פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      מה נשתנה מיציאת מצרים לכיכר תחריר?

      ההפיכות בעולם המוסלמי מזכירות את יציאת מצרים, אך האם הן יובילו לשחרור אמיתי? מבט על הדומה והשונה בין הסיפורים יכול אולי לרמוז לתשובה. מעבדות לחירות: גרסת שנות ה-2000

      במשך שנים שימש סיפור יציאת מצרים השראה לעמים נדכאים. במאה ה-20 אימצו אותו בחום מובילי המאבק נגד העבדות בארצות הברית, ודרישת משה אל פרעה, "Let my people go", הפכה אז לסמל וככל הנראה גם לסיסמה הידועה ביותר של המלחמה בעבדות. המהפכות בעולם הערבי, החל בטוניסיה ומצרים, וכלה בסוריה, הפכו אף הן לסמל ולהשראה לחופש ולשוויון, אך האם חזקה עוצמתן כזו של יציאת מצרים? ומהם קווי הדמיון והשוני בין השניים?

      פרופ' משה הלברטל, מבכירי הפילוסופים בישראל וחבר האקדמיה הלאומית למדעים, מוצא בין שני המאורעות הקבלה מעניינת. "ישנו חלק בסיפור יציאת מצרים שלא מספרים בסדר" הוא מסביר. "אחרי שנוצרו התנאים לחירות וכשהרודן פרעה כבר לא שלט בהם, זה לא היה כל כך פשוט לבני ישראל להשיג את החירות המיוחלת. ארבעים שנה הם מסתובבים במדבר והרבה מהם רוצים לשוב למצרים. יש ביטחון מסוים במצב העבדות, ואי ודאות וחרדה במצב החירות", הוא מוסיף.

      בזה, לדברי הלברטל, מזכירים בני ישראל את העמים המוסלמיים, שכן הם עדיין לא מגובשים מבחינה אידאולוגית והעדר ההרגל שלהם לחירות מותיר אותם נבוכים. עם זאת, בתום 40 שנות נדודים, בני ישראל, אמנם זכו בחירות ובעצמאות. מה שעוד לא בטוח לגבי המהפכות בעולם המוסלמי.

      המבחן האמתי של הדמוקרטיה, הוא בקיומן של בחירות בפעם השנייה ולא בפעם הראשונה, מסביר הלברטל. כיום, כשקיומן של בחירות ראשונות כתוצאה מההפיכות בעולם המוסלמי, עדיין מוטל בספק, קשה עדיין לדבר על ההפיכות במובן של סמל.

      הפגנה בכיכר א-תחריר, קהיר, מצרים, בדרישה להעמיד את חוסני מובארק לדין ונגד שלטון הצבא, 8 באפריל 2011 (רויטרס)
      "בתום 40 שנות נדודים, בני ישראל, אמנם זכו בחירות ובעצמאות. מה שעוד לא בטוח לגבי המהפכות בעולם המוסלמי" (צילום: רויטרס)

      "האדם נברא בצלם ואי אפשר לשעבדו"

      הרב פרופ' נפתלי רוטנברג, רב היישוב הר אדר, אף הוא פילוסוף, עורך הבחנה ברורה בין שני המאורעות. "יציאת מצרים היא אתוס יהודי שהתקבל גם על ידי העולם כולו" מבדל רוטנברג, "מבחינה היסטורית אין שום הוכחה וראיה שהיא התרחשה אי פעם. מנגד, בהפיכות בעולם המוסלמי אנחנו מדברים על אירועים שמתרחשים היום".

      לדברי רוטנברג, הייחוד של יציאת מצרים נודע גם בשימורו של האתוס לאורך אלפי שנים. בזמן שאת ההיסטוריה מכתיבות המעצמות הגדולות, ניצח האתוס של יציאת מצרים את המצרים עצמם. גם בנקודה זו דומה שלהפיכות בעולם הערבי יש עוד זמן רב בכדי להוכיח את עצמן לאורך המאות הבאות כמי שיגברו על שכתוב ההיסטוריה שמזכיר רוטנברג.

      "יש הקבלה מעניינת בין יציאת מצרים לבין השבת. בשניהם מצווה התורה 'זכור', שיש לזכור אותם", מקדים הרב שלמה ריסקין, רב המועצה המקומית אפרת, את ההקבלה שהוא מוצא בין יציאת מצרים לבין ההפיכות שפוקדות את העולם הערבי. "הקשר בין השבת, שבאה לציין את בריאתו של העולם והאדם, לבין יציאת מצרים, המציינת את חירותו של האדם, הוא שיציאת מצרים היא פרי תוצר ישיר של בריאת האדם בצלם אלוקים". לדברי ריסקין, העובדה שהאדם נברא בצלם והוא בעל ערך מוחלט בפני עצמו, היא המובילה ישירות לתוצאה כי אי אפשר לשעבדו. "זה המסר של יציאת מצרים, וזה בדיוק מה שקורה עכשיו במזרח התיכון. איכשהו הוא מתעורר, מדינה אחרי מדינה. העובדה כי האדם באשר הוא, יהודי או לא יהודי, נברא בצלם לא נותנת אפשרות לשעבדו" משלים ריסקין את ההקבלה.

      הרב רפי פוירשטיין מרבני צוהר, מוצא דמיון בין שני הסיפורים במובן של התזמון. "כל הסיפור של המכות עד ליציאת מצרים לקח שנה אחת בלבד, וזאת בזמן שכל השעבוד של בני ישראל במצרים לקח 400 שנה. אף אחד בתקופת מצרים לא היה מנבא שתוך שנה העבדים יצליחו לצאת", אומר פוירשטיין."ההקבלה בין יציאת מצרים להפיכות היא בחוסר היציבות של המציאות. הכל נזיל. אחד הדברים המדהימים שקוראים כאן זה המידיות שבהן המהפכות קורות, וזאת בזמן שהשלטונות שנופלים היו נראים חזקים ויציבים. הלא מובארק היה סמל ליציבות במזרח התיכון".