מחאת האוהלים בדרום: "נאבקים למען הילדים"

בעוד ראשי המחאה והסטודנטים התכנסו היום (שלישי) על מנת לגבש מסמך דרישות, מסבירים תושבי הדרום מדוע החליטו להצטרף למחאה החברתית. "כדי שיהיה לי איפה לגור, אני צריך 'להתפלח' לבית של חברים שלי. אין לי בית משלי". סיפר טובי אלטאלף, צעיר מדימונה ששהה אתמול במאהל בדימונה. לדבריו, "המצב קשה מאוד ואי אפשר להתקיים. הסטודנטים הם רק סימפטום של המצב". כשנשאל אלטאלף לגבי מצבו האישי, אמר: "גם אני סימפטום של המצב".

עוד על מחאת האוהלים:
ראשי המחאה והסטודנטים מתכנסים לגיבוש מסמך דרישות
השר ארדן: "לא מחפשים סדקים במחאה, נבצע שינויים"
כדי לצמצם הפערים: הוצאות הממשלה יוגדלו ע"י העלאת מסים

צעירים קשיי יום בערי הדרום המתינו לרגע שבו תפרוץ מחאה ציבורית כדי להצטרף אליה במלוא כוחם. "אני אם חד הורית, יש לי שני ילדים קטנים, אבל כדי לקבל סיוע לשכר הדירה אני צריכה שיהיו לי שלושה ילדים. איך אני אגדל אותם?" שאלה בכאב אודליה מאשדוד. ואם לא די בכך, סיפרה אודליה כי בעל הדירה אותה היא שוכרת מעלה את שכר הדירה ב-400 שקלים, ושוב שאלה: "מאיפה אני אקח את הכסף?".

גבעות הממוקמות בערים ובסמיכות לכבישים ראשיים, הפכו למחנות אוהלים ארעיים. כל אוהל, הוא האייקון של בעליו, הלוח שעליו נתלים השלטים והסיסמאות שהפכו את הקיץ הזה לקייטנת קופירייטרים גדולה ועממית. "אני עוד לא בן שלושים. הלכתי במסלול שכולם המליצו עליו. סיימתי שירות צבאי, עשיתי תואר ראשון ותואר שני ועכשיו אין לי איך ליצור את הבסיס לחיים שלי", סיפר אבישי אוסידון מקריית גת. אוסידון יזם את הקמת המאהל בעירו, על חלקת דשא שלידה אמורים יזמים פרטיים להקים אמפיתיאטרון. "יוקר המחייה פשוט ממוטט אותנו. הכל התייקר ובשביל מה? למה זה קורה?", שאל.

אורטל מקריית מלאכי, הגיעה למאהל שהקים בעלה בעיר מגוריהם, עם שני ילדיה. לדבריה, "אני עובדת, אבל כדי לחיות בצורה סבירה, אני צריכה לעבוד הרבה מאוד שעות". היא הוסיפה כי "המצב הזה הוא בלתי אפשרי אז ההצטרפות שלנו למחאה הכללית היא ברורה מאוד. לקחת עבור דירה קטנה אלפיים ושלושת אלפים שקלים זה לא לעניין. זה לא השכר המתאים לעיר הזאת".

הדברים שאמרה אורטל חוזרים על עצמם כמעט בכל המאהלים שקמו בדרום הארץ, וביניהם: דימונה, אשדוד, אשקלון, שדרות, קריית מלאכי וקריית גת. "אנשים במרכז, לא מבינים את זה" הסבירה אילנה גנאה מדימונה, "המחירים הם תל אביביים. השכר דימונאי". ורוניקה מאשדוד, הוסיפה כי "זה מה שמאפיין את אשדוד: העיר נחשבת פריפריה אבל המחירים בה הם כמו במרכז והמשכורת היא 4,000 שקלים.

תמיר המשיך את דבריה של ורוניקה וסיפר על הדרך שהובילה אותו להחלטה לעבור לאוהל. "עשיתי צבא, למדתי, הייתי מתנדב אבל עכשיו, אין כאן שום אפשרות להתקדם בחיים לדירה ולחיים נורמאליים בגלל התייקרות המחירים הנוראית", אמר. קרין ורוני, מהמאהל בשדרות, הציגו גם הן את התנאים שהובילו אותן להצטרף למחאה: "המחירים כאן בסופרים, הם הכי גבוהים בארץ, זו עיר בפריפריה אבל הכל יקר ובלתי אפשרי".

בין תושבי מאהלי המחאה ניתן למצוא גם ישראלים שירדו מהארץ לפני מספר שני, אולם החליטו להירתם למאבק החברתי. אראלה ברק טורנהיים, שירדה מהארץ לפני שבע שנים בגלל יוקר המחיה, שבה למדשאה בשדרה הראשית של העיר אשקלון כדי לסייע למאבק התושבים במהלך החופשה שלה. "ביקשתי סיוע אז מהממשלה, אבל שם העדיפו להשקיע בעולים ולא בתושבים קיימים. ירדתי מהארץ לניו יורק, חייתי שם שבע שנים ועכשיו באתי לחופשה, ראיתי מה קורה והחלטתי להירתם למאבק הזה", סיפרה.

"זעקת האנשים היא אמיתית" סבורה טורנהיים, "היא עולה מקרקע שמוכנה למחאה ואני מקווה שבעקבות זאת, יהיה שינוי אמיתי". יושבי המאהלים מקווים לראות סדרי עדיפויות אחרים בסדר היום הלאומי שנקבע בישיבות הממשלה. אודליה מאשדוד, יודעת בהחלט מה היא רוצה: "אני נאבקת למען עתיד הילדים שלי", אמרה בדמעות, "לי כבר אין הרבה סיכויים להתקדם. לפחות שלהם יהיה".