אי אפשר לפספס את המאחז גבעת אסף. עשרות קרוואנים שיושבים בצפיפות על צלע גבעה שנוגעת בכביש 60, הכביש שחוצה את כל יהודה ושומרון, כשבתי המאחז משקיפים על "צומת הטי" שמשמש ככביש הגישה להתנחלות בית אל ובו ניתן למצוא עשרות דורשי טרמפים מדי שעה. בימים אלה, לא רק הקרוואנים, שחלקם מטים ליפול, מקבלים את פני הבאים, אלא גם צמיגים רבים. כבר בכניסה מונחים ערימות של צמיגים מכל הגדלים, סמוך לבתים ועל חלק מהגגות. לעיתים נדמה כי המאחז כולו משמש כחצר האחורית של פנצ'ר-מעאכר שהשאיר בביתו את הסחורה החדשה. אבל אל תטעו, הגלגלים לא נועדו ליום בו תפקוד מכת תקרים את המתנחלים במאחז, הם נועדו ליום פקודה, היום בו תכריע הממשלה כי המאחז הבלתי חוקי יפונה, והיום הזה נראה קרוב מתמיד.
עוד על המאחזים הבלתי החוקיים
לחץ על נתניהו: פעל להסדרת חוקיות המאחזים בהקדם
מתח בימין: המדינה תודיע היום על פירוק מאחזים
נתניהו נכנע ללחץ: בוחן הכשרת מאחזים בגדה
המדינה כבר הודיעה לבג"ץ כי היא תהרוס את המאחז עד ל-31 בדצמבר השנה. בתוך 60 ימים אמורים השופלים והדחפורים של המנהל האזרחי להרוס את בתיהם של 25 המשפחות המתגוררות במקום והצמיגים, תלליות הברזל שהוצבו על חלק מהגגות לצד דיקטים מעץ, והשלטים שבכל פינה כבר מודיעים על מאבק נחוש נגד "הגירוש". "אם יהיה הרס בגבעת אסף- תהיה טראומה אמתית למדינה", מזהיר קובי מאמו, תושב המקום, "הצמיגים כאן ולא במקרה ואנחנו לא מסתירים את זה. הציבור שלנו מבין שהפעם לא יהרסו שלושה בתים כפי שהרסו במגרון ואחר כך כולם ילכו הביתה להניח תפילין בשקט ובשלווה. הטראומה שתהיה אחרי הרס גבעת אסף אולי תעצור את הבאים בתור ותגרום לכך שהמדינה תשאל את עצמה אם זה היה כדאי".
כמו כל יהודה ושומרון, גם הסיפור של גבעת אסף שנוי במחלוקת מבחינה משפטית. העובדות, ברובן, מוסכמות: בשנת 2001 נרצח על כביש 60 אסף הרשקוביץ בפיגוע ירי קשה, מה שהביא צעירים מבית אל הסמוכה להניח על הגבעה שליד מספר מכולות ושלדת אוטובוס ריקה. ח"כ ממרצ מוסי רז הודיע אז כי "אם לא יפנו את המבנים עד יום ראשון - אגיש תלונה במשטרה". מאז חלפו עשר שנים, רז נעלם מהמפה הפוליטית ומה שהחל מרכב של אגד התפתח במהרה ליישוב של ממש, עד שהגיע למימדיו הקיימים - 25 משפחות, מקווה, פעוטון, וקרוואנים רבים.
המאחז הלא חוקי גם לא נעלם מעיני המדינה: מיליון ו-600 אלף שקלים השקיע משרד השיכון בפיתוח גבעת אסף, הכל על השולחן, ובגלוי. "אנחנו שומרים פה על הציר", אומרים התושבים, "לא באנו לכאן על דעת עצמנו. הצבא ביקש שנהיה כאן על מנת שיוכלו למקם פה עמדות צבאיות". דו"ח המאחזים של טליה ששון שם דגש מרכזי על גבעת אסף: אין אישור ממשלה, אין תב"ע (תכנית בניין עיר), המאחז לא נמצא בשטח השיפוט של אף מועצה, אין אישור לחיבור החשמל למאחז, מעבר לכך - כל המאחז יושב על קרקע פרטית של פלסטינים.
הקמת המאחז לא עברה מתחת לאפו של המנהל האזרחי. בשנת 2004 הוצאו צווי הריסה וצווי תיחום לכלל המאחז. התושבים הגישו התנגדויות ונדחו, כולל עתירה לבג"ץ, אלא שמאז ועד היום לא ביקרו הדחפורים במאחז שהמשיך לגדול. ארגון "שלום עכשיו" הגיש בשנת 2007 עתירה לבג"ץ בדרישה לממש את צווי ההריסה לגבעת אסף ולעוד חמישה מאחזים נוספים. אלא שהמדינה, כפי שהיא נוהגת בעתירות דומות, גררה רגליים. ארבע שנים הבג"ץ נגרר עד שלשופטי העליון נמאס והמדינה הודיעה כי תהרוס עד לסוף השנה את כלל המאחזים שיושבים על קרקע פלסטינית פרטית ואילו מה שנבנה על אדמות מדינה - יוסדר.
"עכשיו פתאום רוצים להרוס?"
גבעת אסף, שיושבת כאמור כולה על קרקע פלסטינית, תעמוד בראש הכרעות בית המשפט. אבל בג"ץ למוד הניסיון הודיע למדינה כי הוא מבקש עדכון עד ל-1 בנובמבר על ההיערכות להריסה. הודעת העדכון, שהייתה אמורה להימסר השבוע, טרם הגיעה לבית המשפט. המדינה ביקשה דחיה של עשרה ימים וחשפה קרב של ממש שמתחולל מאחורי הקלעים. מצד אחד, המתנחלים, ח"כים, שרי הליכוד ומשרד ראש הממשלה שמנסים בכל כוחם להשפיע על ההודעה לבג"ץ. הטענה היא כי יש לדחות את ההרס עד להחלטת הוועדה המיוחדת שאמור להקים ראש הממשלה לבדיקה משפטית נוספת לסוגיית המאחזים, דו"ח טליה ששון, רק ימני יותר, אם תרצו.
מאידך, היועץ המשפטי לממשלה יהודה ויינשטיין, שטוען כי הוועדה תעסוק רק במאחזים שעניינם אינו תלוי ועומד בבג"ץ, ודוחף לקיום החלטת המדינה על הריסת המאחזים עד סוף השנה. בתווך נמצא בני בגין. המתנחלים תלו בו תקוות כמי שימנע את ההרס המתקרב, אך בגין הודיע לראשי היישובים שהגיעו אליו לפגישות כי בנייה על שטח פרטי פלסטיני הוא חמור ביותר וכי לא ייתן לכך יד. עד שהודעת העדכון תוגש, בגבעת אסף ממשיכים להתכונן לפינוי.
בינתיים הדחפור היחיד שנראה ביישוב נע במהירות על כביש אספלט צר בקרוואנים העליונים של המאחז. על הדחפור נוהג בנם בן הארבע של אביטל ויהודה אטלס, זוג צעירים שגר בשכירות ביישוב שנים ארוכות. אטלס הבעל, מורה למתמטיקה בתיכון חילוני בירושלים, בטוח שרק הגעת המונים ליישוב תמנע את ההריסה. "אני רואה את הצמיגים וכבר חושב איזה פרחים אשתול בהם כשהפינוי יימנע", הוא אומר, "כשהגענו לכאן, ידענו שהמקום עלול חס ושלום להיהרס אבל בכל זאת הגענו. נכון שאם יש צו הריסה צריך לבצע אותו, אבל זה אם מישהו בונה בצורה פיראטית. אנחנו באנו לכאן באישור ובעידוד המדינה אז עכשיו פתאום רוצים להרוס?".
"הממשלה רוצה אותנו כאן"
אתה חושב שיישפך כאן דם, אני שואל אותו. "אני יודע שאני אישית אמסור את נפשי, וכמוני יהיו אחרים, כדי שהבית שלי לא ייחרב. אני לא חושב שמישהו ימות כאן אבל יהיה פה מאבק". אביטל לעומתו מודה שהיא כבר חושבת על היום שאחרי. "אנחנו לא רוצים לחשוב מה נעשה אם חס וחלילה היישוב ייהרס אבל אני חיה בהדחקה. זה קשה מאוד לחיות בחוסר וודאות כי אתה חושב גם מה יקרה אחר כך, איפה נגור, מי ידאג לנו אבל אנחנו מאמינים שאנחנו כאן לא כי התחשק לנו. המדינה ביקשה שנגן על הכביש ולא גזלנו דבר מאיש".
טענתה של אטלס אמנם אינה עולה בקנה אחד עם הודאת המדינה כי המאחז יושב על קרקע פלסטינית פרטית, אבל המתנחלים, שמעורים בחומר המשפטי, מוכיחים באותות ובמופתים כי אין לשום פלסטיני שייכות על הקרקע. "לו הייתי יודע שהאדמה כאן שייכת לאחמד מהכפר ביתין הסמוכה, אתה חושב שהייתי לוקח לו את האדמה?", שואל קובי מאמו. הטענה של המתנחלים כי הקרקע לא שייכת לאף פלסטיני, שהמלך הירדני חילק שטחים בסיטונאות, שאין רישום למי שייכת הקרקע, שתצלומי אוויר מלפני עשרות שנים אינם מעידים כי היה עיבוד חקלאי כלשהו באדמה וכי לפי החוק שחל ביהודה ושומרון, אם לא הייתה פעילות באדמה במשך עשר שנים - הבעלות על הקרקע עוברת. "אף ערבי לא קנה פה את השטח", אומר מאמו, "תאמין לי שאם הייתי יודע מיהו אותו אדם הייתי קונה ממנו את המקום בפי שתיים מהערך שלו. גם המדינה יודעת שאין בעלים לשטח הזה ואם קיים כזה אז כפי שפיצו אחרים כך המדינה צריכה לפצות אותו. המדינה שהשקיעה פה מאות אלפי שקלים לא יכולה לשלוח אותי לשמור פה על הציר ואחרי כמה שנים לומר לי שמעכשיו אני פורע חוק".
הסיור עם מאמו ממשיך ומגיע לשטח קוצני בין המאחז לכפר ביתין. בסמוך אלינו ניצב איש קבע, שמשרת ביחידה לאבטחת אישים שמאבטח כעת ביחד עם עוד שלושה חיילים בשליחות המדינה את המאחז שהיא עצמה מגדירה כלא חוקי. "אם המדינה שולחת חיילים להגן עלינו, זו לא עוד הוכחה לכך שרוצים אותנו כאן?", טוען מאמו. הבית שלך יושב על שטח פרטי, אני אומר לו. "כל ההתיישבות ביהודה ושומרון נבנתה על שטח פרטי, מדוע שלא יהרסו את עפרה שבנויה כמעט כולה על שטח של ערבים? המדינה צריכה להחליט מה היא עושה עם כל יהודה ושומרון. העובדה ששבע שנים לא ביצעו את צווי ההריסה היא הוכחה נוספת שהממשלה רוצה אותנו כאן, אבל אז באה חגית עפרן משלום עכשיו ומחליטה שאם אי אפשר להרוס דרך החלטה מדינית היא תהרוס את ההתיישבות דרך בתי המשפט".
עפרן, ראש צוות מעקב התנחלויות ב"שלום עכשיו" ומגישת העתירה לפינויים היא דגל אדום עבור המתיישבים. רק באחרונה הגיעו מבצעי "תג מחיר" עד לדלת ביתה, ריססו כתובות נאצה ונמלטו. מה אתם חושבים על ה"תג מחיר" שביצעו כנגדה, אני שואל את מאמו. "אני מבין את התסכול של המבצעים, אני אישית לא מסוגל להסתכל עליה", הוא אומר בכנות. אטלס לעומתו מתון יותר בעניין, לפחות בכל מה שקשור לופרן. "זה גועל נפש", הוא אומר, "עדיין יש אצלי הפרדה אחים לאויבים".
לפניות לכתב: joshjosh@walla.com