ביקור בקיבוץ בסוף השבוע אינו שקול לסיור במקום במהלך "יום עסקים" רגיל. בשעות הבוקר המוקדמות, שעה שנתיבי איילון עמוסים, חברי הקיבוץ נמצאים בעיצומו של יום העבודה. דומה שאחד המאפיינים שנשמרו עוד מהקיבוץ הישן הוא ערך עבודת האדמה, אולם פרופיל העובדים עבר בשנים האחרונות שינוי. ממצב בו מרבית העובדים היו חברי קיבוץ, כיום את ענף החקלאות מחזיקים בעיקר, אבל לא רק, עובדים שכירים ותאילנדים. המגמה משקפת את התבגרות הדור השני והעלייה בגיל הממוצע בקיבוץ, שכן עבודה בשדה אינה מתאימה לאנשים בעשור השישי או השביעי לחייהם.
עוד בוואלה!
משוואת החקלאים
בבואי למשרדי ענף המטעים התכנסו עובדיו לארוחת בוקר קלה. "אתה אוכל איתנו, כן?" אמר בן כיתתי, מנהל ענף התמרים. קיבלתי את ההזמנה בשמחה והתיישבתי. הם אכלו ברעב היאה לעובדים חרוצים ומותשים. יש משהו חי, מבט שמח בעיניהם, דומה שא.ד. גורדון צדק עבודת האדמה אכן עושה טוב לנפש האדם. ובטח כשהעבודה מניבה פירות. אלא שבתחום הפכפך כמו חקלאות יש רגעי חסד מעטים. בדיוק כשחשבתי שהכל כשורה, נכנס למקום רכז המשק וסיפר שווירוס קטלני הביא למותם של אלפי דגים. וזוהי המשוואה עמה חיים החקלאים יבול מוצלח בענף אחד לא מחסן מפני פגיעה באחר.
ברגשות מעורבים יצאתי משם, תוהה האם כל זה כדאי. אם השקעת המשאבים האנושיים והחומריים אינם יכולים לווירוס חמקמק, אז מה הטעם? שקית תמרי "מג'הול" ענקיים ומתוקים שהמתינה בארגז אופניי הזכירה לי שגם אם קורות תקלות, להיות חקלאים טובים החבר'ה בקיבוץ עדיין יודעים.
