יושבים אנשים, הדם החי של גלעד נוזל להם על יד הרגליים והם חושבים איך לא לשחרר אותו ולצאת ידי חובת הביטחון של ישראל. ביטחון ישראל תלוי בצעירים שיתגייסו להגן על מולדתם, אבל בעתיד גם הם יבינו שהם לבדם, שכמו גלעד יישארו בידי בני הבליעל המחזיקים בו; ומנהיגי המדינה, העומדת במאבק רב שנים על זכות קיומה, צריכים לזכור שכשחיילים הולכים למות, הם חושבים שהמולדת לא תזנח אותם.
אנחנו עם אחד קטן וידי מנהיגינו כנראה אינן רועדות כאשר נמק הנער שם שנים כה רבות כי יכול להיות שטרוריסטים, ארורים ככל שיהיו, יפגעו בנו. הרי היושבים בכלא הישראלי אשר הרגו ישראלים לא יהיו יותר רוצחים אחרי שחרורם מסתם צעירים שיחליטו ללכת בדרכם ולפגע.
חמש שנים לחטיפת שליט - סיקור מיוחד:
יממה במאהל שליט: 24 שעות ב-2.5 דקות
מכרם שלום ועד המאהל: חמש שנים לחטיפה
למען גלעד: עשרות ידוענים נכנסו לצינוק
איך מתייחסת התרבות הישראלית לגלעד שליט?
משפחת שליט מבקשת: שלחו SMS לגלעד
ברמאללה מחכים לעסקה: "חלאס - שחררו את שליט"
ייתכן וטענותיהם של הורים שכולים המוחים נגד שחרור שליט נכוחות, אבל דמו של גלעד שלא נהרג אולי חשוב מצערם הצודק של הורי הנרצחים; אמנם ההורים שילמו מחיר נורא, אך ילדיהם לא ישובו יותר. עם זאת, ישנו חייל בודד אחד שעדיין חי, שנבלות מחזיקים בו, אבל עדיין ניתן להצילו - לפני שגם הוריו יהיו שכולים.
בתלמוד הירושלמי כתוב "המציל נפש אחת כאילו הציל עולם מלא" ובבבלי כתוב המציל נפש מישראל כאילו וגו'; בשני המקרים, הצלתו של גלעד היא גם אנושית וגם יהודית. אסור להיכנע לפחדים שמא אלה שישתחררו ייפגעו; כל עוד נמשך הסכסוך הארור בן מאה השנים, תמיד יימצאו מפגעים, ואין שום תוקף לתחושת הנקמנות המתעוררת אצל אלה שאיבדו את יקיריהם ורוצים לראות את רוצחי בניהם בכלא לעולמים. הם צודקים מבחינתם, אבל לצדק החיים של נער שנשכח ונזנח יש תואר יאה לא פחות.
שמעתי שאנשים נחמדים וטובים רוצים לשבת בכלובים כדי לחלוק משהו עם הנער; הם יעשו הצגה אבל הצגות עדיין לא חוללו שום שינוי פוליטי בעל משמעות כמו לעשות מחזה מוסיקלי מספר איוב. אולי המציעים ירגישו טוב יותר אבל הנער כנראה ימות אם לא ייעשה מעשה. ולאלתר. נכון, אין צדק ואף אחד בעולם לא מכריח את הצלב האדום לדרוש את מה שנותנים לכל רוצח שפל ולתת לו איזשהו קשר עם משפחתו. אין לי מושג מה מרגיש נער מתוק כזה בשבי מכלים ואכזרי כזה אבל אילו במקום להיכנס לכלובים היו מקבלי ההחלטות חושבים רק לרגע אחד על בניהם ובנותיהם, אולי משהו היה קורה והנער היה שב לביתו.