באחת מעצרות ההמונים לקראת בחירות 81, עמד מנהיג הליכוד מנחם בגין על ההבדלים בין בני עיירות הפיתוח והקיבוצים ובטון לועג דיבר על "בני הקיבוצים האלו, ובריכות השחייה שלהם". עיירת הפיתוח בית שאן נמצאת כקילומטר מזרחית לקיבוץ מסילות, ומאז ומתמיד התאפיינו היחסים בין היישובים בחשדנות הדדית מצד אחד, ובשיתוף פעולה והרמוניה מהצד השני. הדואליות הזו ליוותה אותנו כל חיינו, על אף העובדה שרבים מתושבי בית שאן מועסקים בקיבוצי הסביבה ושמרבית כוח העבודה במפעל כבלי הפלדה של מסילות הגיע משם. רגשות הקיפוח, שהיום מובנים הרבה יותר, ליוו את יחס התושבים בעיר לשכניהם בקיבוץ.
אל תפספס
אבל במהלך העשורים האחרונים התהפכה התמונה. בשעה שהעובדים מ"בתשאן", כך הם כונו בשפה הקיבוצית, בנו וילות צמודות קרקע, חברי הקיבוץ נותרו עם השיתוף. אילן אבוטבול, בן 43 מבית שאן, עובד במוסך בקיבוץ ב-20 השנים האחרונות ואשתו עובדת בתחום החינוך בקיבוץ כבר עשר שנים. "בשנים האחרונות השתפרו היחסים בין הקיבוצים לבית שאן לטובה", הוא אומר, "את כל השירותים שהקיבוצניקים נזקקים להם לאחר ההפרטה הם מקבלים אצלנו". במקביל, הוא אומר, "גני הילדים במסילות מלאים בילדים מבית שאן שמקבלים כאן את חינוכם".
מעבר לשעות העבודה, מנהל אילן את קבוצת הכדורגל המשותפת הפועל בית שאן-מסילות (ליגה ב' צפון), שבה משחקים שמונה בני קיבוצים מהסביבה. "חוץ מזה", הוא אומר, "אתה לא זוכר שהייתי מגיע עם הילדות בימי שישי לבריכה? גם אתה היית שם". מעניין מה בגין היה אומר על זה.
