ראש המוסד, רומן גופמן, נכנס לתפקידו בסך הכול ב-2 ביוני 2026 - אך התקופה שחלפה מאז מאופיינת בהרבה רעש תקשורתי, בניגוד למה שמצופה מארגון חשאי. חלקו נובע כתוצאה מעצם ההחלטה של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, למנות אותו כאלוף צעיר לראשות המוסד, וחלקו בגלל שלוש החלטות על מינויים בצמרת הארגון.
אותם מינויים מתקבלים בשלב זה באופן שנוי במחלוקת בקהילת המודיעין בפרט, בקרב בכירים לשעבר שמשפשפים עיניים מהמהירות ובחלקים בציבור שמגלים עניין. ימים בודדים אחרי שנכנס לתפקיד הוא חולל את הסערה התקשורתית הראשונה, כשהראה לסגנו את הדלת החוצה. יש מי שיאמר שזה היה מהלך טבעי. על השאר אין צורך לפרט יתר על המידה כי גם הם יצרו סערות תקשורתיות עם אותה כותרת.
התקופה בראשות ראש המוסד הקודם, דדי ברנע, הייתה רווית אתגרים, חלקם בקנה מידה היסטורי, הצלחות, מתיחויות ושאלות לא פתורות שלבטח יצופו ביום שבו תקום יום אחד ועדת חקירה ממלכתית.
חלק לא מבוטל מהיכולות של המוסד מן הסתם התרוקנו, כי נעשה ברובן שימוש מוצלח ויעיל. בדיוק כמו שאמ"ן כילה חלק משמעותי מבנק המטרות שלו במהלך מבצע שאגת הארי, ומאז פועלים ראש אמ"ן, שלומי בינדר, ואנשיו מסביב לשעון על מנת לדייק ולבנות בנק מטרות חדש עם הקשר ובעל השפעה דרמטית על המשטר הקיצוני באיראן.
הביקורת המרכזית כלפי גופמן כוללת דרישה לייצר שקט תעשייתי, ריכוז גבוה בצמרת הארגון והתמקדות בראש ובראשונה בבניין כוח והקמת תשתיות חדשניות, פורצות דרך באופן שתואם את מדיניות הממשלה מול האתגרים שגדלו באופן אקספוננציאלי בשנה האחרונה.
שוב, למה? כי על חלק מהמבצעים שיצאו אל הפועל, אשר חלקם נחשף בתקשורת הזרה והישראלית, עמלו במשך 15-20 שנה. שנית, המוסד תמיד הרג ויהרוג אויבים בכירים ובעלי תפקיד מפתח, אך השאלה היא האם גופמן יצליח לייצר תשתית רחבה, יציבה, רבת השפעה שתביא לשינוי המאזן אסטרטגי.
לכן, האתגר הגדול ביותר של גופמן יהיה בבניין הכוח של המוסד ולא בהכרח בהפעלת הכוח. גופמן הגיע לארגון שהוא משפחה, וכדי להרגיע את המערכת ולא לאחוז בה כאילו היא שור, הוא היה צריך וחייב להכיר בעובדה שהמינוי שלו הוא אירוע חריג בארגון שמייצר גלים ואדוות. חרף הביקורת עליו יש מי שטוען במערכת הביטחונית כי הוא משקיע את כל מרצו בניתוח התהליכים האזוריים, מחשב צעדים אסטרטגיים ומנסה להתאים את בניין הכוח "לתהליך חדש" וכתוצאה מכך הוא גם קיבל החלטות פרסונליות.
ועדיין, פרק זמן כל כך קצר חלף מאז נכנס לתפקיד, ותהיה טובה החפיפה לפני כניסתו מדויקת וטובה ככל שתהיה - היא לא אמורה לסגור פער של שנים על הארגון שחי בצללים. כדי להפיק תהליך אסטרטגי שתואם את יכולות הארגון, גם אם הוא יסתייע בטאלנטים שיגייסו מ"בחוץ", הוא חייב לקדם תהליך הפקת לקחים משמעותי מול כלל הארגונים בקהילה, ובטח מול צה"ל הגדול והדרג המדיני כדי לדעת לדייק עוד יותר את העשייה.
האתגר הוא גדול מאוד. במיוחד כששחקנים חדשים קוראים תיגר על ישראל ועל הסדר הקיים, ובמיוחד בשל העובדה שהמוסד לא יודע לעבוד בלוחות זמנים קצרים - לא מהיום למחר, ולא מהיום לעוד שנה. לכן הארגון הזה צריך שקט תעשייתי ואנשים שמכירים את העבודה. כל יום שעובר לא חוזר. ואם זה לא מספיק? כדי לשכנע שותפים זרים לפעולה משותפת צריך לשקף יכולת מוכחת - ולא רעיונות מהמגירה.