איתם במאהל: הכתבים שמלווים את משפחת שליט מספרים

בחמש השנים האחרונות עקבה מדינה שלמה אחר משפחה אחת. משפחה שנקלעה לעדשת המצלמה בעל כורחה, ובנסיבות הקשות ביותר שניתן להעלות על הדעת. החל מה-25 ביוני 2006 נמצאת משפחת שליט, ובמיוחד נעם ואביבה, בלב ליבו של הסיקור התקשורתי על חטיפתו של גלעד. שישה מהכתבים שמלווים את המשפחה - אלי לוי, שסיקר למעלה מארבע שנים את המשפחה עבור NRG מעריב ובאחרונה עבור ערוץ 10, אלירן טל, המסקר עבור הערוץ הראשון, ג'קי חורי מעיתון "הארץ" ורדיו א-שמס, דפנה ליאל מערוץ 2, שי זילבר מרשת ב' וחן קוטס-בר ממעריב, סיפרו לוואלה! חדשות על חמש השנים לצדם, על החוויות, התחושות והתמונות שנצרבו בהם מצפייה במשפחה הצנועה ממצפה הילה.

חמש שנים לחטיפה - סיקור מיוחד:
מכרם שלום ועד המאהל: חמש שנים לחטיפת שליט
תושבי רמאללה: "לנו אלפי אסירים, לכם רק שליט"
איך נכשלה התרבות במאבק להשבת שליט?
חמש שנים לחטיפת גלעד שליט: איפה טעינו?
חמש שנים לחטיפה: רוצים לשלוח מסר לגלעד?


"זה לא פשוט, כי נמצאים בסיטואציה של משפחה מסוגרת, שאינה רגילה לתקשורת, ופתאום מגיעים ליישוב הקטן הזה עשרות כלי תקשורת מהארץ ומחו"ל, ורוצים לחפור בנבכי נשמתם", מתאר טל את הימים הראשונים. "לפחות בחודשיים הראשונים, היה נוהל שמגיעים למצפה הילה, נעם יוצא בשעה שנקבעה, אומר כמה מילים, מעביר מסרים ומתייחס לאירועים", נזכר לוי. לדברי הכתבים, בשנתיים הראשונות נעזרה המשפחה במשפחות גולדווסר ורגב (החיילים שנחטפו בהר דב ביולי 2006 – א"ג): "בהתחלה היה מאבק אחר, תוקפני יותר. משפחת שליט, בשנה הראשונה, הייתה מאחורי הקלעים, הם לא רצו להיחשף, אולי בגלל שהם לא ניהלו מההתחלה מאבק 'מיליטנטי', יתכן שזה פגע בלחץ שהופעל על הממשלה, ושליט נדחק הצידה", אומר טל. לוי מוסיף כי "השינוי הגדול הגיע אחרי החזרת הגופות של רגב וגולדווסר. אז הפך המאבק תקשורתי".


חמש שנים לחטיפה - סיקור מיוחד:
חמאס: ”בקרוב מאוד צפוי מהלך מצרי בעסקת שליט”
מרקל וסרקוזי קראו לשחרורו המיידי של גלעד שליט
פעילים למען שליט מול הצלב האדום: ”גנו את חמאס”

"בשבת הראשונה אחרי החזרת הגופות", ממשיך לוי, "מצאנו את המשפחה לבד במצפה הילה, בלי חברים ופעילים סביבם. זה היה רגע מאוד עצוב. נראה שהם הבינו באותו רגע שהם הולכים למאבק הזה לבד". לאורך חמש השנים האחרונות, צפו הכתבים מהצד בבני המשפחה, בין היתר גם ברגעים טראומטיים במיוחד. "ביום שקלטת הווידאו של גלעד הייתה אמורה להגיע למשפחת שליט, ראינו את נעם הולך דרוך בגינה ומחכה שהקצין יביא לו את הקלטת", מתאר טל. "זה היה מרגש ועצוב". קוטס-בר זוכרת את הכנות המשפחה לקראת היציאה לצעדה הגדולה ב-2010: "אביבה הביאה אלבום תמונות ואמרה 'אני הולכת להביא את הבן שלי הביתה'.

אירוע ספציפי שזילבר בחר לציין התרחש עם הגעת המשפחה למאהל המחאה מול מעון ראש הממשלה בירושלים: "היה שם פסטיבל של ממש, עם שרים, ידוענים וספורטאים, ופתאום הגיעה יובל ארד (בתו של הנווט הנעדר רון ארד - א"ג) – וזה היה משהו אחר לגמרי. פתאום ראיתי מישהי בגילי, שאומרת 'אני לא רוצה שהמדינה תעשה לילד שלכם את מה שהיא עשתה לאבא שלי'. זה היה רגע ששבר אותי", מודה זילבר.

זילבר לא לבד. קוטס-בר מודה שבאחד הרגעים הקשים בסיקור, גם היא נשברה. "ביום הזיכרון לחללי צה"ל לפני למעלה משנתיים, ראיינו את צבי, הסב, ויחד עם נעם הם דיברו על יואל, דודו של גלעד שנהרג. הם דיברו בצורה מאופקת, נגמר הריאיון, ואז שאלתי: 'איך הוא נהרג?'. נעם סיפר שהוא נהרג כשהוא שבוי וכפות. הוא החל לפרט, ביקשתי סליחה רגע, ויצאתי החוצה. זה היה מאוד קשה".

עוד על המאבק לשחרור שליט:
הורי שליט בצרפת: הוציאו צו מעצר לחוטפי גלעד
וילנאי: רבים מחוטפי שליט נהרגו ב”תאונות מצערות”
מאות צעדו לבית רה”מ: ”אל תפחד, החזר את גלעד”

חמש שנות סיקור האירוע השפיעו גם על הכתבים. "יש ימים שכולך בזה, בוקר עד לילה, ובתוך הלילה. אם זה לא משפיע עליך, אתה לא בן אדם", מסביר זילבר. "להביא את הכאב והצער, והבקשה היומיומית לציבור הקוראים והצופים, זה לא עוד סיקור, זה משהו שונה. זו שליחות", מוסיף לוי. ליאל מתארת את הקשר שנוצר עם המשפחה: "יש פה קשר מתמשך, זה מורכב יותר רגשית. אתה מלווה ברגעים של התקווה והאכזבה, ואתם מכיר אותם ואת ההתמודדות היומיומית שלהם. זה הופך את הקשר למשמעותי". אלא שלטל חשוב להבהיר: "מי שמותש בעיקר זו המשפחה, אנחנו בעיקר מלווים".

בקרב המתנגדים למתווה העסקה הקיים לשחרורו של שליט, נמנים גם אלה הזועמים על סיקור מוטה, לטענתם, של הפרשה. "יש כלי תקשורת שיצאו בעד שחרור שליט בכל מחיר", טוען טל. "מנגד, יש עיתונאים שהביעו את התנגדותם באופן נחרץ. באופן הזה קצת נחצו הגבולות של מסקר-מסוקר, כמעט לכל עיתונאי שמסקר את המשפחה יש דעה בעד או נגד. לא כולם בעד עסקה בכל מחיר, אבל יש כלי תקשורת שלקחו את הנושא הזה וממש פתחו בקמפיין".

לוי מרגיש כי בקרב העיתונאים המסקרים, הדעה היא חד-משמעית: "לא מצאתי כתב אחד שמסקר את המשפחה, שאמר שהוא נגד העסקה או השחרור". אלא שלדעתו, הרגשות לא התערבו עם העשייה העיתונאית. "אנחנו לא נכנעים ללחצים של המשפחה לא לפרסם דברים. אנחנו מביאים בכל אירוע גם את התייחסותם של המתנגדים, הסיקור לא נפגע". ליאל מוסיפה כי "בזמנו כעסו על זה שלא מסקרים את ההתנגדות – זה היה בתקופה שמאות אלפים צעדו, עשרות אלפים הגיעו לאוהל, ומול זה הייתה התנגדות של 30 אנשים. יש מתנגדים והבאנו את הקול שלהם, אבל לא היה מה להשוות".

חורי, שמלבד הסיקור לעיתון "הארץ" מסקר את משפחת שליט גם עבור רדיו א-שמס הערבי-ישראלי, מסביר את המורכבות שבכיסוי התקשורת הערבית את המאבק לשחרור החייל הישראלי החטוף. "הנושא הזה עולה לא רק בהתייחסות לשליט, אלא יחד עם סוגיית האסירים הביטחוניים, השלכותיה והשפעתה על הפלסטינים. זה לא רק הנושא של גלעד, אלא גם של שחרור האסירים, והציפייה היא שיהיו לא מעט אסירים ביטחוניים ערבים-ישראלים שישוחררו". עם זאת, חורי מבהיר כי גם בסיקור הערבי מורגשת הקרבה האישית לבני המשפחה שבכותרות: "נעם שליט קיבל מרדיו א-שמס את אות איש השנה, והייתה על זה ביקורת", אומר חורי ."נו, אז היתה ביקורת. אמרנו שהמאבק הזה שלו, שהוא מנהל באופן כל-כך שקט, אינטילגנטי ולא מתלהם - עליו ניתן לו את אור יקיר הרדיו".

חורי לא מוצא פגם בהטייה התקשורתית, באם קיימת, לטובת הזווית המשפחתית. "אנחנו מסקרים את המשפחה, לא את ההקשר הצבאי או המדיני-פוליטי", הוא אומר. "ברגע שאתה פוגש את הסב, שהבקשה האחרונה שלו, בגיל 87, זה לראות את הנכד שלו פעם אחת, אין ספק שזה מכניס אותך אחרת לסיפור", מסכם לוי. "כשאתה רואה את הסבל שלהם, ורואה אותם יושבים לבד – אתה לא יכול להישאר אדיש".