כך הפסיד אגף המודיעין במלחמת יום הכיפורים

במלאת 41 שנים למלחמת יום הכיפורים, התיר משרד הביטחון לפרסום עדויות נוספות מתוך דוח ועדת אגרנט, ועדת החקירה הממלכתית שקמה ב-21 בנובמבר 1973 לחקר נסיבות פרוץ המלחמה. באופן חלקי ומצונזר מספר סגן-אלוף יונה בנדמן, ראש ענף 6 (ענף מצרים) בחטיבת המחקר של אגף המודיעין של צה"ל בתקופה שקדמה למלחמת יום הכיפורים, על אחריות הענף לזהות ולהתריע על מוכנותה של מצרים לצאת למלחמה. בעדות שמסר בנדמן בוועדה, הוא הסביר מה הביא את אנשי המודיעין להתעלם מסימנים לפרוץ המלחמה. "סאדאת הצטייר לא רק לנו, אלא גם לעיתונאים ממצרים ומלבנון, כמנהיג שאינו מסוגל לקבל החלטה, כמנהיג שאיבד את הביטחון ביכולותיו וביכולת הכוחות המזויינים של ארצו".

ועדת אגרנט || עדויות חדשות נחשפות:
סגן-אלוף יוסף זעירא - ראש מדור הפעלת סוכנים
אלוף-משנה יואל פורת - מפקד יחידת 848 באגף המודיעין
אלוף שמואל (גורודיש) גונן – אלוף פיקוד דרום בזמן המלחמה
תת-אלוף שלמה ענבל - קצין קשר ראשי בתקופת המלחמה
אלוף-משנה אברהם לונץ – ראש מחלקת המודיעין של חיל הים

הרמטכ"ל לשעבר חיים לסקוב, שהיה חבר בוועדה לצד נשיא בית המשפט העליון דאז, שמעון אגרנט, השופט משה לנדוי, מבקר המדינה יצחק נבנצנאל, והרמטכ"ל לשעבר פרופסור יגאל ידין, שאל את בנדמן איזה סוג של ידיעה הייתה מביאה אותו לחשוב ולהעריך כי קיימת סבירות גבוהה לפרוץ המלחמה, ומה הם הגורמים שגרמו לענף שבראשו עמד להגיע למסקנה הפוכה?

בנדמן מצדו הסביר כי היו כמה גורמים שהביאו אותם למסקנה כי מצרים אינה דרוכה למלחמה. הראשון שבהם הוא המצב הפנימי הרעוע בתוך המדינה, השני היא ההסכמה הכללית במצרים כי כוחותיה נחותים ביחס לכוחות הישראלים והשלישי זו החזית הערבית. סאדאת חש שאין לו גיבוי של העולם הערבי, "לא מאמינים למצרים, אף אחד לא מוכן ללכת עם מצרים", אלה היו העדויות באותה תקופה, לדבריו.

גורם נוסף לשאננות, כפי שסיפר בנדמן, היא הידיעה של המצרים כי בת בריתם בזמנו, ברית המועצות, לא תילחם לצידם במידה ותפרוץ מערכה מול ישראל, משום שבאותה תקופה חלה התקרבות בינה לבין ארצות הברית. "אני נדרשתי לרכז בשביל ראש אגף המודיעין או התת-אלוף שלו שורה של ידיעות והתבטאויות שמראות כיצד המצרים רואים את הסובייטים באותה תקופה". לדבריו, "ברית המועצות סירבה ודחתה כל ניסיון מצד מצרים להביא אותה לידי מעורבות ישירה באזור במידה וישראל לא תהיה מוכנה ללכת בדרך של הסדר מדיני", מה שהביא את קהילת המודיעין הישראלית לשער שהמצרים ראו עדיפות ברירה לישראל ביחסי הכוחות.

"פה משחקים בבעיה של עתיד המדינה", תיאר בנדמן את תחושת האחריות שהוטלה על אגף המודיעין. "השאלה שאגף מחקר צריך להציג לעצמו בכל פעם היא חד משמעית. אלה שצריכים לקחת את האחריות הכוללת זה הפיקוד, והם הולכים לפי העצה שלי או שלא הולכים. אבל יכולה להיות סכנה שהפיקוד כן הולך לפי העצה שלי, ואז האחריות עלי היא באמת עצומה".

בשלב זה דחק אותו לסקוב לפינה וניסה להבין מהי ידיעה שיכולה להעיד על סבירות גבוהה לפרוץ מלחמה. "איזו ידיעה, לו היית מקבל, הייתה נותנת לך התראה על הכוונה? ידיעות של מודיעין קרבי? מברק של מקור? האם אלו סוג הידיעות שהיו מצביעות על סבירות גבוהה?". "אנחנו מעולם לא התבססנו על סוג מסוים אחד של מקור", השיב בנדמן. "לפי דעתי היו לנו כל הידיעות בעולם. אבל הבעיה היא שאנחנו צריכים לראות על איזה רקע באות הידיעות האלה. לכן אנחנו באנו וכתבתנו בחמישי בחודש, הצבענו על זה שזה היה תרגיל". כך שיחזר בנדמן באוזני חברי ועדת אגרנט את הטעות הגדולה של אנשי המודיעין באותם ימים שהעריכו כי התנועות שביצע צבא מצרים ערב המלחמה הן לא יותר מאשר תרגיל.

"למיטב הערכתנו, לא חל שום שינוי בהערכת המצרים את יחסי הכוחות בינם לבין צה"ל. אי לכך הסבירות שהמצרים מתכוונים לחדש את הלחימה היא נמוכה", ציטט בנדמן מהפרוטוקולים.

אולם רגע לפני פרוץ המלחמה כבר הבינו בישראל שלא מדובר בתרגיל. "על מה הייתה מבוססת ההערכה ביום האחרון שהמלחמה תפרוץ בשש בערב?", שאל חבר הוועדה, השופט לנדוי. "לדברי מקור בעל נגישות למידע, בכוונת המצרים לחדש לחימה לקראת אור אחרון ביום זה. העניין של שעה שש בערב נשמע לי מוכר, אך אינני יודע מאין זה בא", השיב בנדמן.

לנדוי המשיך ולא הרפה, "בסופו של דבר התברר שהידיעה הראשונה שהמלחמה עומדת לפרוץ ב-1 באוקטובר הייתה הסקת מסקנה, השאלה היא מדוע אין זכר אפילו לידיעה הזו בלקט היומי שלכם?". בנדמן השיב כי "הבעיה הייתה שקישרתי כל אחד מהמרכיבים שהיו ידועים לי קודם לתרגיל".

לנדוי המשיך להקשות על בנדמן ואמר כי "הייתה עוד ידיעה על שבירת צום רמדאן, והתירוץ של אגף המודיעין היה שהיו מקרים כאלה גם בעבר". בנדמן השיב: "זה לא היה בזמן שלי, אנחנו לא מצאנו לזה עדויות בכתובים. כאשר אנחנו נמצאים כבר שלושה ימים בידיעות של חששות גוברים מצדם מפני פעילות שלנו, וכאשר אנחנו נמצאים בעיצומו של תרגיל, אני הייתי רואה את הדבר משונה ביותר לו המשיכו לצום".

40 שנה למלחמה ששינתה אותנו - פרויקט מיוחד

לנדוי תהה מדוע גיוס כוחות המילואים בצבא מצרים לא הדליק נורה אדומה בקרב אנשי המודיעין. "היה דבר מאוד בולט, גיוס המילואים, זו הייתה הפעם הראשונה כפי שאני מבין שגייסו מילואים בצורה כללית?", הוא שאל. בנדמן השיב שהייתה זו הפעם השנייה. "מתי הפעם הראשונה?", שאל לנדוי. "אפריל-מאי", ענה לו בנדמן.

בסוף עדותו חזר בנדמן על הערכתו הראשונית ולא נסוג ממנה. "באופן כמעט חותך הייתי מראש בדעה שזה לא הולך למלחמה". וגם כשזיהה, לדבריו, רוחות מלחמה נושבות במצרים, חש כי הדבר איננו חד משמעי. כך היו גם המסקנות מנאומו של נשיא מצרים, אנואר סאדאת, מה-26 במרץ. "למעשה, אווירת המלחמה החלה בנאומו של סאדאת. בנאום זה אמר סאדאת שמצרים נמצאת בשלב שכונה על ידו שלב העימות הכולל, או העימות הטוטלי. בעיניו ישנה המערכה לשחרור האדמה וישנה הבנייה של מצרים. המערכה לא יכולה לחכות עד שיושלם הבניין, אבל מאידך גיסא, הבניין מתרחש בד בבד ובמקביל למערכה. ובפועל, כל הנאום שלו הוקדש לבניין", מה שהביא את אנשי הענף לחשוב שאין למצרים כוונות לצאת לקרב שעתיד לגבות את חייהם של אלפי בני אדם.

ועדת אגרנט - העדויות שפורסמו בשנים האחרונות:
גולדה מאיר לוועדת אגרנט: "כל אחד טעה קצת"
קציני צה"ל באגרנט: "כשרוצים לחיות, נאחזים בציפורניים"
ועדת אגרנט לאלופים: "ראש אמ"ן הוא כהן גדול?"
הרמטכ"ל אלעזר: "לא ידעתי שהאמצעים המיוחדים לא פעלו"