איראן מרחיבה את מעגל האש: מדוע דווקא ירדן?

איראן עושה בימים האחרונים קולות ברורים של הסלמה. אחרי תקופה של רגיעה יחסית בעימות בן ששת החודשים עם ארצות הברית, שוב נפתחות כמה זירות בעת ובעונה אחת: מכליות נפט מותקפות, החות'ים יורים על סעודיה, והלילה שיגרו משמרות המהפכה עשרים טילים בליסטיים לעבר ירדן. השאלה המעניינת איננה רק מדוע איראן מסלימה, אלא מדוע ירדן תופסת מקום מרכזי כל כך במהלך הזה.

המטח האחרון כוון לבסיס מֻוַפק א-סַּלְטִי, סמוך לאל-אזרק במזרח ירדן, המשמש גם את הכוחות האמריקנים. הירדנים הודיעו כי מערכות ההגנה שלהם יירטו 18 מתוך 20 הטילים ושניים נוספים נפלו בשטחים לא מיושבים. לא היו נפגעים. האיראנים טענו לפגיעה קשה בבסיס, אך לפי גורם אמריקני המתקפה לא הייתה אפקטיבית וכל הכוחות האמריקנים במקום היו בטוחים.

העיתוי אינו מקרי. שעות קודם לכן השמידה ארצות הברית חמש מכליות נפט איראניות, לאחר שלטענתה משמרות המהפכה ניסו פעמיים לפגוע בספינת מלחמה אמריקנית. איראן הגיבה לא רק בירדן אלא גם במרחב הורמוז, וטענה שתקפה שורה של כלי שיט. זהו כבר רצף ולא אוסף של תקריות.

ראשית, מפני שזהו נכס אמריקני חשוב בלב המזרח התיכון. מבחינת טהראן, תקיפת בסיס כזה מאפשרת לפגוע בארצות הברית מבלי לתקוף את שטחה. המסר פשוט: אם וושינגטון תמשיך לפגוע ביכולת האיראנית לייצא נפט, המחיר לא יישאר במימי המפרץ. הבסיסים האמריקנים הפרוסים באזור יהפכו לחלק מן המערכה.

שנית, ירדן היא חוליה מרכזית במערכת האזורית הפרו-אמריקנית. היא איננה מדינת מפרץ עשירה המסוגלת לספוג בקלות זעזועים ממושכים. היא מדינה בעלת חשיבות אסטרטגית גדולה ומשאבים מוגבלים, הנמצאת בין עיראק, סוריה, סעודיה וישראל. כאשר איראן יורה עשרים טילים לעברה, היא אינה מדברת רק עם וושינגטון. היא מאותתת גם למדינות ערב: מי שמעמיד את שטחו לרשות המערך האמריקאי עלול לשלם מחיר.

וזה מתחבר למה שמתרחש בסעודיה. החות'ים, בני בריתה של איראן אך בעלי סדר יום עצמאי משלהם, תקפו השבוע ערים ומתקני אנרגיה סעודיים ופצעו עשרות אנשים. כאשר ירדן מותקפת ממזרח וסעודיה מדרום, מתחילה להצטייר אסטרטגיה איראנית רחבה יותר: להרחיב את מחיר הלחץ האמריקני אל בעלות בריתה של וושינגטון.

אבל לירדן יש גם משמעות שלישית, הנוגעת ישירות לישראל. היא נמצאת על המרחב הגיאוגרפי שבין איראן לישראל. טילים וכטב"מים איראניים הנעים מערבה פוגשים בדרך גם מערכי גילוי, הגנה ויירוט ירדניים ואמריקנים. במובן הזה, ירדן היא חלק משכבת העומק האזורית המפרידה בין איראן לבין ישראל.

אין עדיין בסיס לקבוע שהמטח נועד להכין מתקפה עתידית על ישראל. אבל ישראל אינה יכולה להתעלם מן העובדה שאיראן תוקפת שוב ושוב תשתית צבאית הנמצאת בדיוק במרחב הזה. שחיקה של מערכי ההגנה והנוכחות האמריקנית בירדן אינה עניין ירדני בלבד.

כל זה מתרחש על רקע המאבק הגדול יותר על הורמוז ועל הכלכלה האיראנית. ארצות הברית מנסה לפגוע ביכולת של איראן למכור נפט ולהכניס מטבע קשה, ובה בעת לשמור ככל האפשר על זרימת הנפט של מדינות אחרות. איראן מתקשה כרגע לשבור את הלחץ הזה ולכן היא מנסה לעשות דבר אחר: להפוך אותו ליקר מדי עבור כולם.

מכליות במפרץ, בסיסים אמריקנים בירדן, החות'ים מול סעודיה ואיום מתמשך על נתיבי האנרגיה הם חלק מאותו היגיון. מחיר הברנט, שכבר חצה את רף מאה הדולרים, ממחיש עד כמה הזירה הצבאית והזירה הכלכלית הפכו לאחת.

ויש גם זירה שקטה יותר שאסור לאבד מן העין: הגרעין. ככל שהרעש בהורמוז, בירדן ובסעודיה גובר, קל יותר להתמקד בטילים ובמכליות. אלא שהשאלה האסטרטגית הגדולה נשארת מה איראן עושה במקביל בתוכנית הגרעין שלה.

איראן מעלה אפוא את גובה הלהבות, אבל לא מפני שהיא בהכרח נמצאת בעמדת כוח. ייתכן שההפך הוא הנכון. כאשר הלחץ הכלכלי מתהדק ומנופי הכוח הישנים נשחקים, טהראן מנסה להרחיב את שדה המשחק ולחייב את האזור כולו להשתתף במחיר.

עשרים הטילים לעבר בסיס מֻוַפק א-סַּלְטִי, ליד אל-אַזְרַק במזרח ירדן הם לכן יותר ממטח על בסיס אמריקאי. הם למעשה הודעה איראנית: אם איננו יכולים לפרוץ את המצור, ננסה להרחיב אותו עד שהוא יהפוך לבעיה של כולם.