הכלבים המשטרתיים שעוצרים שב"חים, פורצים ועברייני מין

רב-סמל ראשון (רס"ר) שחר ברדה, בת 24, משרתת במשטרה כבר שש שנים ומשמשת כמפקדת יחידה בתחנת גלילות במרחב ירקון. בכל משמרת היא יוצאת לשטח עם אותה שותפה על ארבע - ונום, רועה גרמנית מצ'כיה וכלבת הגנה משטרתית שמלווה אותה בניידת. ברדה כבר יודעת לזהות את הרגע שבו החשוד מבין שהוא הסתבך, לפעמים זה קורה עוד לפני שנאמרת מילה. היא פותחת את דלת הניידת, ונום יורדת - והאירוע משתנה בשניות.

"כשאת מגיעה לאירוע ורואים רועה גרמני משטרתי של 35 קילו, הרבה פעמים החשוד אומר לעצמו: לא בא לי להתעסק", מספרת ברדה לוואלה. "את אומרת לחשוד 'תעצור, אתה לא זז' ואת רואה אותו פשוט עוצר. אם לא, הכלבה רודפת אחריו".

ונום אינה כלבת חיפוש שמגיעה רק כשמזעיקים אותה לזירה. היא נמצאת עם ברדה בניידת לאורך המשמרת ונכנסת איתה לאירועים שבהם צריך להשתלט על חשוד, לרדוף אחרי נמלט או לאתר אדם שמסתתר. לדברי ברדה, הנוכחות שלה לבדה משנה לא פעם את כל התמונה.

רס"ר ברדה הדגישה את תרומתה של ונום בפעילות המשטרתית. "ב-99% מהאירועים שאני נכנסת איתה, אם זה אירוע בין בני זוג או אירוע של שיכורים, עצם זה שהיא שם - משנה את ההתנהגות", היא אומרת. "היה לי אירוע אלימות בין בני זוג. צד שלישי דיווח שהוא רואה גבר מרביץ לאישה ברחוב. ברגע שירדתי עם הכלבה, האירוע השתנה בשניות. הוא שיתף פעולה, הוא לא התנגד. כשאתה רואה כלב נעול עליך כמטרה, אתה מבין בדיוק מה קורה".

ונום מאומנת להגיב או לחדול פעילות בהתאם לפקודות שניתנות לה. ברדה מדגישה שהפעלתה נעשית בהתאם לסיטואציה: "אם אני לבד, אני יכולה להשכיב אותה ב'ארצה'. אם יש לי חשוד שבורח, אני יכולה לשלוח אותה עליו. אם יש חשש לחיים שלי, אני יכולה להפעיל אותה".

לדבריה, עצם הנוכחות של הכלבה כבר הפחיתה את הצורך בשימוש באמצעים אחרים. "זה הוריד את כמות השימוש בטייזר. חשודים לא בורחים", היא אומרת.

באחת הפעילויות היזומות נגד חוליית פורצים שפעלה בגזרת מחוז תל אביב, אותרו החשודים בתוך רכב ובו רכוש שנחשד כגנוב. אחד מהם ניסה לברוח. "הייתה הפעלה של הכלבה ובוצע מעצר", מספרת ברדה.

מקרה אחר נחרט אצלה במיוחד. "היה לי איתה מעצר של חוליית פורצים. היא עברה מאפס למאה", היא מספרת. "אני סומכת עליה בעיניים עצומות, מאה אחוז. הביטחון שיש לי כשאני איתה באירוע הוא אחר. מבחינתי, כשאני איתה אני יודעת שיש לי גב".

אחת היכולות הבולטות של ונום היא איתור אנשים שמנסים להסתתר. ברדה מסבירה כי במקרים של שב"חים שמתחבאים באתרי בנייה או בשטחים מורכבים, היתרון של הכלבה משמעותי. "אם שב"ח מתחבא באתר בנייה, ואת עושה סריקה, בן אדם שנמצא בפחד מפריש ריח. לכלבה יש חושים הרבה יותר חזקים משלנו. היא יכולה להפוך תוך שניות את המקום ולאתר אותו".

אבל הקשר ביניהן לא מסתכם בפקודות. ברדה מספרת שוונום למדה גם לקרוא אותה בזמן אמת. "כשאני מתפעלת אירוע, כלב מריח את מה שהגוף שלי מפריש. אם אני אחד על אחד מול חשוד והיא מרגישה את הלחץ שלי, היא מגנה עליי. זה קשר שאין דרך באמת לתאר".

רס"ר חיים סויסה, בן 31 ומפקד יחידת הכלבנים במשמר הלאומי הדרומי במג"ב מספר על הכלבים שעוזרים ללוחמי המשמר הלאומי במציאת אמלח וסמים בדרום: "בשבועות האחרונים היו ביחידה מספר אירועים משמעותיים. במהלך פעילות מפקדה ברהט, כלב הרחה של היחידה הוביל את הכוחות לאיתור שלושה כלי נשק ארוכים מסוג M16 ומחסניות, אשר על פי החשד שימשו לביצוע ירי".

היחידה במשמר הלאומי מונה שמונה כלבנים. סוויסה מספר כי "תהליך ההכשרה של הכלבן והכלב נעשה יחד ונמשך כחצי שנה. כבר בשלב יציאת המשלחת לרכש כלבים בחו"ל, מאתרים את הכלבים המתאימים והאיכותיים ביותר למערך, תוך התאמתם לייעודם - כלבי הרחה או כלבי שיטור". כלבי השיטור מיועדים לתקיפה, נוסף על כך רס"ר סוויסה אומר: "עם הגעת הכלבים לישראל הם עוברים תהליך התאקלמות ובדיקות מקיפות, ובהתאם לאפיון שנקבע מראש מותאם כל כלב לכלבן. השניים עוברים יחד את מסלול ההכשרה, מסיימים אותו כצוות ומגיעים ליחידות המבצעיות בשטח כשותפים מלאים לעבודה".

לדבריו העבודה המשותפת בשטח מאתגרת ומתגמלת. כלבי ההרחה מסייעים לכוחות באיתור סמים ואמצעי לחימה, בעוד כלבי השיטור משתלבים בפעילויות מעצר, באירועי חיכוך ובפעילות מבצעית. הכלבים מהווים כלי משמעותי לנוכחות, הרתעה ולשליטה באירוע, לעיתים אף ביכולתם למנוע את הסלמתו מלכתחילה.

רס"ר סוויסה מספר כי "במהלך פעילות מבצעית בדרום, השתתף כלב מרדף טקטי במרדף אחר חשוד שנמלט ברכב. לאחר נסיעה של כחצי קילומטר נטש החשוד את הרכב והחל להימלט רגלית לכיוון הפזורה. הכלבן שחרר את הכלב, שפעל במהירות לעבר החשוד וסייע לכוחות להביא למעצרו".

רס"ר ברדה קיבלה לחיקה את ונום כשהייתה בת 3 ללא ניסיון קודם, והשתיים עברו יחד תהליך הכשרה שנמשך כשבעה חודשים. "את עובדת עם הכלבה על שפת הגוף. זה קשר יום-יומי. היא לומדת אותך ואת לומדת אותה".

במחוז תל אביב, לדברי ברדה, היא היחידה שמצוותת כיום לכלבה במתכונת הזאת. בישראל פועלים בסך הכול שישה כלבים במסגרת הפרויקט. ונום אינה חוזרת לכלבייה בסיום המשמרת. היא חוזרת עם ברדה הביתה. "בבית היא כלבה אחרת לגמרי", מספרת ברדה. "היא רואה אותי לובשת מדים והיא יודעת שהיא נכנסת למוד עבודה. בבית היא בבית במאה אחוז. היא יודעת לעשות את ההפרדה. אני יכולה לתת לה פקודת תקיפה, ואחרי שנייה את תבואי ללטף אותה והיא תהיה רגילה לגמרי".

בבית של השתיים כבר אין אירוע, אין מרדף ואין פקודות - יש פשוט קשר שנמשך הרבה מעבר לשעות העבודה. "אני מחליפה אותה על כל חבר שיש לי בחוץ. היא החברה הכי טובה שלי", אומרת ברדה. "אחרי משמרת עמוסה יש לך פרטנרית. היא חלק ממני, חלק מהמשפחה".

אם לשפוט לפי העבודה בשטח, קשה להתעלם מהעובדה שבישראל פועלים כיום רק שישה כלבים במתכונת הזאת. מבחינת ברדה, ונום כבר הוכיחה את עצמה לא מעט פעמים. "זו השותפה הכי טובה שיכולתי לבקש בתור שוטרת. הרבה פעמים, רק מהרגע שרואים אותה האירוע כבר נראה אחרת".