אחרון אילי הספנות: סיפור חייו של סמי עופר

איש העסקים סמי עופר שהלך הבוקר (שישי) לעולמו בגיל 89 היה אחד מאחרוני דור אילי הספנות הגדולים. סמי עופר נולד בתאריך 22 בפברואר 1922 בעיר גלאץ שברומניה. בשנת 1924 משפחתו, שכללה את הוריו ושני אחיו (דוד שנפטר בשנת 1994 ויהודה ("יולי"), ייבדל לחיים ארוכים), עלתה מרומניה לארץ ישראל (שהיתה תחת המנדט הבריטי בפלשתינה). המשפחה התיישבה בחיפה.

בשנת 1930 אבי המשפחה יוסף הרשקוביץ, ייסד עסק של אספקה לאניות שפקדו את נמל חיפה. הלקוחות הראשונים היו בעיקר אניות מרומניה ובולגריה. מעורבותו המקצועית בספנות החלה כאשר הוא הצטרף לסוכנות האניות הידועה "דיזנגוף" בחיפה. במלחמת העולם השנייה התגייס עופר לצי הבריטי ושירת כקצין זוטר על שולת מוקשים בריטית שבסיסה היה באלכסנדריה שבמצרים.

במלחמת העצמאות של ישראל, עופר התגייס לחיל הים שאך זה הוקם והשתתף בקורס החובלים הראשון שלו. בתום מלחמת העצמאות סמי ויולי הצטרפו שוב לעסקי המשפחה. חלומו של עופר כל השנים היה להיות בעל אניות ובשנות ה- 50 של המאה ה- 20 חלום זה הפך למציאות עם רכישת האניה הראשונה שלו, אנית משא קטנה שקרא לה "אייל" על שם בנו הבכור. חברת הספנות הצעירה התרכזה בעיקר בסחר הימי של מזרח הים התיכון ונתנה את שירותיה בעיקר לצרכים הגדלים של מדינת ישראל, שאך נוסדה. בסוף שנות ה-60' של המאה הקודמת החליפה המשפחה את שמה מ"הרשקוביץ" ל"עופר" והעסק המשפחתי בחיפה נעשה ידוע במשך הזמן כ"קבוצת האחים עופר".

בשנת 1969 קבוצת האחים עופר הגיעה לידי הסכם עם חברת הספנות הלאומית צים שבעקבותיו מוזגה פעילות הובלת המטענים של הקבוצה לתוך צים. ההסכם פתח את הדרך לקבוצה להתפתחות עתידית בשטחים אחרים. יולי אחיו הצעיר של סמי נשאר בישראל וניהל את הספנות ואת עסקי המקרקעין שבסיסם בישראל של "קבוצת האחים עופר", בעוד סמי עם משפחתו הקרובה עבר לאירופה, שבה הוא פתח בקריירה שנייה – הקמת קבוצת ספנות בינלאומית חדשה ועצמאית.

בעזרת בנקים גרמניים לספנות, הצי החדש של הקבוצה החל לגדול. סמי עופר קיבל במהרה שם של מפעיל יעיל של אניות ישנות וזכה לכבוד ולהערכה מצד בנקים בינלאומיים לספנות ומצד חוכרים. בתחילת שנות ה-80' הקבוצה הבינלאומית התרחבה לעסקי מכליות, שנוהלו מהונג קונג ולאחר מכן מסינגפור, ובשנות ה-90' התרחבה גם למאגרים צפים של דלק ולאמצעים להפקת דלק וגז הרחק מהחוף, המשמשים את תעשיות הדלק והגז. הקבוצה הבינלאומית שעופר הקים הפכה להיות אחת מקבוצות הספנות הפרטיות הגדולות ביותר בעולם עם צי של הרבה יותר מ- 200 אוניות.

לאות הכרה לסמי על תרומתו לתכניות בנית האניות הגדולות במספנה הוענק לעופר בשנת 1993 (ביחד עם ג' פריצקר) אות אביר לגיון הכבוד הצרפתי – תואר שהוענק מספר שנים קודם לכן לארנה וילהמסון הנורגי, שהיה אחד ממיסדי "רויאל קריביאן". עופר היה חבר בדירקטוריון של "רויאל קריביין" עד שנת 1995, שאז הוא העביר את תפקידיו בחברה לבנו הבכור אייל.

במקביל הקבוצה הבינלאומית גם נכנסה לעסקי נדל"ן למטרות מסחריות ולמגורים, צעד שיזם, והנהיג בנו הבכור של סמי, אייל. במשך השנים נעשו רכישות של נכסים ומחלקת הנדל"ן הבינלאומית מהווה כיום חלק נכבד מהקבוצה, לאחר שצברה מלאי גדול של נכסים משמעותיים במקומות מרכזיים באירופה ובצפון אמריקה.

בשנת 1999 רכשה המשפחה את גרעין השליטה בחברה לישראל. החברה לישראל עוסקת בענפי הכימיקלים, אנרגיה, טכנולוגיה וספנות והיא בעלת השליטה, בין היתר, בכיל, בזן וצים. היזם של המהלך להשקיע מחדש בישראל והמוליך של מהלך זה הוא בנו הצעיר של עופר, עידן.

עופר נודע כתורם נדיב שהקים ותמך בהרבה מפעלים חברתיים בישראל, כולל הקמת קרן לעזרה לאנשים הנזקקים לתרופות מצילות חיים. עופר תרם יותר מ-100 מיליון דולר לבתי חולים ולמטרות וצרכים נוספים. כמו כן תרם עופר להקמתו בחיפה של איצטדיון הכדורגל החדש.

בשנת 2008 הוענק לעופר מידי מלכת בריטניה אליזבת' השנייה תואר כבוד של "אביר מפקד של המסדר המצטיין ביותר באימפריה הבריטית", לאות הוקרה על מעורבותו רבת השנים בקהיליית הספנות הלונדונית ועזרתו למסורת הימית האנגלית.

בחודש מרץ האחרון נחנך במרכז הרפואי תל-אביב באיכילוב בניין "מרכז הלב" ע"ש סמי עופר. הבניין, החדיש מסוגו בארץ, מאכלס את המערך הקרדיולוגי של בית החולים. עופר תרם לפרויקט סך של 42 מיליון דולר.

לאחרונה תרם כ-105 מיליון שקלים לבי"ח רמב"ם בחיפה, לשיפוץ מחלקות האשפוז בבנין המרכזי ולהקמת בי"ח תת קרקעי לשעת חירום בעקבות לקחי מלחמת לבנון השנייה בה עמדו רמב"ם ובתי חולים אחרים בצפון בסכנות ממשיות של פגיעה. תרומה בסך של כ- 30 מיליון ש"ח לבי"ח סורוקה בב"ש להקמת אגף למנותחי לב.

עופר נחשב לאחד מעשרת אספני האמנות הגדולים בעולם. בשנת 2006 רכש ציור של ואן גוך תמורת 40.3 מיליון דולר. בנוסף החזיק אוסף נכבד של ציורי מארק שאגאל. בשנת 2006 סמי עופר הודיע כי הוא מבטל את תרומתו בסכום 20 מיליון דולר למוזיאון תל-אביב. ההחלטה התקבלה בעקבות הביקורת הציבורית הרחבה שנשמעה מאז פרסום ההסכם בין עופר לבין המוזיאון והעירייה. ההסכם, שכלל דרישה לשינוי שם המוזיאון והסבתו על שם עופר ורעייתו, אביבה, כמו גם עורר זעם רב וביקורת בעולם האמנות הישראלי וזכו לכיסוי נרחב בכלי התקשורת.

האחים עופר עמדו במרכז סרטם התיעודי של העיתונאי מיקי רוזנטל והבמאי אילן עבודי "שיטת השקשוקה" מ-2008. הסרט עסק בקשרי הון-שלטון בישראל דרך הצגת הקשרים בין המדינה לבין משפחת עופר. כבר בשלב הפקת הסרט הוגשה על ידי משפחת עופר תביעה נגד רוזנטל ועבודי, שנתקלו בסרוב מצד ערוצי הטלוויזיה לשדר את הסרט, כולל מצד חברת Yes שהיתה שותפה במימונו. שנה לאחר הקרנת הבכורה של הסרט, הוא שודר בערוץ 1, ומיד לאחר הקרנתו שודר סרט תגובה מטעם החברה לישראל של האחים עופר. בהסכם פשרה שנערך ב-13 בספטמבר 2009 בין רוזנטל למשפחת עופר, הוסכם כי ישלמו לו 40 אלף שקל הוצאות בית משפט.

רוזנטל ועבודי בחנו בסרט את הדרך שבה מכרה המדינה נכסים למשפחת עופר כמו מפעלי ים המלח, צים ובז"ן. הסרט מציג דוגמאות לכך שאותם פקידי ממשל שביצעו את העסקאות השנויות במחלוקת בשם מדינת ישראל עם משפחת עופר, התמנו לאחר פרישתם מהמגזר הציבורי לעובדים בכירים בחברות שבבעלותם.

בשבועיים האחרונים נקשר שמה של קבוצות הספנות בבעלות סמי עופר לפרשייה עסקית ובטחונית, שעוררה סערה בישראל, לאחר שמשרד החוץ האמריקאי הודיע כי החברה 'טנקר פסיפיק' שבשליטת קבוצת עופר הפרה סנקציות בינלאומיות על אירן כשמכרה לה מיכלית. החברה הכחישה. לאחר מכן פורסם, כי ספינות המשפחה בחו"ל עגנו באירן תוך הפרה לכאורה של חוק הסחר עם האויב שנחקק בישראל. בקבוצה רמזו כי קיבלו אישור לכך מגורמים בטחוניים, אולם משרד ראש הממשלה הכחיש, כי הקבוצה קיבלה אישור ממשללתי לעגון באירן.

עופר הניח אחריו את רעייתו אביבה, את בניו אייל ועידן, שמונה נכדים ונינה.