יום אחרי שתלמידי ישראל חזרו לכיתות, הנה פתרון חינוכי שספק אם ייכנס בקרוב לחוזר מנכ"ל: מורה בבית ספר יסודי הקימה בכיתה שלה "תחנת גזים" - פינה ייעודית שאליה תלמידים יכולים לגשת כשהם צריכים לשחרר נפיחה, בלי להרים יד, לבקש רשות או לצאת מהשיעור.
קנדי סידני-בראונינג, בת 36, מלמדת כיתה ב' בבית ספר יסודי באטלנטה. בפינה האחורית של הכיתה היא הציבה שלט צהוב שעליו נכתב "אזור רוחות חזקות", ולצדו מלאי של מטהרי אוויר. הכלל פשוט: מי שמרגיש צורך קם בשקט, הולך לפינה, עושה את מה שצריך, מרסס במידת הצורך וחוזר למקומו.
הסידור החריג הפך ללהיט אחרי שסידני-בראונינג הציגה אותו בטיקטוק. הסרטון צבר יותר מארבעה מיליון צפיות ואלפי תגובות, ובין הגולשים התפתח ויכוח ער למדי: יש מי שחושבים שמדובר בפתרון מבריק שמנרמל תפקוד גופני טבעי ומונע מבוכה, ואחרים מתקשים לדמיין ילד קם מול כל הכיתה והולך ברשמיות ל"פינת הפלוצים".
רוצים להפליץ? רק פה
@chokola___ Replying to @Britt ♬ original sound - Candy
"יש לי קיבה חלשה, אני פשוט לא יכולה להתמודד עם זה"
סידני-בראונינג הסבירה שהרעיון נולד לא רק מתוך חוש הומור, אלא מתוך בעיה שחזרה על עצמה בזמן השיעורים. לדבריה, כאשר אחד הילדים היה משחרר גז, שאר התלמידים מיד היו מתחילים להאשים זה את זה, להצביע ולנסות להתרחק.
"יש לי קיבה מאוד חלשה, אז אני לא יכולה להתמודד עם זה", סיפרה. "אמרתי לעצמי: אוקיי, אני פשוט אקים כאן אזור קטן. אתם קמים, הולכים לשם, עושים את מה שאתם צריכים לעשות, חוזרים - וזהו".
לדבריה, היא הבהירה לילדים שאין שום דבר חריג בעצם הצורך. "זה נורמלי", הסבירה להם, "אבל צריך להתרחק מאחרים".
מבחינתה יש לרעיון גם יתרון לימודי. התלמידים אינם צריכים לעצור את השיעור כדי לבקש לצאת לשירותים, והיא אינה צריכה להפסיק ללמד כדי לתת אישור.
"בזמן שאני מלמדת, אף אחד לא צריך לשאול", הסבירה בסרטון. "אני לא צריכה לעצור את ההוראה כדי להגיד כן. אפשר פשוט ללכת".
לדבריה, כך הילד גם נשאר בתוך הכיתה ולא מפסיד חומר. "הם יכולים להמשיך ללמוד. זה מצב שבו כולם מרוויחים".
פינת פלוצים בכיתה
הרשת, כצפוי, הייתה חלוקה הרבה יותר.
"אני מתה על זה", כתבה אחת הגולשות. "זה יוצר נוחות סביב תפקודים גופניים רגילים, מפחית בושה והופך את כל העניין למשהו קטן ומשעשע". גולש אחר שיבח את הרעיון על כך שהוא מנרמל פעולה טבעית ומונע מילדים להפוך אותה לסיבה ללעג.
אחרים היו משוכנעים שהטיפול בבעיה עלול להיות מביך יותר מהבעיה עצמה. "כשהייתי ילד, להפליץ בכיתה היה גזר דין מוות חברתי", כתב אחד. אחר תהה: "וכל שאר הכיתה באמת ממשיכה להתרכז בזמן שמישהו הולך לפינה כדי להפליץ?". גולשת נוספת הודתה: "הייתי מתה מבושה אם כל הכיתה הייתה יודעת שאני קמה כדי ללכת להפליץ".
אלא שלדברי סידני-בראונינג, הילדים עצמם התרגלו מהר. התלמיד הראשון שהשתמש בפינה סבל לדבריה מ"בטן מאוד בעייתית". כמה ילדים הסתובבו וחייכו כשהוא ניגש אליה, אבל איש לא לעג לו או הצביע עליו.
"זה פשוט הפך לנורמה", אמרה.
עוד בנושא
מדענים גילו את כמות הפלוצים היומית - ואתם כנראה איפושהו באמצע
@chokola___ Most of you know I taught 1st grade last year and I had a "gas station" in my classroom. This year I looped up with my first graders to teach second grade. They've asked me the million dollar question! ? Say less kids! The "gusty winds area" sign has made a comeback. @Febreze ♬ original sound - Candy
ואז גם חברת מטהרי האוויר נכנסה לתמונה
הסיפור הוויראלי לא הסתיים בתגובות בטיקטוק. בעקבות החשיפה שלחה חברת Febreze לכיתה משטחים של מטהרי אוויר ומפיצי ריח - כמות שלדברי המורה אמורה להספיק לה לשנתיים.
גם מורים אחרים החלו לאמץ את הרעיון ולהקים גרסאות משלהם ל"תחנת הגז" בכיתות.
סידני-בראונינג עצמה כבר השתמשה בשיטה בשנה שעברה, כאשר לימדה את אותם ילדים בכיתה א'. כשהמשיכה איתם השנה לכיתה ב', אחד התלמידים שאל אותה איפה תהיה "תחנת הגז" בכיתה החדשה - והיא החליטה להחזיר אותה.
נכון לעכשיו אין סימן שמערכת החינוך המקומית מתכוונת להפוך את הרעיון למדיניות רשמית. אבל אם ארבעה מיליון צפיות הן מדד כלשהו, סידני-בראונינג לפחות הצליחה לעשות דבר שלא קל להשיג בתחילת שנת לימודים: לגרום למיליוני אנשים להתווכח ברצינות תהומית על המקום הנכון להפליץ בו.