השעה הייתה 08:46 בבוקר, יום שלישי, 11 בספטמבר 2001. מעל ניו יורק נפרסו שמי סוף קיץ כחולים לחלוטין, צלולים מכל ענן, במה שרבים מתושבי העיר יזכרו לימים כבוקר היפה ביותר של אותה שנה. תנועת הרכבות התחתית של מנהטן פלטה רבבות עובדים לחללי השיש המבריקים של מרכז הסחר העולמי. המעליות המהירות עלו וירדו, בתי הקפה הגישו מאגים ראשונים של אספרסו, ובקומה ה-106 של המגדל הצפוני התכנסו עשרות סועדים לארוחת בוקר חגיגית במסעדת "חלונות לעולם" (Windows on the World).
ואז פלח את הדממה שאון מנועי סילון צורם, נמוך בהרבה מכל מה שחוקי התעופה מתירים מעל גורדי שחקים.
בתוך שניות בודדות התרסק בואינג 767 של חברת אמריקן איירליינס (טיסה 11), ועליו 20 אלף ליטרים של דלק סילוני, לתוך הקומות 93 עד 99 של המגדל הצפוני. הפיצוץ יצר חור פעור באורך עשרות מטרים, קטע פירים של מעליות ומדרגות חירום, ולכד מאות עובדים ללא כל נתיב מילוט כלפי מטה.
באותם רגעים ראשונים, מערכות החדשות בעולם עדיין שידרו תמונות של עשן שחור מיתמר תחת ההנחה שמדובר בתאונת אימונים מחרידה או בטייס פרטי שאיבד שליטה. אך בשעה 09:03, מול מיליוני צופים שצפו בשידורים חיים מכל רחבי כדור הארץ, הגיח מטוס נוסף, טיסה 175 של יונייטד איירליינס. הוא ביצע פנייה חדה מעל נהר ההדסון וחתך במהירות עצומה את צדו הדרומי של המגדל השני, בין קומות 77 ל-85. כדור אש ענק פרץ משני עברי הבניין. באותו שבריר שנייה התפוגגה אשליית התאונה: ארצות הברית של אמריקה הייתה נתונה תחת מתקפת טרור מתואמת.
בפלורידה, בבית הספר היסודי על שם אמה אי. בוקר, ישב הנשיא ג'ורג' וו. בוש מול כיתת ילדים שהקריאה לו סיפור. ראש הסגל, אנדרו קארד, ניגש מאחוריו, התכופף ולחש לאוזנו חמש מילים שחרצו גורלות: "מטוס שני פגע במגדל. אמריקה תחת מתקפה". במשך כשבע דקות ארוכות נותר הנשיא ישוב במקומו, פניו קפואות, אוחז בספר ילדים ומנסה להפנים את משמעות האירוע בעוד המצלמות מתעדות כל מצמוץ.
המתקפה לא נעצרה במנהטן. בשעה 09:37 פגעה טיסה 77 של אמריקן איירליינס היישר באגף המערבי של הפנטגון - סמל העוצמה הצבאית האמריקאית בוושינגטון הבירה. שר ההגנה דונלד רמספלד יצא החוצה לסייע בפינוי אלונקות. המרחב האווירי של ארצות הברית נסגר לחלוטין בפעם הראשונה בהיסטוריה, וכל טיסה אזרחית אולצה לנחות מיד.
במרומים, מעל שמיה של פנסילבניה, התחוללה הדרמה של טיסה 93. הנוסעים ואנשי הצוות, שהצליחו ליצור קשר טלפוני עם קרובי משפחה באמצעות טלפוני המטוס (Airfones), הבינו מה עלה בגורל המטוסים האחרים וקלטו שהם אינם בני ערובה למשא ומתן, אלא מובלים לשמש פצצה חיה בדרך לקפיטול או לבית הלבן. במילים המפורסמות של טוד בימר, "Are you guys ready? Let's roll", הסתערו הנוסעים על דלת תא הטייס במטרה להשתלט על החוטפים. בשעה 10:03 התרסק המטוס בשדה פתוח בשאנקסוויל, הרחק מיעדו. הם הקריבו את חייהם, ומנעו אסון לאומי כבד עוד יותר.
במנהטן, הזמן הלך ואזל. החום הקיצוני של שריפת הדלק ריכך את עמודי הפלדה התומכים. לכודים בקומות הגבוהות, חנוקים מחום ומעשן כבד, החלו לקפוץ מן החלונות בייאוש מוחלט. הצילומים של אנשים נופלים אל מותם מגובה של מאות מטרים נחרתו בתודעה כעדות לתופת שהתחוללה בפנים. מאות לוחמי אש ושוטרים ממשטרת ניו יורק דהרו פנימה, במעלה המדרגות הצרות, חולפים על פני אלפי ניצולים שנמלטו מטה.
בשעה 09:59, 56 דקות בלבד לאחר הפגיעה בו, קרס המגדל הדרומי בתוך 10 שניות. רעש מחריש אוזניים של בטון וקורות מתכת מתבקעות ליווה ענן אבק עצום, רעיל ואפור, שבלע את רחובות וול סטריט והפך את דרום מנהטן לאזור מלחמה אפוקליפטי. חצי שעה לאחר מכן, ב-10:28, קרס גם המגדל הצפוני.
102 דקות חלפו מהפגיעה הראשונה ועד להיעלמותם המוחלטת של שני גורדי השחקים מהאופק. כמעט 3,000 בני אדם איבדו את חייהם באותו בוקר, בהם 343 כבאים ו-71 אנשי כוחות הביטחון.
ה-11 בספטמבר קרע את תחושת הביטחון של המעצמה החזקה בתבל והוליד מציאות גלובלית חדשה. הוא הוביל לשתי מלחמות עקובות מדם באפגניסטן ובעיראק, הוליד את חוקי המעקב ההמוני, שינה לתמיד את האופן שבו בני אדם עולים על מטוס, ופתח את המאה ה-21 בצלו של טרור אסלאמי קיצוני. עשרים וחמש שנה חלפו מאז, אך עבור העולם כולו, השעון נעצר באותו בוקר בהיר בקומה ה-93.