החבר דן חוזר למשק: זקן הקיבוץ מתגעגע לחומה ומגדל

"אתה רואה את שורת עצי הצאלון האלו?", שאל אותי שבתאי הורוביץ, "לא היה כאן כלום מלבד סדריות (סוג של שיח קוצני, ד"מ), השטח היה בור ואנחנו ניקינו אותו מכל הלכלוך". זכרונות חלוציים כל כך ניתן למצוא היום רק בבית האבות של הקיבוץ, הידוע בכינויו ה"שיקום", לשם הגעתי בשעות הצהריים לשיחה עם אחד מאחרוני המוהיקנים. הורוביץ, אחד מכ-150 חלוצים שעלו על הקרקע בבוקר ה-22 בדצמבר 1938 והקימו בשיטת חומה ומגדל את קיבוץ מסילות, הוא מהבודדים מאותה חבורה שעוד נותרו בחיים. "מזל טוב, שמעתי שחגגת 100 לאחרונה" אני אומר לו, "אל תקדים את המאוחר, אני רק בן 96", הוא משיב.

על אף גילו המופלג, שייבדל לחיים ארוכים, הורוביץ חד ומעורה באקטואליה, בקיבוץ ומחוצה לו. המילה "חבר" נשמעת מסיבה כלשהי אמינה כשהיא יוצאת מפיו. "אנחנו במשבר רציני, אם כי אני סבור שהתנועה הקיבוצית תתגבר עליו", הוא מסביר בהתייחס ל"איום הדמוגרפי" המאיים על הקיבוצים, "התנועה חוגגת מאה שנים אבל היא בנסיגה מסוימת בגלל פיחות במספר הצעירים". לדבריו, מה שישיב את ההתחדשות לקיבוצים לפסי הוא הקמת שכונות חדשות בהן ייווצרו קהילות חדשות, לצד חזרה של בני קיבוץ הביתה. "קשה שלא לקשור בין שגשוג דמוגרפי לצמיחה כלכלית", הסביר.

בחודשים הקרובים צפוי תהליך "שינוי אורחות החיים" במסילות – שמשמעו מעבר מהפרטה חלקית למלאה - להגיע להכרעה. כמתבקש, כל בני הקיבוץ סוערים סביב הסוגיה. גם להורוביץ דעה מוצקה. "אני נגד השינוי במלוא מובן המילה", הוא אומר בכעס. להשקפתו, מעבר לקבלת שכר אישי תיצור פערים בין החברים ובסופו של דבר תוביל להרס הקיבוץ: "הפרטה כללית תהפוך אותנו לחברה אחרת, לא בשביל זה הקדשתי את מאה שנות חיי".

בגישה מעט פרובוקטיבית העליתי בפני הורוביץ את הביקורת הציבורית המופנית כלפי התנועה הקיבוצית, "גוזלי קרקעות, אוכלי חינם הם קוראים לכם", הטחתי. על אף שהמילים מכעיסות אותו, הורוביץ נשאר רגוע ומסביר בשקט: "האווירה הביקורתית ליוותה את התנועה לאורך כל חייה". קק"ל היא זו שקנתה את הקרקעות, הוא מצדיק, והיא זו שחילקה אותן לפי הצרכים הלאומיים.

"אמרו לנו לכו תתיישבו לפני שהוועדות (ועדות שמינה חבר הלאומים לפתרון בעיית ארץ ישראל, ד"מ) יחליטו שהשטח שייך לערבים", הוא משחזר ומתעקש "התנועה הקיבוצית כצורת חיים חברתית תרמה למפעל הציוני ולמדינה". ולמרות הרגשת השייכות לרעיון הקיבוצי הוא מוסיף: "לא הצלחנו בהכל, לפעמים באשמתנו, אבל התנועה הלכה בדרך ישרה, לא גזלנית כפי שניסו לתאר אותה. אל תשכח שלא היה מדובר במציאה שניתנה מוכנה מראש. התנועה השקיעה מהונה ומכוחה בהכשרת האדמות כדי להביא לחם מן הארץ".