אם נתניהו לא יפתיע הערב, הלך עלינו

שוב נאום חסר הפתעות הבוקר בועידת איפא"ק. שוב דרישה להכרה בישראל כמדינה יהודית וביטול היסטרי (לא היסטורי) של קווי 1967 כבסיס; שוב העמדות הנוקשות שאינן מאפשרות חידוש הדיאלוג הישראלי פלסטיני, בין בגללנו ובין בגללם.

העדר מדינה פלסטינית היא הבעיה שלנו יותר מאשר שלהם. העדר מדינה פלסטינית (היינו המשך הכיבוש) לא מאפשר למדינת ישראל להיות "לא יהודית ולא דמוקרטית", כפי ששאג באוזנינו הנשיא אובמה וכפי ששואג באוזנינו העולם כולו.

למרות התחינה, הבלתי מתפשרת כביכול, של ראש הממשלה נתניהו לעברם של הפלסטינים להכיר בנו כמדינה יהודית, רק אנחנו נקבע אם אנחנו מדינה יהודית או לאו. רק בכוחנו להחליט אם ימשך הכיבוש או לאו, וניתן לעשות זאת עם הפלסטינים או בלעדיהם. מגוחך לשים את חותמת הכשרות על ישראל כמדינה יהודית בידיהם של הפלסטינים.

הערב, לקראת נאום נתניהו בקונגרס, יש למעשה שתי אפשריות להמשך הסכסוך במהלך שנת 2011 ולאחריה:

אפשרות א' - ראש הממשלה מפתיע הערב, ומכריז למשל על צעד של רצון טוב מצד ישראל כמו הקפאת ההתנחלויות באופן מיידי עד ספטמבר 2011 תמורת חידוש המשא ומתן עם אבו מאזן כבר בשבוע הבא. מהלך כזה יביא להתחלת שיחות עם הפלסטינים, לדחיית ההצבעה בספטמבר באו"ם, לדחיית המשט התורכי-בינלאומי לעזה ולשיפור מיידי במעמדה העולמי של ישראל. הפתעה גדולה בנאום הערב עדיין אינה מבטיחה הגעה להסדר אבל היא נותנת סיכוי, ויהיה בה כדי לשנות כליל את המגמה של דחיקתה המדינית של ישראל מן המזרח התיכון ושובה, לפחות זמנית, לחיק קהיליית העמים, על כל המשתמע.

אפשרות ב' - ראש הממשלה לא מפתיע הערב וחוזר על עמדותיו בנושא שלילת קווי 1967 כבסיס ושלילת חלוקת ירושלים. התוצאה - המומנטום של ספטמבר 2011 באו"ם צובר תאוצה. אירופה מתייצבת לצד הנוסח הקיים כרגע המדגיש את הצורך בנסיגה לגבולות 1967, המשט הבינלאומי לעזה הופך גדול ואלים יותר, מצרים מושכת את שגרירה בישראל ומסלקת את שגרירנו וירדן הולכת בעקבותיה. תורכיה סוגרת את שגרירותה בישראל ומסלקת את הדיפלומטים שלנו מאנקרה.

לא כאן מסתיימים הדברים: בספטמבר 2011 מוקמת מדינה פלסטינית על ידי הקהילה הבינלאומית באו"ם כאשר ישראל ניצבת מנגד בבדידות כמעט מזהירה. ישראל אינה מאפשרת כמובן את ביצוע החלטת עצרת האו"ם ואת הקמתה של מדינה פלסטינית, והתסיסה הפלסטינית, האזורית והבינלאומית כנגד ישראל הולכת וגוברת. ההתפרצות המדינית, משפטית ואפילו האלימה, הופכת בלתי ניתנת לעצירה. התסכול הפלסטיני מוביל לעמדה חדשה של פלשתין: "לא רוצים מדינה – רוצים זכויות אישיות לארבעה מיליון פלסטינים תושבי הגדה והרצועה". ישראל אינה מאפשרת לא מדינה ולא זכויות לפלסטינים.

וזה עדיין לא נגמר: בספטמבר 2012 עצרת האו"ם נדרשת שוב לעניין והפעם מחליטה העצרת לנער את האבק מעל החלטה ישנה ( מ-1975) שהאו"ם כבר חזר בו ממנה - הציונות היא גזענות, היא אפרטהייד. אחרי החלטה כזו נשמח לשבת לדון עם הפלשתינים על הגבולות ועל כל השאר, אם ירצו בכך עדיין.

ראש הממשלה, אל תגיד לא ידעתי - כל העולם קורא לך להפתיע הערב כדי להציל את ישראל מאפרטהייד, כדי להציל את המדינה היהודית שכל כך חשובה לכולנו.

אלון ליאל כיהן כמנכ"ל משרד החוץ בשנים 2000-2001