על החיבור בין הון, שלטון, מיסטיקה ורבנות

הרצח הנפשע של הרב אלעזר אבוחצירא, מעלה צורך בדיון נוקב על התנהלות סוג החצרות והתנועות ההולכות וקונות להן תומכים, מקרב כל בני העדות, ספרדים ואשכנזים, דתיים ומסורתיים, מתפתחות ומשגשגות, בעיקר בעשורים האחרונים בארץ.

עוד על רצח הרב אבוחצירא:
הרב אלעזר אבוחצירא נרצח בדקירות בישיבתו בבאר שבע
הרב שנרצח בבאר שבע - נכדו של ה”באבא סאלי”
”החשוד ברצח הרב לא היה מרוצה מהטיפול שקיבל”

הרצח מסמל את שלהוב היצרים במקום בו חוברים הון, שלטון ושררה – חלום בלהות של כל עולם רבני בפרט, ושל היהדות בכלל. אך השאלה המרכזית היא – האם אנו חפצים בחלון ראווה כזה של היהדות, כלפי עצמנו וכלפי העולם?

הגיע זמן לבחינה מדוקדקת ולחשבון נפש נוקב. אולי לצערנו, האירוע המזעזע, הוא ההזדמנות. מיהדות רציונאלית, הפכנו לשוחרי קמעות, מים קדושים, קברי צדיקים ופותרי חלומות. אפילו בהקשר הרצח, שמעתי את דבריו של הרב יאשיהו פינטו, אחיינו של הנרצח שספד לו היום, שהאתוס המרכזי בהם התקשר עם שעון שניתן במתנה ורמז על האירוע הצפוי, ועל סבתא שבאה בחלום.

נכחתי פעם בחתונה, בה הופיע 'מקובל אלוקי', שבלשון המעטה, לא עשה עליי רושם טוב. אדם מתנשא, שקוע באהבה עצמית, ונראה בור ועם הארץ. נדהמתי מההתבטלות של הציבור כלפיו. אקט קולקטיבי של מחיקת הזהות. הייתי היחיד שהבעתי דעתי, שאם זו יהדות – מי ירצה להשתייך אליה. נשאלתי, מי אם כן לדעתי נחשב לאישיות רבנית. עניתי שרק תלמיד חכם מובהק, ירא שמים, שלא נוגע בכספים. כפי שנודע לי, אותו 'מקובל אלוקי' מגלגל מיליונים, בארץ ובחוץ לארץ, ובנה לעצמו אימפריה.

שמועות רבות, רבות מדי, על סוג חצרות כאלה בהן כספים רבים זורמים, תוך ניצול ציני של תמימותם של אנשים, רבבות אנשים, אם על ידי ה'מקובל האלוקי' עצמו, או בידי החצר או חסידיו. שמועות על קשר של שתיקה סביב אלימות, בריונות ואיומים, הכולל גם אנשים מתוך המשטרה, שהם עצמם חסידיו של אותו אדמו"ר, ואנשי שררה בעלי השפעה, הכנועים לו.

נראה שראוי לבחון היטב אם סוג הפולחן הזה ותכניו, יש בו שמץ של קשר עם מה שהיהדות צריכה לייצג. הרמב"ם כותב על העיסוק במיסטיקה, ועל האמונה בה – ניחושים, קמעות ולחשים, ניבוי העתיד וכדומה, מסוג הדברים הפופולריים היום – את הדברים הבאים: "והדברים האלו כולן דברי שקר וכזב הן, והן שהטעו בהן עובדי עבודה זרה הקדמוניים לגויי הארצות כדי שינהו אחריהן. ואין ראוי לישראל שהן חכמים מחוכמים להימשך בהבלים אלו ולא להעלות על לב שיש בהן תעלה". מעבר לתפיסה שמדובר בהבלים, הכרוכים ביותר מסרך עבודה זרה, ומסיטים את האדם מאמונתו ומדעתו, הרמב"ם מבקר בחריפות את מפיצי האמונות, אשר, לדעתו, כל מגמתם להשתלט על שכלם של ההמונים, תוך ניצול תמימותם, כדי "שינהו אחריהם".

רבבות פוקדי הקברים, בארץ ובעולם, ההכרזות הבלתי פוסקות של 40 ימי תפילה בכותל, או בעמוקה, או בקבר צדיק פלוני, סכומי כסף כאלה וכאלה, הרבה כספים, לתיקון הנשמה, או צומות וכל מיני קבלת תיקונים. אווירת נכאים של מוסר דל, שטחי ותובעני, הם המאפיינים של סוגה חדשה של יהדות ההולכת ופושטת ברחבי המדינה. יהדות של כשפים, עושי פלאים, עושי ניסים.

איך אנחנו נראים כלפי עצמנו? איך אנחנו נראים כלפי העולם? כיצד היינו מגיבים, אם היו מספרים לנו על קיומה של כת דתית כזו במחוזות אחרים בעולם?

כל זה, יחד עם הבעיות המוסריות הקשות העולות בנושא, הוא גם ביטוי חמור לחוסר לקיחת אחריות. כבר לא צריך לחשוב. מישהו אחר חושב בשבילך. כל מה שנדרש ממך, הוא לתת כופר נפש. כך משתלטים עליך. כך מוחקים את זהותך. ברגע שחצר צוברת עוצמה כלכלית ופוליטית, ואלפי חסידים הנתונים להשפעה מיסטית – הדרך לשחיתות קצרה ביותר.

חשבון נפש זה, מוטל על כל אחד מאיתנו. על היהדות כולה. אל נשאל למי צלצלו הפעמונים. הפעמונים מצלצלים לך, לי, כי אין לך חזון בלהות גדול יותר, לא מוסרי ולא דתי, מאשר החיבור בין הון, שלטון, מיסטיקה ורבנות.

*הכותב הוא עורך דין, מומחה למשפט עברי ומקורבו של הפוסק החרדי הבכיר, הרב יוסף שלום אלישיב.