פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      העתירות נגד עסקת גלעד שליט: מה יעשה בג"ץ?

      סקירה היסטורית של החלטות בנושא, מראה כי הסיכוי שבג"ץ יעצור את העסקה - אפסי. לרוב, שופטי בג"ץ מביעים צער על כאב המשפחות אך טוענים כי אינם יכולים להתערב בהחלטות מדיניות

      "מבינים אנו ללבכם, אך לא נוכל להיעתר לפנייתכם", כתב השופט מישאל חשין בהחלטת בג"ץ משנת 2005 לדחות עתירה נגד עסקה לשחרור אסירים ביטחוניים. בכך ממצה חשין את עמדת בג"ץ ביחס לעתירות נגד עסקאות מסוג זה לאורך שנות קיומה של מדינת ישראל. במהלך השנים צפה בג"ץ מנגד בהחלטות קשות בנושא עסקאות לחילופי שבויים, ובכולן בחר שלא להתערב. החלטה דומה צפויה להתקבל גם בעתירות שיגישו המשפחות השכולות נגד העסקה לשחרור גלעד שליט.

      עסקת גלעד שליט - כותרות אחרונות
      מבצע הלינץ' ברמאללה ישוחרר: "היה צריך להמיתו"
      פעילי ימין פלשו לחצר בית השר נאמן: "הדם על ידיך"
      א-זהאר: "אבו מאזן דרש שנשחרר את שליט בחינם"
      שירות בתי הסוהר פרסם את רשימת המשוחררים

      אייקון וואלה! NEWS רקע שחור (מערכת וואלה! NEWS)

      הגשת עתירות נגד שחרור אסירים ביטחוניים הינה ריטואל קבוע שחוזר על עצמו בכל פעם שהממשלה מכריעה בנושא הכאוב, אם במסגרת חילופי שבויים, מחוות למיניהן או במקרים דוגמת הקלטת שמסר חמאס אשר תיעדה את גלעד שליט בשבי. ארגון נפגעי הטרור "אלמגור" הודיע כבר כי יעתור לבג"ץ נגד עסקת שליט, ואתמול הגיש עתירה בדרישה להוציא צו על תנאי שיעכב את ביצוע העסקה ונגד "עצם ההחלטה של שחרור סיטונאי של רוצחים".

      סקירה היסטורית של החלטות בנושא מלמדת כי הסיכוי שבג"ץ יעצור את העסקה - אפסי. בכל המקרים הכירו השופטים בכאבן של המשפחות והביעו צער על המהלך, אך קבעו כי "ההחלטה על שחרור אסירים היא החלטה מדינית מובהקת. הממשלה היא המוסמכת לקבלה, והיא הנושאת באחריות לה", כפי שנכתב בפסיקה משנת 2005. "אנו מאמינים כי (...) תונח בפני הממשלה תמונת הסיכויים והסיכונים במלואה, ואת ההחלטה הסופית תקבל היא על סמך האינטרס העליון של המדינה, על כל היבטיו, לפי שיקול דעתה ובהתאם לאחריות הגדולה הרובצת על כתפיה".

      בהחלטותיו לדחות את העתירות הדגישו שופטי בג"ץ כי מבחינה רשמית, הממשלה אינה משחררת אסירים, אלא רק ממליצה בפני הגורמים המוסמכים על כך, ואלה פועלים במסגרת שיקול הדעת והסמכויות שהקנה להם החוק. "הסמכות להחליט באשר לשחרור האסירים קודם גמר ריצוי עונשם אינה מסורה לידי הממשלה, אולם בסמכותה של הממשלה להביא את רשימת האסירים המיועדים לשחרור בפני הגורמים המוסמכים, כאשר הם, ולא היא, ישקלו האם ראוי לשחרר את האסיר הניצב בפניהם", כתבו השופטים דורית ביניש, אהרון ברק ומישאל חשין ב-2005.

      "הבנה לחוד והתערבות שיפוטית לחוד"

      בעתירותיהם קובלים הפונים קודם כל נגד העסקה עצמה, כאשר הטיעונים לעתירה מסוג זה הם לרוב שמירה על ביטחון אזרחי ישראל והחשש כי האסירים המשתחררים ישובו למעגל הטרור. לצד זאת, דורשים העותרים למנוע את שחרורם של אסירים פרטניים מתוך הרשימה. במקרה זה מבקשות משפחות נפגעי הטרור להתחשב בסבלן ולמצות את הדין עם הרוצחים, כאחת ממטרות הענישה.

      שופטי בית המשפט העליון אינם מתעלמים מכאבן של המשפחות ומביעים הזדהות עמן. "העתירה שבפנינו נוגעת בקצות העצבים החשופים של החברה בישראל", כתבה השופטת עדנה ארבל בשנת 2009 בתשובה לעתירה שהוגשה נגד שחרור אסירים כמחווה ליו"ר הרשות הפלסטינית אבו-מאזן. "בית משפט זה הדגיש לכל אורך הדרך את הבנתו לזעקתם של נפגעי הטרור. על כך יש להוסיף את התחושה הקשה הנוצרת נוכח שחרורם של אסירים שביצעו מעשים נפשעים בטרם מוצה עימם הדין". בכל זאת דחתה ארבל את העתירה. "ואולם, הבנה לחוד והתערבות שיפוטית לחוד. ההחלטה על שחרור אסירים היא החלטה מדינית מובהקת", כתבה.

      בשנת 2008 נחתמה עם חיזבאללה עסקה, במסגרתה שוחררו סמיר קונטאר וארבעה מחבלים נוספים, ובנוסף הועברו 199 גופות של מחבלים לבנוניים, תמורת השבת גופותיהם של אהוד גולדווסר ואלדד רגב. לבג"ץ הוגשו אז מספר עתירות, בהן זאת של משפחת השוטר יורם שחר, אחד מקורבנותיו של קונטאר. בעתירה שהגישו לבג"ץ כתבו בני המשפחה כי "ההחלטה לשחרר את הרוצח פוגעת קשה בקורבנות. היא משדרת לקורבנות את המסר כי יש מחילה לרצח". השופטים קבעו אז כי מאחר שמדובר בעסקה מוגמרת שצריכה לצאת לפועל בזמן הקרוב, אין מקום או טעם להתערב בהחלטת הממשלה. עוד ציינו השופטים כי "מחירה" של העסקה והשפעתה על משפחות הנרצחים הם שיקולים כבדי משקל שנלקחו בחשבון בידי הממשלה. על כן דחו את העתירות שהוגשו לפניהם.

      ראש הממשלה אהוד אולמרט וקרנית גולדווסר מעל ארונו של אהוד גולדווסר ז"ל (לשכת העיתונות הממשלתית , אבי אוחיון)
      ראש הממשלה אולמרט, שר הביטחון ברק וקרנית גולדווסר ליד ארונו של בעלה, אהוד (צילום: אבי אוחיון, לע"מ)

      עסקת שבויים קודמת עם חיזבאללה נחתמה בשנת 2004 במסגרתה שוחררו 450 מחבלים, בהם שייח עובייד ומוסטפא דיראני, בתמורה לגופות שלושת חיילי צה"ל, בני אברהם, עדי אביטן ועומר סואעד, ואזרח אחד חי - אלחנן טננבאום. יום לפני ביצוע העסקה הוגשו מספר עתירות לבג"ץ, בין השאר מצד ארגון נפגעי הטרור "אלמגור", בטענה שמדובר בהחלטה בלתי סבירה באופן קיצוני. גם אז דחה בג"ץ עתירות שהוגשו לפניו. "עם כל ההבנה למשפחות, אין מנוס אלא לדחות את העתירות", כתב אז השופט תיאודור אור.

      גם הפעם צפוי בג"ץ להידרש לשאלה הקשה. "אנחנו מתכוונים לעתור, כמו בכל פעם שמאושרת עסקה", אמר היום מאיר אינדור, מנכ"ל ארגון "אלמגור". לדבריו, הארגון ממתין לפרסום רשימת השמות, ויעתור נגד העסקה כולה וגם נגד שחרור אסירים פרטניים. "גם אם נצליח לעצור שחרור אחד או שניים, עשינו את שלנו", אמר. עבור אינדור, הגשת העתירה לבג"ץ היא בגדר שליחות. "אנחנו מרגישים חובה עבור הקורבנות. אולם עד היום בג"ץ לא התערב, ונימק זאת בכך שמדובר בהחלטה מדינית, מה שמכעיס ומכאיב מאוד למשפחות הנפגעים. השופטים כמעט בכל המקרים מביעים צער והזדהות עם קורבנות הטרור, אולם בוחרים שלא להתערב".

      "אחינו היקרים, ההחלטה על שחרור מחבלים מכלאם, החלטה קשה היא, המתקבלת בחירוק שיניים ובאגרופים קפוצים", המשיך חשין וכתב ב-2005. "העול הכבד לקבלתה של ההחלטה לפתחם של בעלי הסמכות הוא מונח. לא לנו כבית משפט הפועל בגדרי החוק להתערב בהחלטה".