בחירות בספרד: הימין צועד לעבר ניצחון סוחף

זעמו של הציבור בספרד על המשבר הכלכלי העמוק בו שרויה המדינה צפוי להביא לניצחון סוחף של מפלגת המרכז-ימין "מפלגת העם" בבחירות לפרלמנט שייערכו מחר (ראשון), ולספק למפלגה את המנדט הנדרש לערוך רפורמות כלכליות מקיפות, שיכללו קיצוצים עמוקים בתקציב המדינה מוכת האבטלה, בניסיון להציל אותה מהפיכה לקורבן הבא של משבר החוב של גוש האירו.

המפלגה הסוציאליסטית, בראשות ראש הממשלה חוסה לואיס ספאטרו, צפויה להפוך לקורבן הפוליטי האחרון של המשבר הכלכלי, שכבר הפיל בשנה האחרונה את הממשלות באחיותיה של ספרד ל"פריפיריה" של גוש האירו - פורטוגל, אירלנד, יוון ואיטליה (ולפניהן איסלנד), שכולן נזקקות ל"חבילות חילוץ" מהאיחוד.

בסקרי ערב הבחירות, מובילה "מפלגת העם", בראשותו של מריאנו ראחו?י, בכ-17% על פני הסוציאליסטים בראשותו של אלפרדו פרס רובלקאבה, והיא צועדת לקראת הניצחון הגדול ביותר של השמרנים בבחירות בספרד מאז שהונהגה בה דמוקרטיה בשנות ה-70, עם נפילת הדיקטטורה של פרנקו.

במדינה שהולכת וגולשת אל עבר מיתון כלכלי עמוק, עמדה האבטלה - העומדת על שיעור של 22%, הגבוה ביותר באירופה - במרכז מערכת הבחירות, לצד החשש שהמדינה תיכנע גם היא למשבר החוב האירופי, שכר העלה את החוב הלאומי למימדים מדאיגים. "אני לא יודע אם ראחוי באמת מסוגל לתקן את המצב - הכל כל כך גרוע - אבל לי כבר ממילא אין יותר לאן להידרדר", אומר נהג המשאית המובטל פרננדו גרסיה, בן 40, שמתכוון להצביע למפלת העם. "אם ההורים לא היו עוזרים לי, הייתי עכשיו ברחוב. זה כל כך משפיל".

הנתונים היבשים פשוט מפחידים. יותר מאחד מכל חמישה ספרדים מובטל כיום, וב-1.4 מיליון משקי בית אין אפילו מועסק אחד. לפי נתוני הבנקים, כמיליון משפחות מצויות כיום בסכנת פינוי מביתן, בשל חוסר יכולתן לעמוד בתשלומי המשכנתא.

ראחוי, בן 56, רשם רכוש במקצועו שכיהן בעבר כשר פנים, אדם קודר וזהיר, נטול כריזמה מיוחדת, אינו זוכה לאהדה ציבורית יוצאת דופן - אך הוא עדיין נתפש כפתרון מוצלח יותר למשבר הכלכלי מאשר רובלקאבה בן ה-60, פרופסור לשעבר לכימיה, אדם חד-לשון הידוע במחוות הידיים המוגזמות שלו, שכיהן גם הוא בעבר כשר פנים.

לאחר הניצחון הצפוי בבחירות, יהיה ראחוי נתון ללחץ עצום למנות שר אוצר "במשקל כבד", דמות בינלאומית מוכרת כלשהי, ולהנהיג מיד שורה של צעדים כלכליים כדי להשתלט על הגירעון הצומח.

גם כיום, רוב הספרדים עדיין מגדירים עצמם שמאלנים, ולכן כדי לזכות באמון הציבור, מיצב עצמו ראחוי במרכז, בהשוואה לקודמו בראשות המפלגה, חוסה מאריה אסנאר, שכיהן כראש ממשלה בשנים 1996-2004. כדי להימנע מ"הפחדת" הבוחרים, הוא נמנע לאורך מסע הבחירות מלפרט היכן בדיוק הוא מתכוון לקצץ, והתמקד בתקיפת הסוציאליסטים בגין שיעור האבטלה "הבלתי נסבל והבלתי מתקבל על הדעת".

יועציו של ראחוי הינדסו עבורו קמפיין בחירות זהיר, מחשש שיאבד את ההזדמנות שלו לזכות ברוב מוחלט אם יפרט מראש את תוכנית הקיצוצים שלו, כפי שעשה דייוויד קמרון לפני הבחירות בבריטניה בשנה שעברה.

רובלקאבה, מנגד, נחשב לתקווה היחידה של השמאל למניעת מפלה מוחלטת בבחירות, לאחר שספאטרו, שדימויו הציבורי מצוי בשפל חסר תקדים בעקבות שורה של צעדים כושלים לייצוב הכלכלה, הודיע כי לא יתמודד לקדנציה נוספת. במסע הבחירות שלו, התמקד רובלקאבה בהוקעת "קמפיין הוואליום" של ראחוי, והזהיר כי מדיניותה של מפלגת העם עתידה לפגוע בבתי הספר ובבתי החולים.

ואולם, היות שכיהן במשך שנים כשר הפנים של ספאטרו, הוא נתפש כאחראי לא פחות ממנו למשבר. גם הצלחתו האחרונה בהרגעת המתיחות בחבל הבאסקים והכנעת מחתרת אט"א, שהודיעה בחודש שעבר על הנחת נשקה, לא סייעה לו לזכות בנקודות אצל הבוחר.

אבל הסיפור הגדול מאחורי הבחירות בספרד נמצא כנראה מחוץ לשדה הפוליטי. הקדמת הבחירות (שהיו אמורות להיערך במרץ) היא תולדה של הפגנות המחאה החברתית הגדולות, שמילאו את רחובות הערים במדינה מאז חודש מאי השנה. רבבות המפגינים הצעירים שהקימו אוהלים בכיכרות, שזכו לכינוי "הזועמים" (Los Indignados), הפנו את זעמם כלפי שתי המפלגות הגדולות, וטענו כי המדיניות שהנהיגו שתיהן במשך השנים היטיבה רק עם שכבה דקה של עשירים וניפחה את מימדי העוני והקיפוח.

האפקט העולמי של "הזועמים" היה מדהים: הם אלו שסיפקו את ההשראה למחאה החברתית העולמית המתבטאת בימים אלו בתנועת "כיבוש וול סטריט" שהתפשטה למאות ערים ברחבי העולם, ובדרך, סיפקו רוח גבית גם למחאת האוהלים בישראל. אך בבית - ואולי זהו סימן מדאיג למקביליהם הישראלים - לא הצליחו "הזועמים" לתרגם את הרוח המהפכנית לכוח אלקטורלי, ולדברי הפרשנים הפוליטיים, השפעתם על תוצאות הבחירות תהיה בסופו של דבר זניחה.

ראחוי התייחס בזלזול מופגן ל"זועמים", כמו גם לאיגודים המקצועיים החלשים יחסית במדינה, מתוך נקודת הנחה שההפגנות לא יהיו משמעותיות מספיק כדי לבלום רפורמות שונות - כמו חוקים שיקלו על חברות להעסיק ולפטר עובדים, קיצוצי מס לבעלי עסקים וקיצוץ בהוצאה הממשלתית על פיתוח, תקשורת ציבורית ועוד.

דומה כי הספרדים - בניגוד ליוונים, שמשתוללים ברחובות במחאה על צעדי הצנע של הממשלה - דווקא מוכנים כיום להדק את החגורה, לאחר שסחרור של הלוואות-ענק ובולמוס בנייה בתחילת העשור הקודם הותירו את המדינה משובצת בשדות תעופה ללא שימוש ומגדלי מגורים שוממים. "אנחנו יורשים מצב קשה ביותר, וצריך להסביר זאת לאנשים", אמר ראחוי בראיון טלוויזיוני בשבוע שעבר. "אבל אם נאמר את האמת ונאבחן את המצב כיאות נוכל להתחיל לנקוט בצעדים מתאימים".

ראחוי כנראה יזכה לתנאים הפוליטיים האופטימליים להגשים את חזונו. הוא צפוי ליהנות מכוח פוליטי עצום, עם לפחות 176 מושבים בבית התחתון של הפרלמנט שיעניקו לו רוב מוחלט של למעלה מ-50%. הרוב הזה יצטרף לשליטה ממנה כבר נהנית מפלגת העם ברוב העיריות הגדולות ובממשל המחוזי בכמעט כל 17 מחוזותיה האוטונומיים של ספרד, בעקבות הניצחון הסוחף בבחירות המוניציפליות שנערכו במאי.

היעד השאפתני של ראחוי, שמוכתב על ידי האיחוד, הוא צמצום הגירעון הלאומי ל4.4% במהלך השנה הבאה מבלי לפגוע בתקציבים החברתיים. הוא מאמין שקיצוצי תקציב יסייעו בעידוד צמיחה ולא ירתיעו משקיעים, משום שאמון מחודש במערכת יאפשר לבנקים לחלק עוד הלוואות. אולם בהתחשב במיתון המתהווה, הוא יתקשה מאוד לייצר מקומות עבודה חדשים. זו בשורה רעה עבור גרסיה, נהג המשאית המובטל, שיאבד בינואר הקרוב את זכאותו לקצבת הבטחת הכנסה, וזקוק לפתרון מהיר יותר.

"אם לא יבואו פתרונות מהירים, נמצא את עצמנו כולנו ברחוב במהלך השנה הקרובה", אומר גרסיה, ולוקח עוד שאיפה מהסיגריה שלו, מחוץ ללשכת האבטלה במדריד. "כשהאדמה רועדת מתחת לרגלייך, אתה לא יכול לשבת בנחת ולבחון את המצב. צריך להתחיל לשלם".