תשעה ימים שמרגלית צנעני עצורה בגין חשד לביצוע עבירות של, בין היתר, סחיטה באיומים נגד אמרגנה, אסף אטדגי. חשד שקורם עור וגידים לכדי כתב אישום לא סימפטי בבית המשפט המחוזי, הוא הליגה של הגדולים.
פרשת מרגול - כותרות אחרונות:
שלום דומרני התפרץ על השופטת והוצא מהאולם
מרגלית צנעני תישאר במעצר, המשטרה: סחטה לאורך זמן
הערכה: כתב אישום נגד צנעני - בימים הקרובים
סיפורה של מרגול, שעלילתו עדיין לא הובהרה עד תום, הוא בגביית חוב, אולי לגיטימי, בדרכים שעל פי החשד הן פחות לגיטימיות. כדאי לדעת שכל ניסיון לגבות כספים באיומים, גם כאשר לא מערבים עבריינים בהליך הגביה, הוא בגדר עבירה פלילית שעלולה להוביל את המאיים לכתב אישום בבית משפט השלום, במידה ולא שולמו לו כספים - או לבית המשפט המחוזי, במידה ושולם ולו חלק מן הכספים.
כשאנחנו מדמיינים בעיני רוחנו עבירה של סחיטה באיומים אנחנו חושבים על הפירוש המילולי של המילה "סחיטה", אך מדובר בטעות נפוצה. לא צריך לצלם בעל בוגד באשתו ולבקש ממנו כספים כדי שלא לפרסם את תמונתו כדי להיחשב לסוחטים. די בכך שנאיים על אדם כדי שישלם לנו כספים אותם הוא חייב לנו כדת וכדין. החוק אינו מתיר לאיש לאיים, אפילו כדי להשיג את המגיע לו, וקובע כי העושה דין לעצמו יבוא על עונשו.
לצערי, במהלך עבודתי כסנגור נתקלתי לא אחת באנשים, נורמטיביים לחלוטין, שביקשו לקבל כספים שאכן מגיעים להם, אך לאחר שהחייבים סירבו לשלם את חובם הם מצאו עצמם מאיימים, לא מתוך רוע - אלא לרוב מתוך ייאוש. עם זאת, יש לזכור שהדבר אינו פוטר אותם מאחריותם הפלילית.
ההליך הפלילי בנוי משני מסלולים. האחד הוא התיק העיקרי, בו נשמעים העדים ובסופו נקבע אם לזכות את הנאשם או להרשיעו מה שבדרך כלל גם גורר ענישה. השני הוא תיק המעצר, בו מחליטים האם אדם יהיה במעצר במהלך ניהול המשפט או שמא ישוחרר ממעצרו בתנאי כזה או אחר.
ידיים קלות על הדק המעצר
הצפי באשר לפרק הזמן שיהיה על מרגול עוד להמשיך ולשהות במעצר אינו ידוע בשלב זה והאפשרויות הן רבות ומגוונות. החל במספר ימים נוספים וכלה בהחלטה לעוצרה עד לתום ההליכים. אם אכן יוחלט להשאירה במעצר עד לתום ההליכים המשפטיים, מרגול צפויה להישאר עוד חודשים רבים במעצר. אינני נביא, אבל מניסיוני אני מעריך שהאפשרות שמרגול תיעצר עד לתום ההליכים היא נמוכה וסביר להניח שזה רק עניין של זמן עד שהיא תשוחרר למעצר לבית, תענוג מפוקפק בפני עצמו.
ישנה אפשרות, אם כי קלושה, שהסנגורים שלה יצליחו לשכנע את בית המשפט, עוד ביום הגשת כתב האישום, חמישה ימים מהיום, שמקומה של מרגול אינו במעצר. אפשרות זו אינה סבירה מאחר וסנגורים נוהגים לקרוא את חומר החקירה בטרם יטענו לשחרור, ואולם חומרי החקירה עומדים לרשותם רק החל מיום הגשת כתב האישום, מה שבדרך כלל גורר את דחיית הדיון למשך מספר ימים שתואם את מספר הקלסרים. נראה שבעניינה של מרגול, בו התנהלה חקירה סמויה זמן רב, הקלסרים יהיו רבים ודחיית הדיון עלולה להיות בהתאם.
באם לאחר קריאת חומר החקירה הסנגורים יצליחו לשכנע את בית המשפט שהראיות שקושרות לכאורה את מרגול לעבירות המיוחסות לה אינן חזקות, אזי דרכה תהיה סלולה לשחרור. מאידך, אם בית המשפט ידחה את טענתם ויקבע שהראיות מספיקות להוכחת אשמתה ברמה הלכאורית, הדבר אינו פוסל את שחרורה, אך המלאכה תהיה קשה הרבה יותר. כך או אחרת, קיים סיכוי סביר שבית המשפט יבחר לבחון את שאלת השחרור בדרך של תסקיר שירות מבחן. כלומר, קבלת המלצת קצין מבחן אשר ייפגש עם מרגול ועם חלופת המעצר שתוצע עבורה - והמשמעות של הליך מעין זה היא כשלושה שבועות נוספים במעצר, במקרה הטוב.
אני מאחל למרגול ששהותה במעצר תהיה קצרה, כפי שהתכוון המחוקק, שעוד לפני כעשור שינה את חוק המעצרים כדי שידיהם של השופטים יהיו קצת פחות קלות על הדק המעצר. לצערי, יום יום אנחנו רואים שהמסר לא עבר וגם בישראל 2011 מעצרים הם נפוצים. אני מאמין, במנותק משאלת אשמתה או חפותה, שמקומה של אישה כמו מרגול, נטולת עבר פלילי ושאינה צעירה, אינו במעצר. אבל בבתי המשפט אני מוצא את עצמי שואל פעמים רבות את מה שאריק איינשטיין שר הרבה לפני "למה לא, למה לא עכשיו, מה שבטח יבוא רק מחר".
(עדכון ראשון: 20:38, 25.08.11)