בפינה של החדר הסגלגל, סמוך לדלת המובילה אל שדרת העמודים של הבית הלבן ולגן הוורדים, יושבת לעיתים קרובות אישה צעירה עם מחשב נייד או טאבלט. היא אינה ראש הסגל של הבית הלבן, אינה היועצת לביטחון לאומי, אינה דוברת הנשיא וגם אינה מזכירתו, התפקיד שאמור לשלוט בזרימת המסמכים אל שולחנו של נשיא ארצות הברית.
ובכל זאת, מעט מאוד אנשים נמצאים קרוב יותר לדונלד טראמפ ממנה. קוראים לה נטלי הארפ, היא בת 35, ובמהלך השנים האחרונות הפכה בהדרגה מאחת מתומכותיו הנלהבות של טראמפ לאחת הדמויות הצמודות ביותר אליו. היא נמצאת איתו בישיבות, מעבירה אליו כתבות ופוסטים מהרשתות החברתיות, מקלידה את הפוסטים שהוא מכתיב, מעבירה מסרים לאנשים שהנשיא רואה בטלוויזיה - ומשמשת לעיתים גם כערוץ שבאמצעותו מנהיגים זרים ואנשים מחוץ לבית הלבן מנסים להגיע ישירות אל הנשיא.
הקרבה הזו הפכה אותה לבעלת אחד הכינויים המוזרים בוושינגטון: "המדפסת האנושית". הסיבה כמעט מילולית. הארפ נוהגת להתלוות לטראמפ עם מדפסת, כדי שתוכל להגיש לו בכל מקום ובכל רגע כתבות, פוסטים ומסמכים שהוא רוצה לקרוא. היא גם מבלה שעות בהקלדת הדברים שהוא מכתיב לפרסום ברשתות החברתיות. אבל המדפסת היא רק הסמל. הסיפור האמיתי הוא מידת המסירות שלה לנשיא - והעוצמה שהמסירות הזאת העניקה לה.
הארפ הצטרפה לאחרונה לקבוצה מצומצמת של עוזרים שליוו את טראמפ במשאית הקייטרינג הטורקית בדרך לטיסת ההסחה מאנקרה מחשש לפגיעה איראנית. אבל לאורך השנים הצטברו סיפורים כמעט בלתי נתפסים על המאמץ שהיא מוכנה לעשות כדי להישאר בקרבתו.
באחת הפעמים, כאשר לא היה עבורה מקום בשיירת כלי הרכב שליוותה את טראמפ להופעה בבית משפט, הארפ נכנסה לתא המטען של רכב SUV כדי שתוכל להמשיך איתו ולא להישאר מאחור. סיפור אחר התרחש במגרש הגולף של טראמפ בסקוטלנד. לפי דיווח של מגי האברמן ושון מקריש מהניו יורק טיימס, תיעוד שנחשפו אליו הראה את הארפ רצה מרחקים גדולים בניסיון לעמוד בקצב של עגלת הגולף של טראמפ.
אחר כך היא כתבה לנשיא מכתב התנצלות אישי באופן יוצא דופן: "אני גם מצטערת אם הבכתי אותך כשהלכתי במסלול בסקוטלנד", כתבה, לפי הדברים שהובאו בראיון של האברמן עם ארין בארנט ב-CNN. "אני רוצה שהדברים תמיד יהיו בסדר בינינו".
ואז הוסיפה משפט שממחיש אולי יותר מכל את האינטנסיביות של הקשר: הארפ סיפרה שהייתה כה מוסחת באותו שבוע עד ששכחה לאכול במהלך היום ואף שכחה לישון, והסתפקה בשעות שינה ספורות. את המכתב חתמה: "בכל לבי, נטלי".
מגי האברמן, כתבת הבית הלבן של הניו יורק טיימס וממחברות הספר שינוי משטר: "בתוך הנשיאות האימפריאליסטית של דונלד טראמפ", סיפרה בראיון ל-CNN השבוע עד כמה טראמפ עצמו מייחס חשיבות לקשר הזה. לדברי האברמן, טראמפ אמר לעוזרים אחרים בתקופה שבין שתי כהונותיו כי אנשים סביבו ילכו בסופו של דבר לעשות כסף, אבל הארפ "לעולם לא תעזוב". לדברי האברמן, טראמפ תיאר אותה למעשה כמי ש"אוהבת אותו כמו אשתו וילדיו".
והנאמנות הזאת מתורגמת לגישה יוצאת דופן. האברמן הסבירה כי הארפ אינה מספקת לטראמפ את התדריך היומי הנשיאותי בענייני מודיעין, אינה מזכירת הסגל ואינה דוברת הבית הלבן. במילים אחרות, היא אינה מחזיקה באף אחד מהתפקידים הממסדיים שאמורים לשלוט בערוצי המידע המרכזיים המגיעים אל נשיא ארצות הברית. אבל לצדם נוצר ערוץ נוסף - נטלי הארפ. לדברי האברמן, מנהיגים זרים משתמשים בה כדרך להגיע לטראמפ כאשר אינם מצליחים לעשות זאת בערוצים אחרים. הנשיא, מצדו, משתמש בה כדי ליצור קשר עם אנשים שהוא רואה בטלוויזיה ואוהב את מה שהם אומרים. היא נמצאת איתו במשך חלק ניכר מהיום, ובערבים ממשיכה לשוחח איתו על פרסומים ברשתות החברתיות.
מי שמכיר את טראמפ במשך עשרות שנים עשוי לזהות כאן דפוס ישן. האברמן סיפרה כי אנשים שהכירו את סביבתו של טראמפ עוד מתקופת מגדל טראמפ משווים את הארפ לקבוצת העוזרות והמזכירות שישבו מחוץ למשרדו בקומה ה-26. חלקן הפכו לשומרות סף משמעותיות מאוד בדרך אליו. אלא שיש הבדל קטן, וסמלי מאוד. נטלי הארפ אינה יושבת מחוץ לחדר הסגלגל. היא יושבת בתוכו. לדברי האברמן, הארפ נמצאת לעיתים קרובות בצדו של החדר, סמוך ליציאה לעבר שדרת העמודים וגן הוורדים, עם מחשב או טאבלט, מוכנה להביא לטראמפ את הניירות שהוא מבקש.
זו קרבה פיזית שמייצרת גם כוח. בוושינגטון, שבה דקות ספורות עם הנשיא יכולות להיות שוות הון פוליטי, מי שנמצא בחדר ומסוגל להכניס מסמך, שם או רעיון לשדה הראייה של הנשיא מחזיק בהשפעה שאינה נמדדת בהכרח בתואר הרשמי שלו. והמצב הזה אינו אהוב על כולם. האברמן אמרה כי הארפ "אינה אהובה על רבים מעמיתיה". לדבריה, בשנים האחרונות היא החלה לעדכן עמיתים באופן סדיר יותר על פעילותה ולעיתים פועלת דרך התהליכים המקובלים, אולם תפקידה ממשיך לעורר מחלוקת. לדברי האברמן, ההבדל החשוב הוא שטראמפ כבר אינו מנהל קמפיין בחירות: "זה הבית הלבן. זה לא קמפיין". ולכן, לדבריה, מתעוררות שאלות אחרות בנוגע לזהות האנשים המקיפים את הנשיא ומקבלים שכר מכספי משלם המסים. על פי פרסומים שכרה של הארפ עומד על כ-150 אלף דולר בשנה.האברמן אמרה כי להבנתה הארפ מחזיקה בסיווג ביטחוני, לאחר שעברה את התהליך הנדרש, אף שלא ברור בדיוק מתי הושלם.
מי שתרם להפיכתה של הארפ מדמות המוכרת בעיקר ליודעי דבר בוושינגטון לשם שנכנס השבוע לעימות הפוליטי הוא הסנאטור הדמוקרטי ג'ון אוסוף מג'ורג'יה, המתמודד השנה על כהונה שנייה בסנאט, באחת ממערכות הבחירות החשובות של בחירות האמצע. בנאום חריף נגד טראמפ תקף אוסוף את התנהלות הנשיא בזמן המלחמה באיראן ואמר: "בזמן שהמלחים על הלינקולן נלחמים במלחמה שלו, בזמן שהוא מרוקן ללא תכלית את מלאי התחמושת והנפט שלנו, הנשיא ישן במהלך הפגישות שלו. הוא משחק גולף וסוחר במניות. הוא לא רוצה לעשות את העבודה. הוא רוצה לבנות את אולם הנשפים שלו ולטייל עם נטלי בארמון המעופף, שככל הנראה חסר הגנה, שקיבל מאמיר קטאר". אוסוף, שנבחר לראשונה לסנאט ב-2021 והפך אז לסנאטור היהודי הראשון מג'ורג'יה, מתמודד בנובמבר מול חבר הקונגרס הרפובליקני מייק קולינס במרוץ שעשוי להיות משמעותי למאבק על השליטה בסנאט. האזכור האישי של "נטלי" המחיש עד כמה הארפ, אף שאינה אחת מבכירות הממשל המוכרות לציבור, כבר מזוהה בוושינגטון עם המעגל האינטימי ביותר המקיף את טראמפ.
כדי להבין כיצד נוצרה נאמנות כמעט מוחלטת כזו, צריך לחזור שנים לאחור - ולמחלת הסרטן של הארפ. הארפ אובחנה בעבר בסרטן עצמות. היא ייחסה לטראמפ ולחקיקה שעליה חתם ב-2018 תפקיד מכריע בטיפול שקיבלה, ובהמשך הפכה את הסיפור לחלק מרכזי מהקשר הציבורי שלה אליו: "כמו שאני אוהבת לומר, אני כבר לא מתה מסרטן בזכות הנשיא טראמפ. אני חיה עם סרטן", אמרה בעבר.
טראמפ הבחין בהופעותיה בטלוויזיה. הוא תיאר אותה כצעירה "מדהימה" שנאבקה בסרטן נדיר ואמר כי היא "האירה את מסך הטלוויזיה כמו מעט מאוד אנשים שראיתי". בהמשך הזמין אותה לנאום בוועידה הרפובליקנית ב-2020. שם אמרה לו הארפ בפשטות: "לא הייתי בחיים היום אלמלא אתה". בהמשך עבדה לזמן קצר כמגישה ברשת הימנית One America News Network, שם שיבחה את הישגי ממשל טראמפ. היא סיפרה שהנשיא היה למעשה החשיפה הראשונה שלה לעולם הפוליטי: "אהבתי את זה. חשבתי לעצמי, הבחור הזה מבין את זה". משם הדרך לסביבתו הקרובה של הנשיא הלכה והתקצרה. אולי דווקא משום כך קשה להגדיר את תפקידה של הארפ במונחים המקובלים של וושינגטון. היא אינה זו שמחליטה רשמית על מדיניות החוץ, אינה מנהלת את סגל הבית הלבן ואינה אמורה להיות הצינור שדרכו עוברים מסרים דיפלומטיים. ובכל זאת, מנהיגים זרים יודעים שהיא יכולה להגיע לטראמפ. היא יכולה להניח מולו מאמר. היא יכולה להעביר אליו פוסט. היא יכולה ליצור קשר עם אדם שהרגע הופיע בטלוויזיה. והיא נמצאת שם כאשר רבים אחרים אינם. ובוושינגטון, לפעמים זה התואר החשוב מכולם.