בתיאטרון האידישאי בניו יורק עמדה להתחיל ההצגה "יענקל הנפח" עם איציק טוכצ'בסקי . הקהל חיכה לגדול מכולם. אל קדמת הבימה עלה מנהל התיאטרון ובקול שבור אמר; גבירותי ורבותיי, טוכצ'בסקי הגדול מת. השתררה דממה. ונשמע קול של אישה מהיציע: תנו לו חוקן! האיש רעד, הביט באישה ואמר לה, הוא מת! היא צעקה שוב - תנו לו חוקן והוא צעק -אבל זה לא יועיל לו! ואז היא ענתה - אבל זה גם לא יזיק.
ראיתי את ההצגה במשרד ראש הממשלה. חוקן - פתאום יש תכניות. ראש הממשלה גאה במהפכה שעשה בכלכלה שניצחה. אוטוטו יימצא פתרון לכל הבעיות כי כבר שנתיים וחצי שראש הממשלה לא ישן בלילות ושוקד על מציאת פתרונות - אפילו עוד לפני שידע מה הבעיות. מצב הדיור, מצב הקרקע, מצב המזון המתייקר, העובדה שהרפואה הישראלית מתמוטטת ומחירי הדלק מרקיעים שחקים; הכול ייפתר כי המהפכה הגדולה שנתניהו כה גאה בה הצליחה.
מחאת הדיור - כותרות אחרונות
הפתרון של נתניהו - "שחרור חסמים"
הביקורת בממשלה גוברת: יש לשנות סדרי עדיפויות
גם ההורים צועדים: "ילדים - לעשירים בלבד"
במגזר הערבי מצטרפים למחאה - "אין לנו אדמה לבית"
מפה: איפה נמצאים המאהלים המרכזיים?
חוקן הצליחה. היה בארץ חוק הגנת הדייר, וגם עידוד למעמד הבינוני. הכסף הלך לבני אדם רגילים ולא רק למיליונרים. חרף הטעויות, חברת העובדים היתה מתקדמת. ראשי הממשלה התגוררו בדירות קטנות וחיו כמו בני אדם רגילים. שיכוני פועלים נבנו בערים. היה קשה אבל פרחה תקווה. מצאו דיור למיליוני עולים וישראלים, בנו כלכלה סוציאליסטית ליברלית.
אחרי שנים עם ישראל שוכנע שזה רע וגירש את חברת העובדים. שרון עוד הלך עם זה, אבל נתניהו רצה את מצע המפלגה הרפובליקאית האמריקנית כאן. הוא הפריט הכל והמיט עלינו את הימין הקפיטליסטי הדורסני ביותר. על כן ברור שעל פי חוק הכלים השלובים שופכים מיליארדי דולרים על השטחים, משלמים הון לבכירים העושים מעט ומשאירים מעט לבני המעמד הבינוני הנכחד והולך. המצב החברתי על הפנים. חוק הכלים השלובים הביא לקריסת מערכת הבריאות הקשורה לבעיית הדיור הקשורה לקיצוץ בתקציב החינוך. עלות החזקת הממשלה הענקית עם כל שריה ותיקיה, עולה על התקציב שיכול היה להציל את מערכת הבריאות. נתניהו אכן עשה מהפכה והוא גם גאה בה, ומולה שוררת מין יוהרה מסכנה של ההולכים לעזאזל ושרים כמה טוב ללכת לעזאזל.
עד שקמו צעירים וצעקו. נתניהו עמד מול העם והודיע שמינהל מקרקעי ישראל שנמצא תחת שליטתו כבר שנתיים וחצי ייעלם. הוא ידע שהמזל של הטיפשים הוא שהם אינם יודעים שהם טיפשים. אבל פתאום העם איננו כה טיפש. אולי אחרי כל שנות שטיפת המוח העם הבין שישראל צריכה להיות כמו אירופה ולא כמו אמריקה. העם הבין שישראל צריכה להיות כמו שהייתה פעם - כשקלטה עולים ניצולי שואה באלפיהם, וירד שלג על האוהלים בתל אביב והביאו צריפים שוודיים, והביאו חצילים כשלא היה לאכול, ודג פילה, ובנו בתים בשיטה מופלאה של מכונות בונות בתים.
אני כתבתי פה דבר שטות שהצעירים יכולים ללכת לקצווי העיר. אבל גם שם, גם בהרים וגם במדבר - הכול התייקר לאין שיעור. אם היום הצעירים והאימהות והילדים והמורים והזקנים הנשכחים בחורים דלוחים, יבינו שהמאבק אינו רק על דיור, ושהכסף לא יכול להיות רק לשטחים ולחרדים, והרפואה והקוטג' חד הם, אולי מתחיל מרד; ואולי המרד יוביל למהפכה לא אלימה. אך המרפא לכל זה איננו רק אוהלים בשדרה אלא מעשה פוליטי שיחזיר לישראל את פניה היפות, הרי פוליטיקה היא שם המשחק הדמוקרטי.
אם נתניהו ילך לביתו התקוות שהיו - יחזרו, התרבות תפרח שוב, החינוך יחזור למה שהיה פעם. זה לא בשמים, זה היה וזה יכול להיות שוב. צודק נתניהו, ישראל מדינה עשירה - לא בגללו - אלא מפני שיש בה יצירתיות מופלאה. אך ישראל לא תישאר נפלאה אם הרופאים יהגרו ואם הצעירים יברחו ואם התקווה שעליה שרים בהמנון הישראלי תיעלם לאיזו תפילה ישנה .