתב: amirbohbot@walla.co.il