יעור עציון מכפר ויתקין היה בן 12 כשעל חוף הים שליד המושב התחולל קרב עקוב מדם בין חיילי צה"ל לאנשי אצ"ל, שהגיעו לחוף עם האונייה "אלטלנה" שבבטנה כלי נשק ותחמושת. באותו יום נהרגו ליד המושב שישה מאנשי אצ"ל ושני חיילי צה"ל.
לימים סיפר עציון לאתר המושב: "לאחר כשנתיים נסענו אבי ואני לעבודה בשדות. במרכז הכפר ירדה אישה מהאוטובוס עם זר פרחים בידה והחלה לדבר עם אבי ביידיש. אחר כך אמר לי אבי שהיא שאלה אותו איך מגיעים לבית הקברות. נסענו איתה לשם והם דיברו ביידיש במשך כל הנסיעה. כשהיא ירדה מהעגלה, אבי סיפר לי שהיא אחותו של אחד מחללי צה"ל שנפלו בחילופי האש ונקבר בכפר ויתקין לצד חייל נוסף, שגם הוא כנראה היה עולה חדש. הוא סיפר עד כמה היא מצרה וכואבת את העובדה שלאחר ששרד את הגרמנים, הוא נהרג בידי יהודים".
חיים משה כ"ץ היה ההרוג הראשון בקרבות סביב אלטלנה, שנערכו בחופי כפר ויתקין ותל אביב. חצי שנה לאחר מכן נפל גם אחיו, יעקב-אלימלך, בעת מילוי תפקידו.
חשיפת שרידיה של האונייה "אלטלנה" השבוע בעומק הים עוררה מחדש את הדיון באחד הפצעים הכואבים ביותר בהיסטוריה הישראלית. האירוע הטרגי מיוני 1948, שבו התחוללו קרבות עזים מול חופי כפר ויתקין ותל אביב ונצרב כמעין מלחמת אחים קטנה, שב למרכז השיח הציבורי. חשיפת גוף הספינה במצולות אינה רק מבצע הנדסי-ימי, אלא נגיעה ישירה בדרכי ההנצחה הלאומית ובמאבק על הזיכרון.
הקרבות בפרשת אלטלנה החלו בחוף כפר ויתקין, שם נהרגו שישה מאנשי אצ"ל ושני חיילי צה"ל. בדומה לפרשה כולה, גרסאות שני הצדדים אינן מתלכדות לכדי סיפור אחיד על השתלשלות האירועים. מפקד האצ"ל, מנחם בגין, תיאר את הקרב הקשה מול כפר ויתקין כאירוע שבו נורתה אש כבדה של מרגמות וכלי נשק שונים לעבר אנשיו בעת שפרקו את הציוד.
מנגד, קיימות עדויות סותרות. אלי דובדבני, מפקד מחלקה בחטיבת אלכסנדרוני שחייליה נפרסו באזור כדי למנוע מאנשי האצ"ל לפרוק את אמצעי הלחימה, סיפר לימים: "פלוגה א' התמקמה על הצוק מול הספינה, ופלוגה ב' תפסה עמדות מול מזח האבטיחים, כ-250 מטרים מקו המים - באזור שבו נמצא כיום המרכז המסחרי 'אם הדרך'. הפלוגה נפרסה בין השעות 2:00 ל-3:00 לפנות בוקר לכיוון נחל אלכסנדר, כאשר מחלקתי במרכז, מול המזח.
היחידה התחפרה בדיונה וחיכינו לבוקר. עם אור ראשון התרומם אחד מחייליי לחילוץ עצמותיו, כשלפתע נפתחה אש תופת מכיוון החוף. החייל כ"ץ משה חיים נורה בצווארו ונהרג במקום. חייליי ולוחמי פלוגה א' השיבו אש. חילופי הירי נמשכו כעשר דקות, ואז נדמה האש משני הצדדים".
הנהגת המדינה בראשות דוד בן גוריון ראתה בהגעת הנשק תחת תביעות האצ"ל קריאת תיגר חמורה על מרות המדינה הצעירה והפרה של ההסכמים - עד כדי סכנה של מרד בפתח. בן גוריון הורה לפעול בנחישות, תפיסה שיושמה בהחלטה הדרמטית להכניע את האונייה.
לאחר הקרב בכפר ויתקין הפליגה האונייה דרומה, אל מול חופי תל אביב, ושם התחדשו הקרבות בהיקף נרחב יותר. בחילופי האש הללו נהרגו עשרה אנשי אצ"ל נוספים ולוחם הפלמ"ח פסח וולדיגר, ניצול שואה שהיה נצר אחרון למשפחתו שנספתה כולה.
במשך עשרות שנים, תחת שלטון תנועת העבודה, סבלה הנצחת חללי האצ"ל מפרשת אלטלנה מהדרה ממלכתית. מהקמת המדינה ועד המהפך הפוליטי ב-1977, אנשי תנועת "חרות" - לוחמי העבר של האצ"ל והלח"י - נדחקו אל מחוץ למחנה, נותרו באופוזיציה ונאלצו להנציח את יקיריהם בכוחות עצמם. ההגמוניה השלטונית התעלמה מהסיפור שלהם ומהכאב שנשאו.
המאבק הגיע לשיאו בינואר 1956, כאשר תנועת חרות ביקשה להציב מצבות מטעם היחידה להנצחת החייל על קברי חללי אלטלנה בבית העלמין נחלת יצחק. מנהל המחלקה להנצחה מיהר להבהיר ולהזהיר כי משרד הביטחון לא יחקוק על המצבות שום סמל של הארגון או את מקום הנפילה "באוניית הנשק אלטלנה", והנושא הוגדר כ"סודי ביותר". בסיכום שר הביטחון נקבע כי המשרד לא יטפל בהקמת המצבות ויראה בקבריהם כנמצאים מחוץ לחלקה הצבאית.
השנים חלפו, המפה הפוליטית התהפכה, והחל מסוף שנות ה-70 תפס הליכוד את השלטון. אלא ששוב - במקום ליצור נרטיב ממלכתי מאחד, שיכיל את הכאב הכפול של שני הצדדים, מטוטלת ההנצחה פשוט נעה לקצה השני.
דוגמה מובהקת לכך ניצבת כיום על הטיילת בתל אביב, מול החוף שבו עלתה האונייה באש. האנדרטה שהוקמה במקום מפרטת בהרחבה את סיפורה של אלטלנה מנקודת המבט של לוחמי האצ"ל, תוך חקיקת שמותיהם של 16 חללי הארגון שנפלו באירוע. אולם, שמותיהם של שלושת חיילי צה"ל - וולדיגר, כ"ץ ופריד, שנפלו במדים הלאומיים - אינם מופיעים על האנדרטה. אנדרטה נוספת הוקמה בבית העלמין נחלת יצחק, וגם עליה מונצחים רק 16 נופלי האצ"ל.
מציאות זו מייצרת פער חריף בין ההצהרות החוזרות ונשנות של נבחרי הציבור, הקוראים ללמוד מלקחי העבר, להימנע משיח מפלג ולזכור כי "מלחמת אחים לעולם לא", כפי שהכריז בגין באותם ימים נוראיים - לבין המעשה בשטח. בעוד שבכירי המדינה קוראים לאחדות נוכח מציאת שרידי הספינה, בפועל ממשיכה ההנצחה הפיזית להציג נרטיב חד-צדדי, המוחק את הנופלים מהצד השני.
תגובת עיריית תל אביב-יפו (בנוגע לאנדרטה בטיילת): "מדובר באנדרטה המוקדשת לחללי האונייה אלטלנה, שהוקמה כחלק מפרויקט הנצחת המחתרות בשיתוף פעולה עם הגופים הרשמיים המייצגים אותן. במקרה המדובר, הנוסח המופיע על האנדרטה הועבר לעירייה על ידי עמותת 'ברית חיילי האצ"ל', והעירייה פעלה בהתאם להמלצתה".