סיכום השנה במזרח התיכון: מה צופן לנו העתיד?

החל מ"האביב הערבי" ועד לרצועת עזה ויהודה ושומרון. אמיר בוחבוט משרטט תמונה רחבה של אזורנו, מסכם שנה ביטחונית קשה ומונה את האתגרים שעומדים בפני ישראל בשנה הבאה

אמיר בוחבוט

מספר שעות אחרי שקיעת השמש, הגיחו רכבי שטח מסמטה חשוכה וכיתרו את מתחם החתונה של פעיל פתח בכיר בעיר עזה. פעילי הזרוע הצבאית של החמאס, חמושים בזקנים ורובי קלאצ'ניקוב, זינקו החוצה, דרכו את הנשקים והחלו לרסס את הקהל. הירי נמשך והאזרחים שניסו להימלט חטפו קליעים בגב עד שהצטברה במקום ערימה מספיק גדולה של גופות כדי להעביר את המסר המזעזע. קצין צה"ל שחזה בתמונות מהאוויר סיפר כי זה היה נראה כמו חלק מהסרט "הסנדק", רק יותר אכזרי. זה המסר שהחמאס מעביר לכל מי שמנסה לערער על שלטונו. אלימות דומה התרחשה כשניסו לאיים על שלטונו של חוסני מובארק הספינקס ממצרים, בלוב - כשמועמר קדאפי נאבק על ארמונותיו, ובימים אלו בסוריה בזמן שאסד מנסה לאחוז בשלטון שחומק לו מבין האצבעות. זו התשובה הערבית כנגד כל מי שהעז לאיים על השלטון.

האביב הערבי שינה את פני המזרח התיכון. הסתיים הסדר הישן, ובימים אלו מתעצב סדר חדש. שסעים כמו דת, שבט ועדה - הובלטו, והם יהיו התנאים לעיצוב המציאות בעתיד. ההרתעה הישראלית נותרה איתנה ומוצקה, אך אין זה אומר שהאיומים לא התגברו והאכזריות שמופנית כלפי העמים שמחפשים אחר שינוי ותקווה לא תופנה לעבר ישראל.

קצין איסוף - הטורים האחרונים:
קו ההגנה של גבי אשכנזי בפרשת הרפז
האם המושיע של צה"ל הפך למפלג המטה הכללי?
השתקן מסיירת מטכ"ל: מיהו האלוף טל רוסו?

טוב לדעת (מקודם)

אל תתפשרו על חיי מין לא מספקים: כך תשפרו את הביצועים

לכתבה המלאה
"המסר שהחמאס מעביר לכל מי שמנסה לערער על שלטונו". פעילי חמאס בעזה (צילום: GettyImages, Abid Katib)

יהודה ושומרון
מה שנראה היה כאיום מיידי לקראת עצרת האו"ם נותר בשליטה. ההערכות של אלוף פיקוד המרכז, אבי מזרחי, התגשמו. היו הפגנות משמעותיות, לא חמושות, אובדן שליטה נקודתי, אבל סך הכל - שליטה. כעת נותר להיערך לאפשרות של התלקחות בחודשים הקרובים, להסלמה אפשרית שתיגרם מאירוע בודד אחד שיצית את האזור כולו.

רצועת עזה
החמאס מייחס חשיבות רבה להתעצמותו הצבאית, גם אם ההתעצמות תהיה יום אחד על חשבון השלטון. כמויות הנשק שזרמו למחסני הארגון, דרך המנהרות, הן אדירות. היום ראשי הארגון יושבים על הגדר בכל מה שקשור לפעילות של הרשות הפלסטינית באו"ם. ברגע שיחושו כי התהליך מסכן את מעמדם, הם עשויים לפעול נגד ישראל כדי להחזיר את עצמם לקדמת הבמה. אחרי החמאס, ישנם שאר הארגונים הקטנים יותר: לא ניתן להתעלם מארגון הג'יהאד האיסלמי, שמציג את עצמו כיום כאלטרנטיבה לחמאס. כרגע עימות אלים לא נראה באופק, למרות שבעזה כמו בעזה אף אחד לא יודע מה יהיה בעוד שעתיים.

סיני
שטח מצרי שהפך לזירה בפני עצמה בעקבות התבססות של ארגוני ג'יהאד עולמי ושל שאר הארגונים הפלסטינים, שמנצלים את חוסר המשילות ואת התפרקות משטרו של מובארק ומשתקעים באזור. מאות אלפי בדואים ממספר שבטים עושים בסיני כבשלהם. חוליות טרור מסתובבות בשטח ומחכות לרגע הנכון לתקוף מטרות בישראל בטווח הזמן המיידי. עבור השלטון במצרים, המצב בסיני הינו נושא שולי אל מול הבעיות הקשות שיש להם בקהיר. מצב זה מחייב את צה"ל לדריכות רבה לאורך הגבול המצרי.

"מה שנראה היה כאיום מיידי לקראת עצרת האו"ם נותר בשליטה". פלסטינים ברמאללה אחרי נאום אבו מאזן באו"ם (צילום: AP)

לבנון
חיזבאללה ממשיך להתחמש בדרום לבנון ומשקיע את כוחו בהיעלמות ובהרחבת יכולות הרקטות לעומק מדינת ישראל. עבודת הנמלים של קהילת המודיעין בישראל עוסקת כל ימות השנה בניסיון לאתר כל מתקן ואתר שיגור של הארגון. חיזבאללה סובל מקשיים כלכליים וארגוניים. ואם לא די בכך, יחסיו עם סוריה הפכו למתוחים, זאת עקב החשש שבהידרדרות חמורה יותר יפנה בשאר אסד לאלטרנטיבות אחרות על חשבון הברית שנכרתה בין הצדדים. נסראללה ממשיך לחפש אחר נקמה על חיסולו בסוריה של ראש הזרוע הצבאית של הארגון, עימאד מורנייה. ישראל הצליחה לסכל מספר ניסיונות, אך לא לעולם חוסן. המצב לאורך הגבול מתוח, ובישראל נערכים לאפשרות שבמידה ויתפתח עימות אזורי חיזבאללה ינסה להצית זירה נוספת.

סוריה
ארסנל הנשק של סוריה, בצירוף המאבק על חיי המשטר העלאווי בראשו עומד בשאר אסד, הופכים את הגבול הסורי והמציאות למתוחה ונפיצה. ראשי קרב ביולוגיים וכימיים שעלולים להיות מופנים לעורף מדינת ישראל כדי להסיט את תשומת הלב ולאחד את השורות בסוריה הם רק חלק מהסיוט של צה"ל. עד כה דווח בכלי תקשורת זרים על 23 מוקדי הפגנות. על פי הערכות במערב, אסד חי על כידונים, הוא מדמם, וחי על זמן שאול. הסנקציות על משטרו והמשבר הכלכלי שפקד את סוריה עוד לפני פרוץ המהומות, יביאו כנראה לקץ המשטר בשנה הקרובה. הצגת מועמד חלופי לאסד תאיץ את התהליך.

אירן
הקטר של הציר הרדיקלי, מנסה לשמר יציבות למרות האירועים החריפים במזרח התיכון. ציר ההשקעה ממשיך להיות פרויקט הגרעין. הערכה היא שההחלטה על מעבר לייצור כמות גדולה של אורניום באחוז של מעלה מ-90%, המאפשר לייצר פצצה גרעינית, נמצא בידיו של המנהיג העליון, האייתוללה עלי חמינאי, שמוגדר בשלב זה כשמרן שדוחה את הרגע שיביא להשלכות כבדות מצד הקהילה הבינלאומית. אירן ממשיכה לחמש את ציר הרשע, לתחזק אותו, ואף לפתוח סניפים חדשים כדי לקדם את ההגמוניה שלהם ולנסות לאיים על ישראל. הסנקציות שהוטלו על הכלכלה האירנית קטפו פירות. בשלב זה נשקלות סנקציות נוספות כבדות יותר, ובשל כך יש אפס אחוז צמיחה, אבטלה גואה, והרחוב מתוח ומתחמם.

לא צריך להיות מתוחכם כדי להבין שהאש מתפשטת בשדה קוצים והיא לא תכבה עד שתכלה את כל השדה. הערכה היא שהאביב הערבי יגיע במוקדם או במאוחר גם לאירן. זה יהיה מבחן פנימי אמיתי. שני תרחישי קיצון עלולים להצית עימות אלים במיוחד מול ישראל: התקפת מטוסי המערב על מתקני הגרעין, או איום על משטר האייתולות, שכדי להילחץ ממנו, יפתחו חזית נגד ישראל.

ירדן
מדי יום שישי מארגנים האחים המוסלמים בירדן הפגנות שקטות שלא מאיימות על המשטר בשלב זה. המלך עבדאללה קורא את המפה, וכדי להרגיע את השטח שיחרר מספר הצהרות על רפורמות עתידיות. הירדנים רואים בהסכם השלום עם ישראל נכס אסטרטגי, זאת על אף ההצהרות המוזרות של המלך בחודש האחרון. בישראל צריכים לדעת לשמור על שרירי הלשון ולא לפלוט משפטים שיביכו את המלך, במיוחד בעת הזו בה הוא הולך על גחלים. אין ספק שגם משטרו יעבור מבחן, אך היפרדות הממלכה ההאשמית ממשטר המלוכה נראית רחוקה מאוד.

מצרים
עדיין מבולבלת ועסוקה בעיצוב עתידה. חוסר היציבות הביא לדחיית הבחירות במהלכם ייבחרו בנפרד מושבים לפרלמנט, למועצת האשורה (בית עליון) ולנשיאות במהלך החודשים אפריל-מאי. השסעים בחברה המצרית בולטים, ובהתאם לכך גם מספר המועמדים לנשיאות, שהבולט ביניהם הוא מוחמד אל ברדעי. הקמפיינים לנשיאות מכוונים נגד ישראל והסכם השלום, אך לא בהכרח יהיו כאלה ביום שאחרי. השלום עם ישראל הוא נכס אסטרטגי גם עבור מצרים.

במקרה קיצוני, מערכת היחסים עם ישראל תעבור להקפאה עמוקה שתבוא לידי ביטוי בתחום הכלכלי, אך לא בהכרח בתחום הצבאי עליו נשען ההסכם. הכלכלה במצרים במצב רע מאוד. ענף התיירות, כמקור הכנסה עיקרי, נמצא בירידה חדה, ולא חסר גם פשע, אנרכיה, אבטלה גואה, וצמיחה שלילית. זו המציאות המצרית ביום אחרי שקיעת מעצמת הספינקס מקהיר. החשש האמיתי במערב הוא מהחלטה של האחים המוסלמים, הנתפשים כיום כגוף המאורגן ביותר במצרים, להתאחד ולכבוש את השלטון. במצב קיצוני כזה הצבא המערבי והגדול באזור יעבור לידיים עוינות. לתרחיש הזה צריכים להיערך בצה"ל. האיום לא נראה כלל באופק אך הוא קיים.

טורקיה
הכלכלה מספר 17 בעולם. ארדואן הצהיר כי עד 2020 היא תהיה הכלכלה העשירית בעולם, ובשלב זה הכוונות זוכות לביטוי בשטח. עיקרו של צבא טורקיה מבוסס על טכנולוגיה מערבית והוא חבר בנאט"ו, מה שמשמש כבלמים לאמירות חסרות הרסן של ראש הממשלה, רג'פ טייפ ארדואן, שמבקש לנתק קשר עם ממשלת ישראל, לא עם העם בישראל. נכון שדבריו לעיתים נראים מאיימים, אך התנצלות לא הייתה משנה מאומה. ארדואן נמצא במסלול התנגשות עם כל מי שיאיים על רעיונו להפוך למנהיג החדש של המזרח התיכון. מאחורי הקלעים נמשכות הפעולות של המערב והקהילה הבינלאומית להרגיע את ארדואן, שמבליט את המתח במזרח התיכון. טורקיה עוברת תהליך היסטורי עמוק. אנחנו לא יכולים להשפיע על התהליך, אלא לצמצם את הנזק שייגרם כתוצאה ממנו. לישראל יש אינטרס להפיג את המתח, אך כרגע זה לא נראה מעשי. שתיקה תשרת את ישראל לטווח הקצר והארוך.

"חורף שאף אחד לא יודע מי יירטב בו ומי ישקע עמוק בבוץ"? הרמטכ"ל, בני גנץ, ושר הביטחון, אהוד ברק (צילום: משרד הביטחון, אריאל חרמוני)

היערכות צה"ל

ישראל תחת מצור מדיני וכל פעולה מדינית, ובוודאי שגם צבאית, נבחנת בזכוכית מגדלת. יהיה לצה"ל קשה מאוד ליזום מהלך צבאי במציאות של דה לגיטימציה. אך יחד עם זאת, יש להיערך למלחמה רב חזיתית, מלחמה שתאחד את השורות בקרב אותן מדינות שמנהלות מאבק הישרדות. צריך להיות מוכנים לעידן שבו כבר אין אפשרות להרגיע את הרחוב הערבי במדינות השכנות לטובת הסטאטוס קוו. השנה הקרובה היא בעיקר שנה של הזדמנויות, ועל ישראל לנצל אותן. אחרת, כמו שאמר אלוף פיקוד העורף, אייל אייזנברג: "יבוא חורף שאף אחד לא יודע מי יירטב בו ומי ישקע עמוק בבוץ".

לפניות לכתב: amirbohbot@walla.com

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully