את רוסיה לא תמדוד עם מטר,
אותה עם שכל לא תבין.
לרוסיה אופי מיוחד,
ניתן בה רק להאמין.
-פיודור טיוטצ'ב, 1866
השיר הזה רלוונטי בימינו לא פחות מאשר היה כאשר נכתב לפני כמעט 150 שנים. למעשה, הוא כנראה רלוונטי היום אפילו יותר, כיוון שההבנה של מה שמתרחש ברוסיה תלויה בו. בעוד שבוע, כשוולדימיר פוטין ייבחר לנשיאות בפעם השלישית - וגם מתנגדיו האופטימיים ביותר לא באמת חושבים שהוא יפסיד, לכל היותר ינצח בסיבוב שני - יהיה זה בגלל אותו האופי המיוחד של המדינה שהולידה אותו, מדינה שקשה מאוד להבין מבחוץ.
אם הכל יילך לפי התוכנית, במרץ 2012 יהיה לרוסיה נשיא ישן-חדש, ולדימיר פוטין. תהיה זו הכהונה השלישית של פוטין, לאחר שנדרש לעזוב את התפקיד ב-2008 כיוון שהחוקה הרוסית לא מאפשרת יותר משתי כהונות רצופות. את ארבע השנים האלה בילה כראש ממשלה, והוכיח לפוליטיקה הרוסית שזה לא התפקיד שעושה את האיש, כי אם האיש שעושה את התפקיד. דמיטרי מדבדב אולי היה נשיא, אבל קולו של פוטין נשמע לא פחות מבעבר, והוא אף הצליח לגרום להעברת חוק המאריך את כהונת הנשיא לשש שנים.
לאחר מכן, התחיל פוטין לשחק שח עם הפוליטיקה הרוסית. מצד אחד, גרם למפלגת השלטון, "רוסיה המאוחדת", להציג אותו כמועמד שלה בבחירות לנשיאות, למרות שכלל אינו חבר בה ואילו מדבדב כן, כשהוא מבטיח למדוודב את תפקיד ראש הממשלה אם ייבחר. במקביל הכין לעצמו מצנח בדמות ארגון כביכול-חברתי, "חזית עממית כלל-רוסית". בדיעבד, זה התברר כמהלך גאוני, כיוון שאת "רוסיה המאוחדת" פוטין זרק - החליט לא להישען על המפלגה ועל תמיכתה בבחירות לאחר שזו איבדה מכוחה ויצרה סביבה תדמית שלילית של אי-יציבות.
וה"יציבות" - סוג של קלישאה רוסית - הפכה למלת המפתח גם בבחירות האלה. "יציבות" בדגם הרוסי היא שקט נפשי עבור אזרחי רוסיה, שאולי לא זוכים לחירויות כמו במערב, אבל רובם גם לא מרגישים שהם צריכים אותן. רוסיה כמהה למנהיג חזק שיגיד לה מה לעשות וייצב את המדינה תוך הובלתה אל עתיד טוב ומפואר. בניגוד לישראל, רוסיה מעולם לא נאלצה לפתור את הסתירה הפנימית בין הרצון המערבי-קולוניאליסטי למראית עין של דמוקרטיה וחופש לבין הרצון הבסיסי, החייתי יש שיאמרו, למנהיג חזק שיפתור את כל הבעיות ויצטלם בפוזה מצ'ואיסטית כדי שאפשר יהיה לתלות פוסטר שלו בחדר.
ההפך מה"יציבות" בבחירות האלה אינו "שינוי". זו מלה שלא נשמעת מספיק מאיימת. ההפך, על פי מערכת הבחירות אותה מנהל פוטין, הוא "מהפכה" - כוחות מהפכניים שרוצים להשתלט את המדינה, כפי שעשתה הקואליציה הפרו-מערבית במהפכה הכתומה של אוקראינה. וגם כאן, הכוחות המהפכניים הם הליברלים ולוחמי חופש הביטוי - מושג זר נוסף בתרבות הרוסית. ואם תשאלו את אנשי הרחוב של פוטין, מאחורי כל אלה עומדת יד מכוונת של האויב הגדול. כי מה שרק נרמז במערכת הבחירות הרשמית, הופך לסלוגנים פופולריים ברחוב - האמריקאים מנסים להשתלט על רוסיה. מחלקת המדינה, סוכנות הביון - כולם מנסים לערער את יציבותה של רוסיה ולמנוע ממנה להפוך למעצמה החשובה בעולם.
האופוזיציה: קומוניסט, לאומן וזגזגן
מה שמוביל אל פרט שנוטים לשכוח. המפלגה השנייה בגודלה ברוסיה, והמתמודד שיגיע כנראה למקום השני, כלל אינם מייצגים את כל אותם כוחות האופל המערביים. הם מייצגים כוחות אחרים - קומוניסטים. המפלגה הקומוניסטית של רוסיה, וגנאדי זיוגנוב שעומד בראשה עוד מ-1991, זוכים בשנה האחרונה לפריחה מחודשת. בבחירות שנערכו לפני מספר חודשים לפרלמנט, זכו הקומוניסטים ב-19 אחוזים מהקולות - זאת לאחר שבתקופת פוטין הראשונה נאלצו להסתפק ב-11-12 אחוזים. זיוגנוב, אחד המתמודדים על הנשיאות, צפוי להיות זה שיפסיד לפוטין אם יהיה לבחירות סיבוב שני. אם לפוטין הסקרים חוזים 45-50 אחוזים מהקולות, לזיוגנוב חוזים 15-20. לליברלים הפרו-מערביים, שכה פוגעים ביציבות? 5, בערך.
המשקיפים העצמאיים, שעוקבים אחר מערכת הבחירות הזו, גורסים כי המצב היה יכול להיות שונה. הם מזכירים כי חופש בחירות אינו רק חופש הצבעה ביום הבחירות, כי אם גם חופש להתמודד ולקבל גישה אל הכלים אליהם מקבלים גישה המועמדים האחרים. ואילו בבחירות הקרובות, מתוך 15 אנשים שהביעו רצון להתמודד, רק חמישה קיבלו את האישור הסופי. הם כוללים את שלושת המועמדים הנצחיים: פוטין, זוגנוב ומנהיג המנהגה הליברל-דמוקרטית שאינה ליברלית ואינה דמוקרטית, ולדימיר ז'ירינובסקי הלאומן; כשאת התמונה משלימים האופוזיציונר הליברלי המתון סרגיי מירונוב, והאוליגרך מיכאיל פרוחורוב.
מירונוב ופרוחורוב, שני האנשים שכביכול היו צריכים לקבל את קול השמאל הלא-קומוניסטי ברוסיה, דווקא מתקשים להשיג אותו. מירונוב מזגזג כל הזמן בין תדמית של לוחם חופש ודמוקרטיה לבין הימנעות מהצהרות קונקרטיות. פרוחורוב דווקא כן קונקרטי, ומפיץ את משנתו, אבל אומר כל הזמן שהוא בעצם לא מאוד נגד פוטין, ודווקא ישמח לעבוד איתו אם יפסיד.
רק לא ביום האישה
אך גם אם פוטין כמעט ובטוח בבחירתו לנשיאות, הקמפיין אותו מנהלים אנשיו זוכה להררי ביקורת. בחודשים האחרונים, למשל, ולאחרונה אתמול (חמישי), נערכו מספר הפגנות המוניות לתמיכה בפוטין במוסקבה - הפגנות אליהן מגיעים אנשים מכל רחבי רוסיה. רק שהם לא מגיעים בכוחות עצמם, מתוך רצון "לתמוך במועמד שלהם", ארגנו להם מקומות העבודה שלהם טיול בחינם, על חשבון הברון.
עיתוני האופוזיציה מדווחים כי חלק ניכר מהמשתתפים בהפגנות הם עובדי ציבור, שנדרשו לבוא להפגנה ולהירשם אצל האחראים לבדיקת נוכחות, או שנרמז להם בתוקף כי כדאי שיבואו. וכך, נוצר מצב אבסורדי בו חלק מהמפגינים באים, נרשמים והולכים בכלל בלי לשמוע את הנואמים בהם באו לתמוך.
ארגוני האופוזיציה, לעומת זאת, זוכים להרבה פחות תמיכה מצד הרשויות, בלשון המעטה. כך, בנובוסיבירסק, מארגני "הפגנת הספקות", שרצו לקיים אותה יום אחרי הבחירות, ב-5 במרץ, לא קיבלו לכך אישור. הסיבה: חגיגות יום האישה הבינלאומי אותן מארגנת העיריה ביום הזה. הבעיה: יום האשה הבינלאומי חל ב-8 במרץ. זו דוגמה קטנה, אנקדוטלית, של עוד מאות ואלפי מקרים שגורמים למשקיפים חיצוניים ולאופוזיציונרים הקולניים לצעוק שהמשחק מכור מראש.
במצב שנוצר, מתגברות הקריאות באופוזיציה להצביע "נגד כולם". עד 2006 הסעיף "נגד כולם" אכן הופיע בטפסי ההצבעה, אך מאז הוסר משם, וכעת הדרך היחידה להצביע ככה היא לסמן שני מועמדים או יותר, ובכך לפסול את ההצבעה. הקמפיין שקורא להצבעה הזו מסביר שאתם נרשמים כמי שהצביעו, קולכם לא יכול ללכת לפוטין אלא אם יזייפו את הטופס שלכם. גם זה, על פי עדויות רבות, קרה לא מעט בעבר.
הכי חזק בסביבה
אבל אם וכאשר פוטין ינצח, זה יקרה לא רק בגלל התכסיסים המלוכלכים, כי אם גם בגלל שהוא באמת המנהיג הכי חזק בסביבה. שיעור התמיכה בו אמנם ירד, אבל צריך לזכור שהוא עדיין עומד על כ-50 אחוזים ביום רע, כשהמתמודד במקום השני זוכה ל-20 אחוזי תמיכה ביום טוב.
ולא משנה מה אומרים אנשי העולם הגדול דוגמת מיכאיל גורבצ'וב שפירק את ברית המועצות, שרק לפני שבוע הכריז בראיון ל"סאנדיי טיימס" ש"גורלו של פוטין נחרץ", או גארי קספרוב שהיה אלוף העולם בשח והפך לסלבריטי פוליטי - הם יכולים לנבא את סופו של פוטין ואת תחילת עידן הדמוקרטיה האמיתית, אבל ברוסיה מעטים מקשיבים להם. כי נראה שיותר משני עשורים לאחר נפילת ברית המועצות, מרבית העם עדיין לא מחפש חופש וזכויות, כי אם יציבות ומנהיג. מנהיג בו יוכלו להאמין.
