כששליח ארה"ב נשמע כמו כרוז של טורקיה, יש לישראל הרבה מה לעשות

​מינויו של טום באראק לשגריר ארצות הברית בטורקיה ולשליח המיוחד לענייני סוריה עורר מלכתחילה תהיות לגבי קווי התיחום שבין דיפלומטיה, ניהול מגעים אזוריים ואינטרסים פוליטיים-כלכליים.

סדרת הצהרות מצידו, ובראשן הטענה האחרונה כי תקיפת צה"ל בסוריה נבעה משיקולים פוליטיים פנימיים בישראל-מעלה חשש כבד כי השליח האמריקני מאמץ כמעט במלואו את הנרטיב שמבקש הממשל באנקרה לקדם, כשזה האחרון הסתבך בשלל גרסאות מ"לא היו גורמים טורקיים בבסיס הסורי שהותקף", דרך "זו הייתה רק משלחת טכנית לסיוע" וכלה ב"הייתה נוכחות טורקית לצורך אימונים בלבד".

​תפקידו הרשמי של שגריר הוא לייצג את מדיניות ממשלו במדינת היעד. אולם במקרה של באראק, הגבול בין ייצוג מדיניות ארה"ב בטורקיה לבין הדהוד האינטרס הטורקי בוושינגטון מיטשטש.

הביקורת הפומבית שהוא מטיח בפעולות ישראל בסוריה עומדת בסתירה מוחלטת לשתיקתו המתמשכת מול צעדים טורקיים מעוררי מחלוקת במרחב.

באראק נמנע כליל מלהשמיע ביקורת או לקרוא לנסיגה טורקית מאזורי שליטה מוחלטים שלה בצפון סוריה ובמחוז אדליב (בניגוד להתייחסויותיו ישראל ורמת הגולן).

בנוסף, לא נשמעה ממנו כל קריאה או רמיזה לטורקיה לבחון מחדש את הנוכחות הצבאית והחלוקה בצפון קפריסין. ​כנציג של נושאת דגל הערכים הדמוקרטיים בעולם, הוא נמנע מכל התייחסות לדיכוי האופוזיציה הטורקית והכרסום במוסדות הדמוקרטיים בטורקיה.

כמו כן, משום מה באראק אינו מתייחס בפומבי כלל לקשרים הכלכליים והאסטרטגיים שמתחזקת טורקיה עם רוסיה.הוא נמנע מלהעלות פומבית את העובדה שטורקיה משמשת אכסניה ומרחב פעולה נוח למפקדות חמאס ולגורמים רדיקליים נוספים.

​בהעלאת האפשרות לפיה תקיפת צה"ל בסוריה נבעה משיקולי בחירות, באראק מעניק גיבוי ישיר לנראטיב הטורקי המבקש להטיל דופי במודיעין הישראלי ובטוהר כוונותיה של ישראל, במטרה גם לתקוע טריז בינה לבין הבית הלבן.

​ההתנהלות הרטורית של באראק מקבלת משנה תוקף כשבוחנים את מוצאו הלבנוני (משפחתו היגרה מלבנון לארה"ב בסוף המאה ה-19) ואת רקעו העסקי המסועף.

כאיש עסקים ויזם נדל"ן שהקים את קרן ההשקעות Colony Capital, לבאראק קשרים פיננסיים ועסקיים עמוקים במזרח התיכון ובמפרץ הפרסי לאורך עשרות שנים. בעבר אף עמד למשפט פדרלי בארה"ב בחשד לפעילות כסוכן זר בלתי רשום מטעם איחוד האמירויות-משפט שבו זוכה מכל האישומים, אך הציף את הקרבה שבין ניהול קשרים מסחריים לבין השפעה פוליטית.

כאשר דיפלומט בעל רקע כזה מקים מערכת יחסים בלתי אמצעית הדוקה עם הצמרת הטורקית, נוצרת תשתית לטענות בדבר ניגוד עניינים מובנה או הזדהות יתר.

הדבר מתחדד מול דיווחים וטענות באשר לזליגת מידע מתוך הממשל האמריקני לטורקיה בנוגע לתוכניות אסטרטגיות (כגון תכנונים להסתייע בגורמים כורדיים נגד איראן, שסוכלו לפני מספר חודשים). מורכבות הקשרים והנגישות הגבוהה של באראק לצמרת הממשל באנקרה מציבים סימן שאלה באשר למעורבותו האפשרית בנושא.

עם זאת, הממשל בארה"ב אינו מקשה אחת באשר לטורקיה, ונראה כי באראק מסתמן כקול הקיצוני לטובת אנקרה. הלחץ הכבד שהפעיל הנשיא ארדואן על הבית הלבן לאשר נאום פלסטיני בעצרת האו"ם נדחה על הסף, ואירועים ביטחוניים ואזוריים (כגון ההתארגנות על אדמת טורקיה להתנקש בטראמפ) ממשיכים לתחזק חשדנות בבית הלבן כלפי המהלכים הטורקיים.

​במקום להיגרר לקרב בלימה רטורי מול השגריר, על ישראל לאמץ אסטרטגיה של אתגור דיפלומטי ישיר. חיוני לדרוש מבאראק תשובות פומביות ברורות לסוגיות שהשגריר בטורקיה והשליח לסוריה מעדיף להשתיק:

​מהי עמדתך לגבי המשך ההתפשטות הטורקית והשינוי הדמוגרפי בצפון סוריה ובאדליב? ​מהי ההתייחסות לאכסניה שמעניקה טורקיה למפקדות חמאס ולאחים המוסלמים? מהי העמדה באשר להמשך הנוכחות הטורקית בצפון קפריסין? מהי ההתייחסות באשר לקשרים ההדוקים בין אנקרה למוסקבה?

שאלות אלו צפויות לחדד מאוד את המתח הקיים בין כובעו האמריקני של השגריר לבין הכובע הטורקי ש"מונח על שולחנו", שהגיע הזמן לאתגר בו את הבית הלבן ואת הקהילה הבינלאומית.

במאבק בין כוחות הסדר האזורי הישן (שטורקיה היא ציר מרכזי מאוד בהם) לבין גוש הסדר האזורי החדש (בהובלת ארה"ב וישראל), נכון יהיה לפתוח במערכה מדינית חדשה (לא הכל זה צבאי) שתיצור ספקות באשר ל"קול הכפול" שבו מדברת ועושה טורקיה ועימה כל מדינות "הסדר הישן", ותסמן קו אדום ברור לשגריר ארה"ב בטורקיה ושליחה לסוריה.


סא"ל עמית יגור כיהן בעבר כסגן ראש הזירה הזירה הפלסטינית באגף התכנון של צה"ל, ובכיר במודיעין זרוע הים.