חייזרים, קובה - ו"גופה במטוס": שר החוץ האמריקני כמו שעוד לא שמעתם

שר החוץ האמריקני מרקו רוביו רגיל לעסוק במלחמות, משברים בינלאומיים ושיחות עם מנהיגים, אבל דווקא בריאיון משותף היום (רביעי) עם רעייתו ג'אנט לפודקאסט של קייטי מילר, אשתו של סגן ראש הסגל בבית הלבן סטיבן מילר, סיפק שר החוץ האמריקני הצצה נדירה ומשעשעת אל החיים בצמרת של ממשל דונלד טראמפ.

בין חוויותיו של רוביו, נמצא סיפור ביזארי במיוחד על טיסה באייר פורס 1 (טרם הסיפור על הברחת טראמפ במשאית הקייטרינג) שבה במשך כשעה וחצי חששו הוא ואנשים נוספים כי אחד הנוסעים, מבכירי הממשל - פשוט מת.

כשנשאל מה הדבר המצחיק ביותר שקרה באייר פורס 1 או במטוס ממשלתי ושטרם פורסם, רוביו השיב תחילה בזהירות: "שאני יכול לספר?". ואז נזכר בטיסה חזרה מסין. לדבריו, אדם שאת זהותו סירב לחשוף נרדם על אחת הספות בחדר הישיבות במטוס - אלא שבשלב מסוים השינה נראתה עמוקה קצת יותר מדי.

"במשך חלק משמעותי מהטיסה היה ויכוח אם האדם הזה מת", סיפר רוביו. "לא יכולתי לראות תנועה של בית החזה. לא הצלחתי לזהות דפוס נשימה עקבי". אלא שאז נוצרה דילמה לא שגרתית אפילו עבור שר החוץ של ארצות הברית: להעיר את האיש ולהסתכן במבוכה - או לא לעשות דבר ולהסתכן בכך שלצדו נמצאת גופה.

"מצד אחד לא רציתי להעיר אותו, ומצד שני לא רציתי לגלות גופה, סיפר. במשך כ-90 דקות, לדבריו, התנהל דיון בשאלה מה לעשות: "האם צריך לעשות משהו? האם לקרוא לרופא? כי זה מביך אם אתה מעיר אותו והוא אומר, 'בסך הכול ישנתי'. אבל אם הוא מת - מה עושים? יש לך גופה במטוס. אני אפילו לא יודע מה הפרוטוקול לזה".

החשש גבר משום שגם הרעש והאורות במטוס לא גרמו לאיש להגיב. מדי פעם, סיפר רוביו, נדמה היה שאפשר לזהות נשימה - אבל בתדירות כה נמוכה עד שתהה כיצד בכלל ניתן "לקיים חיים בקצב נשימה כזה".

רוביו עצמו המשיך לעקוב אחר האיש, ומצא לכך גם הסבר אופייני למי שחי בתוך המערכת הממשלתית: אם האיש אכן ימות, חשב לעצמו, תיפתח חקירה, ולכן מוטב שיוכל להסביר היכן היה ומה עשה בזמן האירוע. הסוף, למרבה המזל, היה הרבה פחות דרמטי: הנוסע היה חי ובריא. "בסופו של דבר הכול הסתדר", סיכם רוביו, מבלי לחשוף מי היה האיש שהצליח לישון במשך שעה וחצי בזמן שחלק מהאנשים סביבו תהו אם הוא מת.

אבל רגע אחר בראיון היה משעשע הרבה פחות - ונגע באחת התעלומות שמעסיקות כבר שנים את מערכת הביטחון האמריקנית. כשנשאל באיזו "תיאוריית קונספירציה הוא מאמין, רוביו דחה את ההגדרה, אך העלה מיוזמתו את נושא ה-UAP - הכינוי הרשמי האמריקני לתופעות חריגות ולא מזוהות באוויר.

"אני לא יודע מי זה. אני לא יודע מה זה", אמר, "אבל יש דברים שטסים מעל המתקנים הצבאיים שלנו והם לא שלנו. אנחנו צריכים לבדוק את זה ולהתייחס לזה ברצינות". רוביו הזכיר כי עסק בנושא במשך שנים כחבר הסנאט, אך הבהיר שאינו טוען שמדובר בחייזרים או שהוא יודע מה מקורם של העצמים.

מבחינתו, עצם העובדה שמשהו בלתי מזוהה חודר למרחב האווירי מעל מתקנים צבאיים רגישים מחייבת תשובות. לנושא, התברר, היה עבורו גם שימוש פוליטי משעשע. כשעיתונאים ניסו לשאול אותו על סוגיה שלא רצה לעסוק בה, סיפר רוביו, הוא יכול היה להסיט את השיחה מיד: "אתם מבינים שיש דברים שטסים במרחב האווירי ואנחנו לא יודעים מה הם?".

לדבריו, זו הייתה "טקטיקת הסחה אפקטיבית בצורה יוצאת דופן" - אף שהוא מתעקש שהסוגיה עצמה רצינית לחלוטין. ואם הממשל יודע שמדובר בחייזרים ומסתיר זאת? רוביו טוען שלא. לדבריו, אילו ממשל טראמפ היה מחזיק בהוכחות דרמטיות כאלה, הנשיא היה ככל הנראה ממהר לחשוף אותן בעצמו: "הנשיא היה בכל מקום עם זה. הייתה כתובת בפריים טיים, הוא היה מציג את התמונות והסרטונים".

כיום, הוסיף, הטיפול בנושא נמצא בידיו של סטיבן מילר. כשקייטי מילר סיפרה שניסתה להוציא מידע מבעלה, אך הוא משיב לה שהחומר מסווג, רוביו הסתפק בתגובה קצרה: "אה, אוקיי".

הראיון סיפק גם הצצה לצד הרבה פחות משעשע בחייו של שר החוץ - שגרת עבודה שבה גם שיחת טלפון באמצע הלילה עלולה לבשר על משבר גדול. רוביו סיפר כי לעיתים הטלפון מצלצל ב-2:30 לפנות בוקר, ואז הוא נדרש לעבור לטלפון המאובטח כדי לקבל את הפרטים.

כשנשאל מה יכול להטריד אותו בשעה 2:30 בלילה, השיב רוביו בפשטות: "הכול מטריד אותי". לדבריו, בימים אלה ארצות הברית "די עסוקה בחזית הביטחון הלאומי בגלל איראן", ולכן ההתפתחויות יכולות להגיע בכל שעה. השילוב בין תפקיד שר החוץ לתפקידיו בתחום הביטחון הלאומי הופך את רוביו לאחד האנשים הראשונים שאליהם מגיעים עדכונים כאשר מתפתח אירוע המחייב את תשומת לבו של הבית הלבן.

גם הדרך שבה הגיע רוביו לאחד התפקידים החזקים בעולם נשמעת, לפחות לפי גרסתו, פחות כמו הליך גיוס מסודר ויותר כמו הודעה. כשנשאל כיצד טראמפ הציע לו להיות שר החוץ, תיקן: "הציע זו לא בדיוק המילה".

לדבריו, זמן קצר לאחר הבחירות התקשר אליו טראמפ ופשוט הודיע לו: "אתה הולך להיות שר החוץ". רוביו סיפר כי הדבר לא ממש הוצג בפניו כאפשרות לבחירה: "זה היה יותר כמו, 'היי, אתה הולך להיות', ואני אמרתי: אוקיי, יוצאים לדרך".

רוביו סיפר גם על קצב העבודה החריג של הנשיא. לדבריו, הוא מדבר עם טראמפ מדי יום, והשיחות יכולות להגיע כמעט בכל שעה: הנשיא עשוי להתחיל לעבוד בטלפון בסביבות שש בבוקר, בעוד שהשיחה המאוחרת ביותר שרוביו זוכר ממנו הייתה מעט אחרי שתיים בלילה. "הוא עובד כל יום, כל היום", אמר.

ולבסוף סיפק שר החוץ גם תחזית מדינית יוצאת דופן בנוגע לקובה. לאחר שנשאל האם בעקבות לכידתו של ניקולס מדורו בוונצואלה "קובה היא הבאה", אמר רוביו כי הוא משוכנע שעד תום כהונת ממשל טראמפ תהיה קובה "במסלול בלתי הפיך לעבר עתיד שונה מאוד".

הוא הזהיר שאי אפשר לעקור בן לילה מערכת הקיימת כבר קרוב ל-70 שנה, והשווה את התהליך לשינויים שעברו מדינות מזרח אירופה לאחר נפילת הקומוניזם, אך הבהיר כי שינוי הכיוון בקובה הוא יעד של הממשל.

ואולי דווקא הראיון הלא פורמלי ומאוד ידידותי הזה סיפק את ההצצה הטובה ביותר לחייו הנוכחיים של רוביו: יום אחד הוא מתמודד עם איראן ועם שיחות טלפון ב-2:30 לפנות בוקר, ביום אחר עם דיווחים על עצמים בלתי מזוהים מעל מתקנים צבאיים - ובטיסה הביתה מסין הוא מוצא את עצמו במשך שעה וחצי מנסה להבין אם האיש שישן מולו עדיין נושם.