היא שוקלת כמעט 14 טונות, אורכה למעלה משישה מטרים וביכולתה לחדור בטון ממוגן בעובי של 60 מטרים לפחות: זוהי ה-GBU-57A/B, הפצצה חודרת הבונקרים המתקדמת (יש המכנים אותה "מכסחת בונקרים" Bunker Buster), שחיל האוויר האמריקאי החל באחרונה להצטייד בה.
בעוד ההתכתשות הפומבית בין ארצות הברית לאירן הולכת ומסלימה, ועל רקע האזהרות שנשמעות באחרונה יותר ויותר, בדבר "חלון הזמנים" ההולך ומתקצר לתקיפה יעילה של מתקני הגרעין האירניים, מסתמנות הפצצות הללו כחוד החנית של העוצמה הצבאית שתידרש למשימה כזו בין היתר בשל יכולתן לחדור ביצורים עבים, על רקע הדיווחים הנמשכים לפיהם האירנים מצויים בעיצומו של תהליך להעברת מתקני הגרעין החשובים, בהם הצנטריפוגות להעשרת האורניום, למתקן התת-קרקעי "פרודו" החפור בצלע הר ליד העיר קום.
הפצצה, מתוצרת חברת "נורתרופ גרומן" בשיתוף עם "לוקהיד מרטין", פותחה במהלך העשור האחרון בעלות של מילארדי דולרים. לפי דיווחים שפורסמו בארה"ב, באמצע נובמבר האחרון נקלטו 16 הפצצות הראשונות בחיל האוויר האמריקאי.
"גרון עמוק": זכרונות מסדאם חוסיין
את "מכסחות הבונקרים" החדשות ניתן להטעין על מפציצי ה-B-52 הוותיקים, אך הן מיועדות ככל הנראה בראש ובראשונה למפציצי ה-B-2 ה"חמקנים", שכל אחד מהם יכול לשאת שתיים כאלו. שני המטוסים הללו, מכל מקום, יכולים לכסות טווח טיסה של כ-14,000 קילומטרים ללא תדלוק, וביכולתם להגיע כמעט לכל מקום בכדור הארץ.
הפצצות החדישות נמנות על "משפחה" שלמה של פצצות הנקראת GBU - ראשי תיבות של Guided Bomb Unit, "יחידת פצצה מונחית". כל הפצצות במשפחה זו הן מונחות לייזר, מדויקות ובעלות יכולות חדירה של מיגון בדרגות עובי שונות.
החברה הבולטת במשפחה זו עד כה היא ה-GBU-28, המכונה "גרון עמוק", שמשקלה יותר מ-2 טונות ובה כ-270 ק"ג חומר נפץ. הפצצות מדגם זה נכנסו לשירות מבצעי בצבא ארה"ב עוד במלחמת המפרץ הראשונה ב-1991. אחת הפצצות האלה חדרה בונקר תת-קרקעי שהמודיעין האמריקאי סבר כי בו מסתתר סדאם חוסיין, אך המידע היה מוטעה או לא עדכני, ובמקומו נהרגו עשרות בני משפחה של בכירי המשטר.
בישראל אין מטוסים מתאימים
הפצצה ההיא לא הותירה זכר מהבונקר וגרמה להרס עצום שכנראה לא מתקרב להרס שיכולה לגרום הפצצה החדשה, GBU-57A/B, המכונה גם Massive Ordnance Penetrator, "חודר חימוש מסיבי", או בקיצור MOP. זוהי פצצת-ענק מפלצתית, שמזכירה בממדיה ובצורתה מעין טיל מונחה. משקל ראש הנפץ שלה כמעט שתי טונות וחצי כלומר, כמעט פי עשרה מהדגם הקודם. כמו קודמתה, היא בנויה כך שראש הנפץ יתפוצץ רק לאחר חדירת המיגון, כאמור, בעובי 60 מטרים. ניתן רק לשער את עוצמת ההרס שכמות אדירה כזו של חומר נפץ גורמת כשהיא מתפוצצת בחלל סגור.
דגמים נוספים של פצצות "חודרות בונקרים" שבידי חיל האוויר האמריקאי כוללים בין היתר את הBLU-82 המכונה "דייזיקאטר", שמשקלה 6.5 טונות; את "גרנד סלאם" שמשקלה 10 טונות ואת GBU-43 במשקל דומה. אף אחת מהפצצות אלה אינה יכולה לחדור מיגון עבה יותר מ-50 מטרים.
לפי פרסומים שונים, ישראל קיבלה מארה"ב כבר בסוף 2008 את ה-GBU-28, אולם פצצות הדור החדש אינן עומדות כרגע על הפרק, ולו משום שלישראל אין, נכון להיום, מפציצים שביכולתם לשאת אותה.