גורמי המודיעין וההנדסה של פיקוד הצפון השלימו לפני כחודש מהלך קריטי ורגיש, שהביא לפיצוח תעלומת מיקומן של התשתיות התת-קרקעיות המרכזיות של חיזבאללה ברכס עלי טאהר. האיתור המאתגר של הפירים הראשונים בשטח שורץ מחבלים ומטענים, שבוצע על ידי כוחות יהל"ם, חשף בשלב הראשון חלק מפרויקט הנדסי איראני עתיר משאבים. פרויקט זה נועד לשמש עורק חיוני וקריטי עבור כוח רדואן של הארגון בלב המרחב ההררי נגד העורף הישראלי ב"יום הדין".
לוואלה נודע כי איתור הפיר הראשון סייע לכוחות ההנדסה לאתר ולמפות בהדרגה את שאר הפירים, לצד מערכת מנהרות מסועפת באורך של יותר מחמישה קילומטרים שבה הסתתרו עשרות מחבלים, בעוד השאר נסוגו בבהלה. כעת ניתן לפרסם כי במסגרת ההכנות לקראת מבצע לוגיסטי מהגדולים של צה"ל בעשורים האחרונים, התעקש ראש אגף הטכנולוגיה והלוגיסטיקה, האלוף רמי אבודרהם, להגיע לעומק השטח הלבנוני ברכס, לרדת אל התשתית התת-קרקעית ולבחון במו עיניו את האתגר הלוגיסטי-הנדסי.
מאוחר יותר סיפר לקציני הלוגיסטיקה על תחושותיו, ובעיקר על ההבנה של הדחיפות והנחישות להשמיד את התשתית המפלצתית: "אתה מוציא את הראש החוצה מהפיר, ויכול לראות את יישובי החזית בגליל העליון, בהם מטולה, ואת הצירים שבהם צה"ל היה אמור לנוע צפונה. התשתית התת-קרקעית הזו הייתה מאפשרת להם להכווין אש, להציב מארבים ומטענים לצה"ל. השמדת התשתית, שמהווה בסיס להפתעה ולתחבולה שלו נגד צה"ל, עמדה בלב ליבו של המבצע".
אחרי שאוגדה 36, בפיקודו של תא"ל יפתח נורקין, עמדה ביעדים שהציב מפקד פיקוד הצפון האלוף רפי מילוא לאבטחת המרחב, בהובלת חטיבת הקומנדו וכוחות ההנדסה של יחידת יהל"ם, הגיע השלב הבא: העברת מרכז הכובד לקציני הלוגיסטיקה.
הם נדרשו לתכנן "מבצע בתוך מבצע": שינוע היקף מצטבר של 1,100 טונות חומר נפץ רגיש לטווח של יותר מ-30 קילומטרים מעבר לגבול. המשימה כללה חצייה של נהר הליטאני וואדי הסלוקי, תנועה בסבך, בוואדיות, בנקיקים ובשבילים משובשים וסלעיים - שכל אחד מהם עלול היה להפוך למלכודת. וכל זאת עוד לפני השאלה הקריטית: מה יקרה אם תצפיות חיזבאללה יאתרו את שיירות המשאיות העמוסות ויתקפו אותן ברחפנים, ברקטות, בטילים או בפצצות מרגמה?
ראש אט"ל הבין שהמענה חייב להיות רב-שלבי: החל מאריזה ייעודית במרכזי התחמושת של מטענים שניתן לשנע ולפרוק במהירות בשטח לבנון כדי לצמצם את זמן החשיפה לקו הראייה של חיזבאללה; דרך גיוס היקף חסר תקדים של משאיות בעלות כשירות מכנית מותאמת למשימה; ועד לצוותים מנוסים שנהגו בשעות הלילה המאתגרות ביותר.
משימה קריטית נוספת כללה הקמת מגננים באמצעות כלי צמ"ה (ציוד מכני הנדסי כבד) תוך כדי הפעילות בעומק השטח, שמהם הוחלקו טונות חומר הנפץ ישירות אל תוך המנהרות דרך הפירים, באמצעות מגלשות ייעודיות. כך יצא לפועל מבצע לוגיסטי שנמשך ארבעה שבועות מרגע קבלת האישור מהדרג המדיני, ושפרטיו נחשפים כאן לראשונה. ברקע כל המשימות ריחף כל העת התרחיש המאיים: מה יקרה כאשר יצטבר היקף חסר תקדים של חומר נפץ רגיש במספר נקודות בשטח?
ראש אט"ל עסק באופן אישי מול החברות האזרחיות כדי להאיץ את תהליך הייצור, במטרה לעמוד ביעד שהציבו כוחות ההנדסה של פיקוד הצפון, תוך ביצוע התאמות להשמדת מערך תת-קרקעי בתוואי סלעי. אך מי שנדרשו לתרגם את המעטפת המטכ"לית הזו לשטח, עד לקצה החוד הלוחם, היו קציני הלוגיסטיקה של אוגדה 36.
המעמסה הכבדה הונחה על כתפיו של קצין הלוגיסטיקה (קלו"ג) של אוגדה 36, סא"ל א' (35), נשוי ואב לשניים, שלחם ברציפות מאז 7 באוקטובר. בתפקידו הקודם שימש כקלו"ג של עוצבת המפץ - האוגדה המשוריינת הגדולה ביותר בצה"ל - שבשורותיה השתתף במבצע "חיצי הצפון" (ספטמבר 2024) נגד מעוזי חיזבאללה מול הגבול הישראלי.
"מה שהפך את המבצע הזה למיוחד היו לוחות הזמנים המהירים מאוד: מההחלטה, דרך התכנון ועד לביצוע. במבצע הקודם שינענו כ-700 טונות חומר נפץ, אבל לא בפרק זמן כל כך קצר ולא בטווח ארוך ומורכב כל כך לנהיגה, שהיה חשוף לעיני האויב", שחזר סא"ל א'. "מדי יום שינענו אל רכס עלי טאהר כמאה טונות בממוצע. אינספור סבבים של משאיות בשטח שרק זמן קצר קודם לכן הושגה בו שליטה מבצעית. הכול היה מתוח, ועבור המפקדים זו הייתה דילמה של ממש: איך מנהלים ציר לוגיסטי לקו החזית הקדמי ביותר, בשלב כל כך מוקדם של טיהור המרחב? עוד לפני שלב הביצוע נדרשנו לתכנן בקפידה ולנטוע ביטחון בפיקוד הבכיר שאנחנו מסוגלים לעמוד במשימה. שיסמכו עלינו שנביא את הכמות העצומה הזו של חומר הנפץ בדיוק לאן שצריך".
בזמן שתוכנן הציר בפיקוד הצפון ובאוגדה 36, התקדמו צוותים של יחידת אגוז לעבר פתחי המנהרה. תחילה היה קשה לאתרם בשל ההסוואה הקפדנית של חיזבאללה, וגם לאחר שאותרו, פתחו מחבלי הארגון בהתקפות מנגד. במקרים בודדים הצליחו לוחמי אגוז להבחין בעיני המחבלים המבצבצות מתוך הסבך. מפקד אגוז, סא"ל מ', הודה כי בשלב מסוים, כשהאש התקרבה וחיזבאללה שיגר לעבר הכוחות במקביל רחפנים, טילים ורקטות, היו בפיקוד הבכיר מי שחשבו לסגת לאחור כדי לשפר עמדות. אולם הצוותים הבהירו ברשת הקשר: "אנחנו מכאן לא זזים עד לביצוע המשימה. עד לאיתור כל הפתחים וטיהור המרחב".
"הרמה המקצועית של הלוחמים הייתה כל כך גבוהה, שהם ידעו להבדיל בין זמזום רחפן של חיזבאללה לזמזום רחפן שלנו", סיפר סא"ל מ'. "לוחמי אגוז הכירו כל שביל בדרך". המארבים נמשכו ימים ארוכים, והיחידה נאלצה להסתמך על אספקה עצמית של מזון, מים ותחמושת שהוצנחה ברחפנים.
העורף הלוגיסטי נדרך ונערך בהתאם. רס"ן ס', מפקד מכלול התחמושת במרחב הצפון (מרת"ח) של אט"ל, סיפר: "ההתראה לנפק היקף גדול של חומרי חבלה הגיעה ביום שישי, בהתראה קצרה מאוד. בכל סיטואציה אחרת מהלך כזה היה אמור לקחת כחודש, ואנחנו נערכנו בתוך 48 שעות. איך הצלחנו? תכננו כל פרט. עבדנו בבקרה כפולה כדי למנוע טעויות, וקראנו למבצע שלנו 'קשת צפונית'. מהיר כמו 'פורמולה 1' - מדדנו זמנים מהרגע שהמשאית מגיעה ועד שהיא יוצאת. הכפלנו את כמות החיילים ביחידה ואת עמדות העבודה, וראינו שיתוף פעולה הדוק של כל המרחב. זה היה פשוט מטורף לראות איך הכול מתקתק במהירות ובהתאם לנוהל, בייחוד כשמדובר בחומר כל כך רגיש. ככה עבדנו שלושה שבועות ברצף".
במקביל, על שולחן התכנון באוגדה הועלו לא מעט רעיונות כיצד להגיע אל הפירים בעומק שטח לבנון, באזור מורכב ומאתגר במיוחד לתנועת משאיות. "הסתכלנו אחד על השני והבנו שנדרשת כאן תעוזה, הרבה נחישות ואומץ לב", שחזר סא"ל א'. "הנקודה הכי רחוקה שאליה הגענו עם כמות גדולה של חומר נפץ במשאית הייתה 35 ק"מ מעבר לגבול, כשלאורך כל הדרך מהדהדת לנו בראש המחשבה: מה יקרה אם יגיע רחפן ויתקוף משאית?".
מהר מאוד הבינו באגף הטכנולוגיה והלוגיסטיקה שכדי שהציר יעבוד כמתוכנן, חייבים לדייק כל פרט בשרשרת: החל מאריזת חומר הנפץ והעמסתו במארזים מיוחדים על המשאיות; דרך הגעה לגבול, כניסה לשטח לבנון בנסיעה מבצעית ומקצועית והיערכות לכל תקלה בדרך; ועד לרגע ההגעה לפתח הפיר ושילשול מהיר של החומר פנימה, כדי לצמצם ככל הניתן את החשיפה למתקפות חיזבאללה.
"התזמון היה רגיש מאין כמותו, בייחוד ברגע שבו מביאים את החומר ומעבירים אותו לידיים של יחידת יהל"ם. לכן שמרנו איתם על תקשורת רציפה - לא להעמיס יותר מדי, ומצד שני לא להשתהות יותר מדי זמן בנקודה אחת כדי לא לסכן את הכוחות. אסור היה שהמכונה הזו תיעצר לרגע", הסביר קלו"ג 36, והוסיף כי המבצע היה רצוף אתגרים ותקלות. "המשכנו להכניס חומר נפץ גם תחת מתקפות רחפנים וברמות סיכון גבוהות במיוחד. לא אפשרנו לחיזבאללה לעצור את הציר. נהג שמוביל איתו שישה טונות חומר נפץ עמוק בשטח לוקח סיכון עצום: להחליק במדרון תלול, לחצות גשר, נהר או ואדי וחלילה להתהפך. נערכנו לכל תרחיש, אבל המוטיבציה של הנהגים הייתה בשמיים. היו ימים שבהם הצלחנו לבצע שלושה סבבים למשאית. כמעט 70 ק"מ של נסיעה איטית דורשים ריכוז שיא בנהיגה ורמת תחזוקה גבוהה מאוד. היו מקרים שמשאיות נתקעו, אך צוותי האחזקה הצמודים שלנו הבטיחו את כשירות הכלים: טיפול מהיר, גרירה מהירה וחילוץ מהיר. הרגשנו שכל צה"ל איתנו. לא עצרנו לרגע, וזה כלל גם את הטנקים והנמרים שפעלו במרחב והיו באחריותי".
בזמן שחיזבאללה ניסה להבין מה צה"ל זומם ברכס עלי טאהר, האיראנים איימו לתקוף את ישראל אם יושמדו המנהרות כשבתוכן עשרות מחבלים, וברקע הופעל לחץ מדיני על הממשלה. קציני הלוגיסטיקה של האוגדה ניהלו שלוש הערכות מצב ביום מול עמיתיהם בפיקוד הצפון כדי לדייק את תנועת הציר ולמנוע תקלות, בין היתר בנסיעה על שיפועי צד חלקלקים.
ההנחיה החד-משמעית שירדה מראש אט"ל הייתה שהלוגיסטיקה לא תהווה בשום צורה צוואר בקבוק. בהתאם לכך תוגברו הכוחות בנהגים מיומנים מיחידות שונות, ושולבו משאיות חדשות ומשוכללות שכשירותן הועלתה במיוחד לקראת המשימה - לצד שילוב רובוטים, שעבורם הייתה זו טבילת אש ראשונה. לוואלה נודע כי באחד המקרים נתקע רובוט כבד שנע כחלק מהשיירה הלוגיסטית, ובשלב מסוים נאלצו הכוחות לנטוש אותו בשטח ולהשמידו כדי לא להתעכב.
"ברור שהיה חשש שלא נעמוד בלוחות הזמנים שהציב לנו פיקוד הצפון, במיוחד כשראו באילו צירים אנחנו נדרשים לנוע", סיכם סא"ל א' בסיפוק. "אבל הרגע הכי גדול מבחינתי היה כשעדכנתי את מפקד האוגדה שהכנסנו את כל חומרי החבלה לתחתית הפירים כמה שעות טובות לפני הזמן. אין לי מילים להסביר מה עובר בראש של נהג שמוביל שישה טונות חומר נפץ בלילה. הוא יודע כמה המשימה הזו קריטית, וממשיך למרות העייפות שכמעט הכריעה אותו והאירועים המורכבים בדרך. הייתה פה הקרבה פיזית ואישית אדירה".