(צילום: רויטרס; עריכה: גדי וינסטוק; קריינות: אביב אברמוביץ')
אל תפספס
הפעם הוא לא חמק מעונש, גם אם באיחור של שנים רבות: בית משפט בעיר מינכן שבגרמניה מצא היום (חמישי) את האמריקאי ממוצא אוקראיני ג'ון (איוון) דמיאניוק אשם בסיוע להרג 28,060 יהודים במחנה ההשמדה הנאצי סוביבור בפולין, שם שירת בשנת 1943 כשומר מטעם האס-אס, לאחר נפילתו בשבי הגרמני.
בעקבות הרשעתו, נגזרו על דמיאניוק בן ה-91 חמש שנות מאסר - שנה פחות משש השנים שדרשה התביעה. עדיין לא ברור אם הזמן שכבר בילה דמיאניוק במעצר בגרמניה - יותר משנה וחצי - ייחשב במסגרת זמן ריצוי העונש. כך או כך, זהו לא סוף פסוק בפרשה: צוות ההגנה כבר הודיע עוד לפני גזר הדין, כי בכוונתו לערער בפני ערכאה גבוהה יותר בכל מקרה של הרשעה.
דמיאניוק הורשע למעשה ללא אף עדות ראייה חותכת שקשרה אותו להרג היהודים, אלא אך ורק בהתבסס על הקביעה כי שימש שומר במחנה, ועל סמך עדויות רבות לגבי התפקיד הפעיל שמילאו השומרים במחנה בתהליך ההשמדה. התביעה הסתמכה במידה רבה על מסמכים היסטוריים, ובהם, בין היתר, תעודת האס-אס של דמיאניוק, שההגנה טענה כי זויפה שנים לאחר המלחמה על ידי שלטונות ברית המועצות, במטרה להשחיר את פניו של האיש שערק לשורות הגרמנים.
"בית המשפט השתכנע כי הוכח שהנאשם שימש כשומר במחנה סוביבור החל מ-27 במרץ ועד אמצע ספטמבר בשנת 1943", הכריז ראש הרכב השופטים, ראלף אלט.
כמו בכל הדיונים במשפט, גם בזמן הקראת גזר הדין, שמר דמיאניוק על ארשת פנים קפואה. לפני הקראת פסק הדין שאל אותו הבוקר בית המשפט אם הוא מעוניין למסור הצהרה אחרונה, ונענה בשלילה. "לא", השיב דמיאניוק בפשטות באמצעות מתורגמן, כשנשאל אם ישנן מילים אחרונות שירצה להגיד.
ההגנה טענה: דמיאניוק בעצמו קורבן של הנאצים
דמיאניוק, יליד אוקראינה שמאז אמצע המאה הקודמת התגורר במדינת אוהיו שבארה"ב, שם עבד כמכונאי רכב, מנהל זה שלושה עשורים מאבקים משפטיים העוסקים בזהותו. ב-1986 הוסגר לראשונה לישראל, והואשם בהיותו "איוון האיום", שומר אס-אס במחנה ההשמדה טרבלינקה בפולין שרצח יהודים רבים והתעלל בהם באכזריות. הוא הורשע על ידי בית המשפט המחוזי בירושלים, שדן אותו למוות, אך ערער לבית המשפט העליון, שם זוכה מחמת הספק ב-1993, ושב לארה"ב. בשנים שחלפו מאז ניהל מאבקים משפטיים ממושכים נגד הסגרה למדינות נוספות, בהן אוקראינה, ולבסוף הוסגר לגרמניה, שם הוגש נגדו כתב האישום הנוכחי בנובמבר 2009.
כ-100 ימי דיונים נערכו במשפט, שהתפרש על פני כמעט שנתיים והתעכב פעמים רבות בשל בריאותו הלקויה של הנאשם. התביעה ניסתה לבסס את הטענה לפיה דמיאניוק, שלחם בתחילת המלחמה בשורות הצבא האדום ונפל ב-1942 בשבי הנאצים, גויס - כמו שבויי מלחמה אוקראינים רבים - לשורות האס-אס. במסגרת זאת, נטען, שימש כשומר במחנה, והיה מעורב בהריגתם של לפחות 28,060 יהודים שהיו כלואים בו - מתוך כ-250,000 יהודים שנרצחו במחנה בסך הכל במהלך השואה.
מנגד, לאורך כל המשפט, טען פרקליטו של דמיאניוק, אולריך בוש, לחפותו המוחלטת, והפציר בבית המשפט לזכותו ולשחררו מיידית. בין היתר טען כי מרשו היה בעצמו קורבן של הנאצים, וכי מעולם לא שירת כשומר באף מחנה. לפי גרסתו, דמיאניוק נלחם בנאצים ונפצע, ולאחר מכן כמעט ומת מרעב במחנה שבויים, בו שהה כאסיר מלחמה. עוד נטען כי הגרמנים שפיקדו על המחנות בהם שירת דמיאניוק כשומר לכאורה זוכו בעבר בבתי דין בגרמניה, ועל כן לא ייתכן שהוא יורשע.
דמיאניוק עצמו שמר לאורך המשפט כולו על שתיקה בכסא הגלגלים שלו, משקפי שמש כהים לעיניו וכובע בייסבול לראשו. על הבעת הפנים הקפואה שמר גם כשניצולי סוביבור העידו במשפט, הצביעו עליו וזיהו אותו כשומר במחנה.
