הדיפלומט הוותיק ריאן קרוקר התמודד בעבר עם מיליציות חמושות וראשי ממשלות עוינות, וניהל כמה נציגויות אמריקאויות במדינות הגדולות בעולם. אך כיצד יפעל בנושא הבוער ביותר בשגרירות ארצות הברית באפגניסטן?
קרוקר, השגריר החדש בקאבול, כבר התוודע לקיומם של 'גורדו', 'פרקלס', 'דאסטי', 'פרדינדד', 'מריה-תרזה' ושאר 25 החתולים במתחם הדיפלומטי בבירת אפגניסטן. אך כמה מקורות בשגרירות שהתראיינו ל"וושינגטון פוסט" סיפרו שהשגריר נתון בימים אלה בדילמה כבדה: האם להיענות לדרישה לסלק את ההולכים על-ארבע מהמקום?
הדרישה הועלתה לאחר שאחד מהעובדים טען כי ננשך ונשרט על ידי הדיפלומטים המשופמים. המצדדים בהדברה טוענים כי הם אינם "אנטי-חתוליים" - הם פשוט נגד חוסר-היגיינה.
חיי החתול בשגרירות האמריקאית אינם קלים. הדיפלומטים עובדים שעות ארוכות, ואינם מתפנים ללטף את היצורים הפרוותיים. החומה העבה המקיפה את המתחם הדיפלומטי, כדי להגן עליה מהירי היומיומי, מונעת מבעלי החיים להתחכך בחבריהם בעיר התוססת שמחוץ לה. וכאמור, אם לא די במזון המונוטוני המוגש לחתולים, ניצבת חרב ההדברה מעל אוזניהם הקטנות.
לא מזמן, הוצעה פשרה מסוימת, לפיה יבחרו אוהבי החיות חתול מסוים, וישלחו אותו במטוס לארצות הברית. מיותר לציין מה היה צפוי לעלות בגורלם של החתולים שלא עלו בפור. ההצעה נפלה, ואוהבי החתולים שמחו לקרוא מייל שנשלח מוושינגטון, בו נקבע בבירור: יש להגן על החתולים, מכיוון שהם שומרים על הבניין מעכברושים ונחשים.
חלפו חודשיים, והמלחמה נמשכה בעוז. על הקירות נתלו כרזות שהציגו חתולים חמושים בתתי-מקלע, ונכתבו לצדן ססמאות מאיימות: "נשחרר בכוח את חברינו החתולים מהשגרירות שלכם". כרזה אחרת הציגה חתול בדמותו של המהפכן צ'ה גווארה. כמו כן, משורר עלום-שם פרסם שיר שחיבר בשם אחד החתולים, תחת הכותרת: "מדוע, מדוע עלינו למות".
לרוב העובדים שהגיעו לקאבול, נמסר מכתב שבו כתוב כי מותר להם לגדל במגוריהם "חיות קטנות, בעיקר חתולים, אך לא כלבים". לאחרונה, הושמטה מהמכתב במפתיע ההתייחסות לחתולים, וחלה ירידה ניכרת במספרם במתחם השגרירות. עם זאת, מתעקשים בהנהלה כי אף חתול לא הודבר, וכמה עובדים החלו לתעד בימים אלה את ההולכים על ארבע, כדי לוודא שאף אחד מהם לא "נעלם". אחד מעובדי השגרירות אף איתר בית מחסה בקליפורניה, שיאכלס את כל "פליטי אפגניסטן המשופמים".
נכון להיום, איש מהעובדים אינו יודע מה יעלה בגורלם של הדיפלומטים הקטנטנים. העובדים כולם תולים תקווה בשגריר החדש קרוקר, שימצא פתרון שירצה את אוהבי החיות ואת אלה שסולדים מהן. בינתיים, לחתולים לא נותרו עוד יותר מדי נשמות, ויש חשש שעד שתושג הכרעה, חלק מהם ימותו, ולא מסקרנות.