"הקונספציה לא נעלמה. יש מי שרואה סכנה - ומפחד לדבר" | אזהרות דו"ח מועצת אוקטובר

מועצת אוקטובר מפרסמת היום (שני) את הדוח "אזהרה אסטרטגית: מחדל 2026", ובו שבע "נורות אזהרה" שלטענת מחבריו מצביעות על כשלים וסכנות במוכנות הביטחונית של ישראל כמעט שלוש שנים לאחר 7 באוקטובר. במרכז הדוח עומדת הטענה כי למרות השינויים שחלו מאז הטבח, חלק מהדפוסים שהתקיימו ערב המלחמה לא נעלמו - ובראשם תפיסה שלפיה ניתן לנהל את האיום מצד חמאס לצד שחיקה בכוח האדם שמגן על יישובי הגבול.

מחברי הדוח הדגישו כי המסמך אינו בא להחליף ועדת חקירה ממלכתית ואינו מתיימר לקבוע אחריות פלילית או מקצועית. לדבריהם, מטרתו היא לרכז מידע, תחקירים ועדויות ולהציג סימני אזהרה ושאלות שמחייבים, לשיטתם, בדיקה מערכתית, עצמאית ומיידית.

לצורך הכנתו נבחנו, לפי המועצה, אלפי פרסומים ומקורות גלויים, בהם מסמכים רשמיים, פרסומי צה"ל וגופי הביטחון, תחקירי 7 באוקטובר, דוחות מבקר המדינה ומסמכי הכנסת ובתי המשפט. לצד זאת נערכו עשרות שיחות עם מפקדים ולוחמים בסדיר ובמילואים, תצפיתניות והוריהן, רבש"צים, בכירי ביטחון ביישובי הגבול וגורמים במערכת הביטחון בעבר ובהווה. חלק מהמרואיינים ביקשו להישאר בעילום שם.

זו נורת האזהרה הראשונה שמציג הדוח. לפי מחבריו, לפני 7 באוקטובר נשענה מדיניות ישראל במידה רבה על ההנחה שחמאס מורתע ושניתן לנהל את האיום באמצעות כוח, הרתעה, הקלות ושקט. כיום, נטען, חמאס כבר אינו מוגדר בפשטות כ"מורתע", אך האיום שוב מנוהל באמצעות הסדרים, הקו הצהוב, פירוז עתידי, כוח בינלאומי ומנגנונים מדיניים שטרם הוכיחו את יכולתם לפרק את הארגון בפועל.

לפי הדוח, נכון לאוגוסט 2026 חמאס טרם פורק מנשקו וממשיך לגייס פעילים, לייצר אמצעי לחימה, להשתקם ולבסס מחדש מנגנוני שלטון.

בכיר ביטחון באחד מיישובי העוטף מתאר בדוח את החשש מפני חזרה לדפוס המוכר: "גם לפני 7 באוקטובר לכל סימן היה הסבר, ובסוף גילינו שכל הסימנים התחברו לתמונה אחת שאף אחד לא רצה לראות". לדבריו, אם חמאס יקבל זמן, כסף ומרחב להתארגנות מחודשת ובמקביל בישראל ישכנעו את עצמם שהמצב בשליטה, "אנחנו מייצרים במו ידינו את הקונספציה הבאה".

הדוח מצביע על דמיון בין התרעות התצפיתניות לפני 7 באוקטובר לבין עדויות שעולות כיום מגזרת עזה. לפני הטבח, מזכירים מחברי המסמך, תצפיתניות זיהו אימונים, התקרבות לגדר ושינויים בהתנהגות חמאס, אך המידע לא תורגם בזמן להתרעה מערכתית. באוגוסט 2026 פורסמו שוב עדויות של תצפיתניות המתארות אנשי חמאס שבוחנים את תגובת צה"ל, לצד תחושה שבחלק מהמקרים אישורי הפעולה מתעכבים.

אמה של תצפיתנית המשרתת בגזרת עזה טוענת בדוח כי חמאס שולח שוב ושוב פעילים או שליחים כדי לבדוק את התגובה הישראלית. לדבריה, הם חוצים את הקו הצהוב או מסתובבים באזור כדי לבדוק "כמה מהר נגיב, או אם בכלל", ובחלק מהמקרים אישור הירי מגיע רק לאחר זיהויים חוזרים.

אם נוספת לתצפיתנית המשרתת כיום בעזה טוענת כי בתה חווה "איומים והשתקות". לדבריה: "איך זה הגיוני שמפקדים שאמורים לשמור עליה ולהקשיב לה הם אלה שמפחידים אותה? ההיסטוריה פשוט חוזרת על עצמה מול העיניים שלי".

נורת האזהרה השלישית עוסקת בפעילות חמאס סביב הקו הצהוב. לפי הדוח, במשך חודשים תועדו חציות של הקו, התקרבות לכוחות, פעילות בקרקע, הטמנת מטענים ואיסוף מודיעין. בדוח צה"לי שנחשף באוגוסט תועדו, לפי המסמך, 14 הפרות בתוך יממה אחת, 11 מהן סווגו כאיום מתפתח על כוחות צה"ל.

לוחם ביחידה מיוחדת המשרתת בעזה טוען: "אנחנו רואים אותם בתצפיות נמצאים על הקו הצהוב ובודקים אותנו". לדבריו, אנשי חמאס עוסקים בקרקע הסמוכה לקו, "חופרים ומטמינים שם דברים", בעוד שלכוחות אין אישור להגיב. "המחבלים האלה מחפשים בדיוק איפה אנחנו חלשים", אמר.

לוחם אחר טוען כי הוא וחבריו רואים פלסטינים שחוצים את הקו, מתקרבים לכוחות ו"אוספים מודיעין". לדבריו, "התשובה מלמעלה היא שתיקה או פקודה להכיל את האירוע".

לפי הדוח, כמעט שלוש שנות לחימה לא הביאו לסיום קיומו של חמאס ככוח צבאי ושלטוני. מחברי המסמך מפנים להערכות שפורסמו במערכת הביטחון ולפיהן לארגון עדיין עשרות אלפי פעילים, רבים מהם מגויסים חדשים.

עוד נטען כי חמאס ממשיך לייצר אמצעי לחימה, לשקם תשתיות, לגבות כספים, לשלם משכורות ולהפעיל מנגנוני שלטון. במקביל ממשיכות להתגלות מנהרות, בעוד הדיון המדיני מתמקד בשיקום הרצועה ובפירוז עתידי.

קצין ולוחם מילואים המשרת בעזה מתאר בדוח את המצב באופן חריף: "אנחנו נמצאים מטרים ספורים מהאויב, רואים אותו בעיניים, והפקודות קושרות לנו את הידיים". לטענתו, "במקום להכריע, מכילים. במקום לטפל בשורש הבעיה, ממשיכים לנהל את המחדל".

אחת מנורות האזהרה המרכזיות בדוח נוגעת למצבת כוח האדם. לפי מועצת אוקטובר, צה"ל מתמודד עם עומס מילואים כבד ומתמשך, ותוכניות לצמצום ימי השירות נשחקו לנוכח צורכי המציאות. משרתי מילואים ששוחחו עם מחברי הדוח מתארים ירידה בסד"כ וקושי לאייש משימות.

במקביל, לפי המסמך, בחודשים האחרונים עלו שוב ושוב תוכניות לצמצם את כוח המילואים שמתגבר את מערכי ההגנה ביישובי הגבול. מחברי הדוח מזכירים כי ב-7 באוקטובר היו כיתות הכוננות והרבש"צים במקומות רבים קו ההגנה הראשון, וטוענים כי כל ירידה בכוח הזמין מחייבת בחינה מחמירה במיוחד.

לוחם מילואים המשרת בעזה מתאר תמונה חריפה במיוחד: "אנחנו בסד"כ מינימלי, מחפשים בנרות אנשים שיבואו להשלים חורים". לדבריו, "הסבירו לנו שאם קורה אירוע אנחנו בבעיה, ואם יש אירוע בשני יישובים אחד מהם יצטרך להסתדר לבד לפחות לפרק זמן מסוים".

אותו לוחם מתייחס גם להסתמכות על מערך ההגנה החדש: "כל הזמן אומרים 'אל תדאגו, יש לנו את הקו הצהוב', אבל הקו הצהוב הזה הוא פיקציה".

לפי מחברי הדוח, אחת הבעיות הקשות שעלו בעשרות השיחות שקיימו אינה נוגעת למודיעין או לסדר הכוחות, אלא ליכולת של אנשים בתוך המערכת להתריע.

חיילים, הורים, אנשי מילואים, רבש"צים, גורמי ביטחון ואנשים בזירה הפוליטית הסכימו, לפי הדוח, לתאר חששות ופערים - אך רבים ביקשו שלא להיחשף. הסיבות שנמסרו כוללות חשש ממפקדים, מפגיעה בקריירה, מתקציבים, ממחיר פוליטי או מפגיעה בילדיהם. מחברי המסמך מזהירים כי אם גם כיום מי שרואה סכנה מפחד לדבר, "מדובר בכשל ביטחוני בפני עצמו".

בכיר לשעבר באחד התפקידים הרגישים במערכת הביטחון טוען כי הפחד מגיע גם לצמרת: "הפחד לדבר מגיע מלמעלה, עד לתפקידים הבכירים ביותר". לדבריו, גורמים ביטחוניים שהתריעו כי ההרתעה נשחקת "הושתקו".

בכיר מאוד לשעבר באחד מארגוני הביטחון מתאר פער בין השיחות הלא-פורמליות לבין חדרי קבלת ההחלטות: "אנשים מדברים במסדרונות הרבה יותר בחופשיות מאשר בחדרי הדיונים". לדבריו, כאשר הדלת נסגרת והדרגים הבכירים יושבים סביב השולחן, "פתאום כולם הרבה יותר זהירים".

נורת האזהרה האחרונה עוסקת בתחקור אירועי 7 באוקטובר והתקופה שקדמה להם. מחברי הדוח מציינים כי צה"ל תחקר את עצמו, שב"כ ערך תחקיר פנימי, המשטרה תחקרה אירועים וזירות, המל"ל ביצע תחקיר ומבקר המדינה בדק נושאים שונים.

אולם, לטענתם, אף גוף עצמאי ובלתי תלוי לא בחן עד היום את השרשרת כולה - הדרג המדיני, מערכת הביטחון, המודיעין, קבלת ההחלטות, בניין הכוח, התקציבים והממשקים בין הגופים. הדוח מציין גם כי צוות תורג'מן מצא שחלק מתחקירי צה"ל היו בלתי מספקים ושנושאים מרכזיים לא תוחקרו כלל.

בהקשר זה מובאת עדות של בכיר לשעבר באחד התפקידים הרגישים ביותר במערכת הביטחון, שטוען: "נתניהו קיבל למעלה מעשר התרעות, אבל זה לא הזיז לו. הוא טען שאנחנו מגזימים". לדבריו, חלק מההתרעות שקיבל ראש הממשלה התמקדו בתקופת חגי תשרי, והוא תהה "מה עשה הקבינט בנדון?".

בכיר אחר במערכת הביטחון טוען כי ההתמקדות בזירה האיראנית הפנתה משאבים וקשב מחמאס. לדבריו, "ההחלטה להתרכז בזירה האיראנית בזבזה מיליארדים על פרויקטים שהיו פנטזיונריים, בזמן שחמאס התעצם בעזה ולא קיבל את הקשב שמגיע לו". הוא הוסיף כי גם אם ההחלטה הייתה לגיטימית, יש לבחון ולהסביר את השיקולים שעמדו מאחוריה במסגרת ועדת חקירה ממלכתית.

הדוח מסתיים בקריאה להקמת ועדת חקירה ממלכתית. אחד מבכירי גופי הביטחון הגדולים בישראל המצוטט במסמך מעלה את השאלה אם שילוב של דרג מדיני שלטענתו אינו מציג את מלוא תמונת המציאות, היעדר מנגנון בקרה מספק וקצינים שחוששים לדבר עלול "להחזיר אותנו בחזרה ל-6.10". לדבריו, זו הסיבה שבגללה נדרשת "ועדת חקירה ממלכתית, בלתי תלויה, שתחקור את כולם".