שתי חתונות ושקרן אחד: לא משכו בדש מעיל נתניהו - שהתריע מפני טרפוד ההסכם עם סעודיה

בתחילת אוקטובר 2023 כינס ראש הממשלה בנימין נתניהו דיון עם ראשי מערכת הביטחון תחת הכותרת "הערכת מצב רב-זירתית". הוא לא ידע שבעוד שבוע ימצא את עצמו בתוך רב-זירתיות כזו בדיוק. אבל הוא היה צריך לדעת. הידיעה הזו הייתה מונחת לו ליד הרגליים, מתחת לפנס. היה צריך רק להסתכל עליה. אבל נתניהו העדיף להמשיך לרוץ עם ההפיכה המשטרית, עילת הסבירות וכו'. זה היה דחוף לו בהרבה. בדילמה בין ביטחון המדינה וחיי אזרחיה לבין ביטחונו האישי וחירותו - אין דילמה.

באותו דיון, הסיפור מובא בספרו המצוין של עמוס הראל "06:29", חזר ראש השב"כ רונן בר על טענתו שישראל צריכה להתכונן לפעולה גדולה בעזה, והמליץ על התנקשות בבכירי חמאס. בסיכום המפגש נתן נתניהו הנחיות: "להעצים את השימוש בהטבות הומניטריות, לקדם תהליך הסדרה ברצועה ומנגד לשדרג את המוכנות המבצעית להתנקשויות".

מה זה אמר תכלס? להמשיך לצ'פר את חמאס. "לקדם מוכנות מבצעית" זה כלאם פאדי. המוכנות המבצעית הייתה. לא היה צריך "לקדם אותה", אלא לתת את ההוראה לבצע אותה.

אבל מה שנתניהו עשה באותם ימים זה לאשר את הגדלת ההטבות לחמאס, על פי דרישותיו של יחיא סנוואר: הגדלת מכסת הפועלים שנכנסים מעזה - שיא של כל הזמנים; מאמץ לשכנע את קטאר להגדיל את התמיכה בדולרים; הרחבת טווח הדיג וכו'. סנוואר עשה קולות של מפויס. נתניהו היה מרוצה. תרגיל ההונאה של חמאס הצליח. נתניהו לקח "סיכון מחושב", כפי שסנוואר הציע.

ל-TULIP קוראים טל אנגרט. לא הכרתי אותו קודם. הוא הפנה את תשומת ליבי השבוע לציוצים שלו בזמן אמת. צעיר מוכשר, תל-אביבי, שעובד במרכז לחוסן נפשי שבמועצה האזורית אשכול, בעוטף. מטפל בנפגעי הטראומה, חווה אותה כל פעם מחדש. "הסיפור הזה הוא נקודה משמעותית שנוגעת למחדל בכלל, ולאותו לילה שבין 6 ל-7 באוקטובר בפרט", אמר לי. "איך אני מבין את זה ואף אחד אחר לא? איך נתניהו מבין את זה, מזהיר מפני זה, אבל לא עושה כלום בנדון?".

"כשקראתי את כל הדיווחים על הדיל הנרקם עם סעודיה", הוא מסביר, "עשיתי 1+1 והבנתי שלא תהיה לחמאס ברירה. כדי לסכל את זה, הם יהיו חייבים לתקוף את ישראל. התלבטתי מה לעשות עם המידע הזה. החלטתי לצייץ אותו. אבל מכיוון שאחותי הצעירה, גילי, עוקבת אחרי הציוצים שלי ובדיוק התכוונה לעבור לגור עם בן זוגה אודי בן-צבי בקיבוץ בארי, החלטתי להוסיף את סימני השאלה. כדי לא להכניס אותה לחרדות. נכנסתי לחרדות בעצמי.

"שלושה שבועות אחר כך התעוררתי מהטילים. הבנתי מיד שזה לא עוד יום של שיגורים או עוד סבב. ואז צייצתי שזה אירוע משמעותי".

מה עם גילי, שאלתי אותו. "גילי ואודי לא היו בבית באותה שבת, למרבה המזל. בן דוד של אודי, איתי סבירסקי, נחטף ונרצח".

מה אנחנו צריכים להבין מכל זה? לא הרבה, למעט התובנה הברורה והבוהקת הזו: נתניהו, שמחזיק מעצמו מדינאי, לא מסוגל לקרוא שני צעדים קדימה. כמו ביציאה האסונית מהסכם הגרעין, כשלא הבין שאין לו פלאן B, שאין אלטרנטיבה, שיציאה מההסכם תקדם את איראן לגרעין; כמו בהכרזה הכושלת על הפלת המשטר האיראני - כך גם בעניין עזה. להגיד לעצמו דבר פשוט: אני הולך לשלום עם סעודיה. מוחמד דף וסנוואר רואים בזה תבוסה היסטורית בממדים תנ"כיים. זה סותם עליהם את הגולל. הם ינסו לעשות משהו.

במקום לקרוא בבהילות לכל ראשי מערכת הביטחון, לאוורר מיד את כל המודיעין - ודרך זה אולי לעלות על "חומות יריחו" - לאכוף על הצבא העלאה דרמטית של כוננות עד אחרי חתימה על ההסכם, תגבור כוחות וכו' - נתניהו מנחה באותו דיון שכינס כמה ימים לפני הטבח להגביר את ההקלות לפלסטינים.

זה לא שהם לא העירו אותו בבוקר. זה הוא שלא העיר אותם בזמן. זו הקונספציה האמיתית. מי שהולך לשלום עם סעודיה ויודע שהאויב המר ביותר שלו יראה במהלך הזה את סתימת הגולל על חלומותיו, חייב לאמץ קונספציה שלפיה אין מצב שחמאס לא ינסה לסכל את ההסכם.

את זה היה צריך להבין נתניהו. זה התפקיד של "מר ביטחון". זה התפקיד של מי שהצהיר כמה חודשים קודם ש"עכשיו זו המשמרת שלנו. עכשיו זו האחריות שלנו. עכשיו זו האחריות שלי". של מי שהסביר באריכות לרינה מצליח ששרי ביטחון ורמטכ"לים מתחלפים, אבל אין לזה שום משמעות. בנושאי ביטחון, רק ראש הממשלה מקבל את ההחלטות.

המחדל הזה הוא העמוק והמחריד בתולדות המדינה. לנווט בשדה מוקשים מזרח-תיכוני בלי לראות צעד אחד קדימה. להגיד שיש בהמשך מוקש - ואז לעלות עליו בשאננות. בלי להגיד: רגע, בואו נאבטח את האגף המסוכן שממנו עלולה להיפתח הרעה, כשאנחנו קוברים סופית את חמאס ואת המדינה הפלסטינית.

לא היה צריך את ארבעת מכתבי אמ"ן, וגם לא את כל ההתרעות של בכירי המערכת ואפילו לא את שר הביטחון יואב גלנט. כל מה שנתניהו היה צריך זה להבין את האזהרה של עצמו, להוריד את המשקפיים הוורודים המגוחכים שהרכיב, להפסיק את מסע החופשות המתוקשר עם "רעייתי" ולשמור על ביטחון ישראל, כפי שאמור היה לעשות. אלא שכפי שכבר נכתב כאן, לא ביטחון ישראל היה בראש מעייניו, אלא ביטחונו שלו.

ינון מגל נחשב, בדרך כלל, לתיבת התהודה העוצמתית ביותר של מכונת הרעל הביביסטית. מה ששלו, שלו. השפעתו על הקהל הזה גבוהה, אם כי לא אבסולוטית. לאחרונה משהו השתבש. כמה ברגים השתחררו והם מקרקשים בקרביה של המכונה המגלית. מה שהוא מנסה לעשות לגדי איזנקוט הפך כבר מזמן לבומרנג, אבל הוא לא מבין את הרמז ואין מי שיסביר לו.

במקום לחשב מסלול מחדש, מגל מגביר ומעלה את ההימור. ביום רביעי זה הפך לפיגוע התאבדות, כשמגל נשא מונולוג שהחל בלגלוג על זה שמשמיעים את אמא של איזנקוט "עם כיסוי הראש והמבטא המרוקאי", אבל לא מדברים על הבת שלו, שהתחתנה בחתונה אזרחית בלי רב!!! ואז הוא הגיע לפאנץ': "עם כל הכבוד!!!", הכריז מגל בקול גדול, "המבחן שלך הוא לא מי ההורים שלך, המבחן שלך הוא מי הילדים שלך!!!".

טוב, אין ברירה, בואו נלך על "מבחן הילדים": גדי איזנקוט השאיר בעזה את בנו, לוחם מגלן רס"ר במיל' גל איזנקוט, שנהרג ב-7 בדצמבר 2023. יום אחד אחריו נהרג בן דודו, אחיינו של גדי איזנקוט, סמל מאור כהן איזנקוט, מגולני. פחות משנה אחר כך, גם כן בעזה, קבר איזנקוט אחיין נוסף, סרן יוגב פזי, מכפיר. נדמה לי שאם נקבע שאת "מבחן הילדים" עבר גדי איזנקוט בהצטיינות יתרה, לא נחטא לאמת. מתנצל על הציניות.

לאיזנקוט היו חמישה ילדים. נותרו ארבעה. גיא, רב-סרן, צבר אין-סוף ימי מילואים מאז פרוץ המלחמה. יעל, סגן. רוזי, מש"קית חינוך בנח"ל. רותם, קצינת ת"ש בגולני.

כן, הבת שלו התחתנה בלי רב. בעשור האחרון התופעה הזו הולכת וגוברת. היא מקיפה אלפי זוגות ישראלים טובים. זו תופעה שמבטאת אובדן אמון גורף בשחיתות של הרבנות הראשית. על פי הערכה, כ-30% מהזוגות היהודיים בישראל בוחרים היום להתחתן בדרכים אלטרנטיביות, או בכלל לא להתחתן באופן רשמי. אני התחתנתי פעמיים ברבנות. לו הייתי צריך להתחתן פעם שלישית - תנוחו, לא יקרה - הייתי שוקל להתחתן מחוץ לרבנות, או לפחות אצל רבני צהר. מה לכל זה ולנושא הפוליטי? איך זה הופך לקרדום נגד איזנקוט ולקמפיין סביב ילדיו? מישהו כאן יצא משאריות דעתו לגמרי? יכול להיות שרונן מנליס משלם למגל בסתר? מהיכרות עם שניהם, לא פוסל את זה על הסף. סאטירה, כן?

בנימין נתניהו, לעומת זאת, התחתן עם לא יהודייה. בלשוננו, אישה מרשימה ממוצא בריטי בשם פלייר קייטס. בלשונם של יצחק גולדקנופף ומשה גפני, שיקסע. היא עברה גיור קונסרבטיבי חפוז והוא המשיך, עד עצם היום הזה, לזלול שרימפס וקלמרי ולהתעקש שיטגנו לו את הסטייקים בחמאה, גם במטבחים שבהם התארח במהלך המלחמה. ולא שהיה חסר שמן.

נעבור למבחן הילדים: יאיר נתניהו, בטלן גס רוח, רעלן קונספירטיבי נוטף שנאה, שנתפס בעבר מלהג גסויות במועדון חשפנות, שירת בדובר צה"ל. שירות תפנוקים שכלל גם משלוחי סושי בהסעה מיוחדת לבסיס, על חשבוננו. עוד לפני המלחמה ברח למיאמי ובילה שם, מוקף במאבטחים שאנחנו מממנים, לאורך שנים. לא העלה בדעתו לעזוב הכול ולחזור לכאן, לגייס את עצמו למאמץ ההסברה העצום סביב המלחמה, מאמץ שבו ניגפנו. אחיו אבנר אומנם שירת בצה"ל ועשה מספר מועט של ימי מילואים בתחילת המלחמה, אבל בקריה. מאז, לא נודעו עקבותיו.

ויש עוד: כי לשני אלה יש אחות. סודית. אחות בכורה בשם נועה. היא הפכה את ביבי נתניהו לאב, לראשונה בחייו. הוא אהב אותה עד כלות ובילה איתה שעות ארוכות בשנותיה הראשונות.

נועה היא אם לחמישה ילדים, נכדיו של נתניהו, שבקושי מכירים אותו. היא לא קיימת בחיי המשפחה המלכותית. לא בתמונות, לא בספרים, לא באגדות ולא בסיפורים. כששאלנו את לשכת נתניהו בשנות ה-90 למה אין תמונה של נועה ליד תמונה של שרה והילדים, נענינו שהתמונה במסגור. חלפו 30 שנה, המסגור נמשך. את המונה ליזה לא מסגרו ככה.

אני לא נוהג לדבר או לכתוב על הנושא הזה יותר מדי, כי מדובר בדיני נפשות ובאחד המקרים הקורעים והכואבים ביותר שאפשר להעלות על הדעת. לא צריך להיות תחקירן כדי להבין שמישהו הור(ת)ה לנתניהו להעלים את בתו הבכורה מחייו. בהתחלה זה היה מדורג. אחר כך טוטאלי. כשהייתה ילדה, הייתה נועה פוגשת את אבא שלה בפגישות חשאיות בקפה "סביון" בירושלים. היה שם חדר צדדי. גבי פיקר, חבר ילדות של ביבי, היה מתנדב להיות השושבין. שמו היה נרשם בלו"ז, כדי שלא יופיע שם השם המפורש של הילדה שמתגעגעת לאבא. ולא צריך להמשיך מכאן, כי זה באמת מעורר פלצות.

האם זו רכילות? לא. אופיו של ראש ממשלת ישראל, התנהגותו, משפחתו, העובדה שהוא יכול להתנהל כך בעניינים כל כך מאז'וריים - הם זכותו החיונית ביותר של הציבור לדעת. ומכיוון ששלוחיו של הנ"ל הם אלה שממשיכים לטנף את גדי איזנקוט, תוך שימוש בילדיו - לפני שבועיים בנו המנוח, השבוע בתו - צריך לענות להם באותה מטבע. עם כל הצער והיגון שבדבר. ובנושא הזה, רב מאוד הנסתר על הגלוי.

אני שואל את עצמי אם יש אפילו אדם אחד בקמפיין הליכוד שחושב שההתקפות של ינון מגל, או הטינופים העילגים והירודים של יעקב ברדוגו, או הליצן הממורטט ההוא מהרדיו שכינה את איזנקוט "ג'ובניק" - הם גיים צ'יינג'ר. האם הקמפיין העלוב הזה ישכנע את המתלבטים לא להצביע לאיזנקוט? לדעתי, אין אף אחד כזה. ואם כבר מדברים על קמפיין הליכוד, אני שואל את עצמי אם יש דבר כזה.

אין עין מקצועית שמביטה על המצב ולא מגיעה למסקנה שקמפיין הליכוד בקריסה. או לפחות בתוך משבר עמוק. אין בעל בית, העזובה שולטת, שום דבר לא מנוהל. ראשית, אין קמפיינר. עופר גולן ערק לאיתמר בן גביר והוערק גם משם, אבל לא חזר, בינתיים, לנתניהו. יונתן אוריך, פוסט-קטאר ומעצר, מתגלה כבלון שהתנפח מעל הגודל הטבעי שלו, ולא רק בקילוגרמים. הוא כבר לא צייץ בסביבות שבוע, מה שגרם לירידת מפלס הביוב אל מתחת לאיילון.

מאז סרטון ה-AI המבחיל, עם איזנקוט שרץ לכאורה לחבק את בנו שנפל, לא פורסם אף סרטון של קמפיין הליכוד. הצוות הדיגיטלי והטכני, בראשות אמיר עדאקי, ערק לאיזנקוט. המסרים שיוצאים מהחבורה העלובה הזו אינם סדירים ומכילים בעיקר אשפה גזענית ברמה נמוכה. האירוע לא מנוהל. הליכוד עוד לא רכש מדיה, לא דיגיטלית ולא אחרת, באמצעי התקשורת, בשלטי החוצות ובאתרים. בשלב הזה של הקמפיין, אי-רכישת מדיה מעידה על משבר. כל שאר המפלגות רכשו מדיה וכבר מפרסמות בהיקפים משמעותיים. זה כאילו החבר'ה בליכוד יודעים משהו שאנחנו לא. לך תדע, אולי הקטע הזה של בחירות זו אשליה שלנו.

זאת ועוד: בפריפריה של הליכוד מצטברת כמות מסחרית של מפלגות ימין מיותרות: משה פייגלין, הליצן ירון זליכה, עופר וינטר, אמיר אביבי, אפילו בצלאל סמוטריץ', שלא הבטיח את יציבותו מעל אחוז החסימה. בימים רגילים, נתניהו כבר מזמן "מכבה" את כל זה, כפי שהבטיח לכאורה צחי ברוורמן בשיחה הלילית עם אלי פלדשטיין. אבל כלום. הם מתעסקים בפריימריז ובהבלים צדדיים, ומיידים כל טינוף אפשרי לעברו של איזנקוט, בתקווה שמשהו יתפוס.

ליאיר גולן דווקא יש קמפיין. חבל. יש לי הערכה עמוקה לגולן. הוא ממוקם שמאלה ממני ולכן לא אצביע לדמוקרטים, אבל עקבתי אחריו מקרוב בשנות שירותו בצה"ל וזיהיתי קצין אמיץ בצורה יוצאת דופן, מקורי, חותר למגע, התקפי, יצירתי. הוא היה המועמד המועדף של נתניהו וגם של אביגדור ליברמן לתפקיד הרמטכ"ל. אלמלא נשא את נאום התהליכים ההוא, היה גם מתמנה. עד כאן הכול טוב. אלא שמכאן והלאה, יש בחירות.

יאיר, אתה ישראלי מפואר. הלב שלך במקום הנכון. הרמת את מפלגת השמאל הישראלית מחדש, שיקמת אותה, הפחת בה חיים. יצאתם לפריימריז מרשימים, בחרתם רשימה לא רעה - הייתי מתקן פה ושם, אבל בסך הכול בסדר גמור - ועומדים שם לצידך כמה מטובי המחוקקים בישראל, בראשותם של שלושת יוצאי מפלגת העבודה: אפרת רייטן, נעמה לזימי וגלעד קריב.

עכשיו כל זה מאחוריך. מה שנמצא מולך הוא בחירות כלליות שבהן ייגזר גורלה של המדינה שלמענה נלחמת עשרות שנים. בכוחך לסייע לניצחון המחנה הליברלי בבחירות האלה, ובכוחך גם לסכן את הניצחון הזה. כרגע, נדמה לי שאתה מהסס בין האופציות.

השיטה הזו - לאגף בכל בוקר מחדש באיגוף שמאלי רחב את כל שותפיך - יכולה להוסיף לך בשורה התחתונה מנדט או שניים. אבל זה יאפשר לליכוד להמשיך בקמפיין השנאה שלו על הראש שלך, להכתיר אותך כשר הביטחון הבא, ולהפחיד את הציבור העצום של מצביעי ימין שהבין את הבלוף של נתניהו ומחפש בית חדש.

בוא נגיד את זה בכנות, יאיר: אתה לא תהיה שר הביטחון הבא. הסיכויים שלי להיות שר הביטחון הבא גדולים משלך. אם איזנקוט ינצח, שר הביטחון הבא יהיה ליברמן או נפתלי בנט. אם בנט הוא ראש הממשלה הבא, שר הביטחון יהיה איזנקוט או ליברמן. אם ליברמן ראש הממשלה הבא, שר הביטחון יהיה איזנקוט או בנט.

אתה מייצג את השמאל האידיאולוגי, ציבור חשוב אבל קטן. ממשלת הריפוי לא תעז לעשות מה שעשה נתניהו כשהפקיד את הביטחון והאוצר בידי פוליטיקאים שמייצגים מגזרים צרים - ואין כאן שום השוואה בינך לבינם, כמובן. אתה צריך להיות השר לביטחון הפנים. להסתער על הפשע והמשילות כמו שהסתערת על אויבי ישראל רוב חייך.

נשאלת השאלה: בשביל מה אתה צריך את זה? בשביל מה לחלק תיקים עכשיו? לא עדיף קודם להבטיח את הקמת הממשלה? כי אם תמשיך ככה, אז אולי תקבל בסוף עוד שני מנדטים, שלא ישנו כלום, אבל שר הביטחון הבא יהיה ישראל כ"ץ, וזה במקרה הטוב. הרי טלי גוטליב תסיים מעליו בפריימריז, זה כבר די שקוף.

זה לא שאין מה לעשות. במקום לחלק תיקים, תחלק משימות. במקום לקום כל בוקר כדי לסגור את מכינת עלי, את ערוץ 14 ואת האור בהתנחלויות - תסתער על השטח. ספוילר: אסור לסגור את מכינת עלי. את ערוץ 14 לא צריך לסגור, מספיק להשית עליו את החובות המוטלות על ערוץ תקשורת בישראל, כולל החזרת חובות עבר. ובהתנחלויות גרים האחים והאחיות שלנו, שנלחמו כתף אל כתף איתך, יאיר, ועם כל חבריך, וכך יהיה גם בעתיד.

במקום זה, לך למגזר הערבי, תביא משם שני מנדטים של אזרחים ערבים שומרי חוק ושואפי חיים. תסתער על צעירי המחאה שמחפשים את עצמם. לך לכל בתי הדיור המוגן ותוודא שלכל אחד מהורינו, מייסדי המדינה וחולמי החלום הציוני, יש אפשרות להגיע לקלפי ביום הבחירות. חלק גדול מהם מצביעים שלך. יש מגזרים שאין להם למי להצביע ועל מי לסמוך. יש נושאים חשובים שלא מטופלים. כל זה מחכה לך.

במקום להתפזר למחוזות הזיה שמתדלקים את קמפיין השנאה של הצד השני, סע על הקוליסים האלה, יאיר. הם יובילו לניצחון. ליברמן יישאר מנהיג ימין, איזנקוט יישאר ביטחוניסט ממלכתי-ליברלי עם נגיעה חזקה בפריפריה ובמסורתיות, בנט יישאר איש הימין הממלכתי והיזם המוכשר. כל אחד בתפקידו.

בלי ששמנו לב, בליכוד הבינו שקמפיין מנסור עבאס לא מתרומם. לאיזנקוט יש תשובה מצוינת. חוץ מזה, מי שהמציא את מנסור היה נתניהו, לא איזנקוט. אז הם החליפו את מנסור עבאס ביאיר גולן. אתה החרב המתהפכת שאמורה לסייע לביבי להשאיר את בוחריו בסביבתו, במקום לעזור למחנה הליברלי לפתוח את שעריו בפני ציבור גדול ורב שהבין את המצב ומחפש בית חדש, בלי לסכן את הבית הלאומי.

מישהו שאל אותי השבוע למה איזנקוט לא תוקף את יאיר גולן כפי שליברמן עושה. לטעמי, זו טעות של איזנקוט. כדאי שיבהיר את המובן מאליו, שיאיר גולן לא יהיה שר ביטחון ואף אחד ממפלגתו לא יהיה שר משפטים. אבל אני חושב שאני מבין את ההתנהגות של איזנקוט. היא נגזרת מאופיו.

כשהיה רמטכ"ל, יאיר גולן היה סגנו. השניים נלחמו יחד בשוחות, בכל הגזרות, בכל הדרגות ובכל המלחמות לאורך עשרות שנים. ההערכה הזו נצרבת בדם ואש, ואי אפשר לפרק אותה בקלות. מה שהופך את איזנקוט לממלכתי כל כך, ל"משעמם" כל כך, לאנטי-תזה המושלמת של הציניות והפסאדה של נתניהו, זה האופי שלו. ולכן, הוא לא מסתער על יאיר גולן עם רצח בעיניים, כי הוא לא יכול לביים את זה. בסוף, אם לא תהיה ברירה, הוא ייאלץ.

בינתיים בשלה השעה לרשום מפלגת אווירה נוספת במרחב שבין נתניהו למתנגדיו: המפלגה של גלעד ארדן ויולי אדלשטיין. היותם של שני אלה ליכודניקים ותיקים מטילה על כתפיהם את נטל ההוכחה שהם לא פרוקסי של נתניהו שמטרתו שבירת התיקו והנצחת הכאוס. כרגע, אין הוכחה כזאת. ענייניו של בני גנץ, לעומת זאת, ממשיכים להיות יגעים מאוד. גנץ אוחז עדיין באחוז אחד של האלקטורט הליברלי. שלח את עמי, בני. מוטב מאוחר. זה לא מתרומם, וזה יכול להיות כתם שלא יהיה ניתן להסרה.

עמרי מניב הביא השבוע עוד עדות מצמררת מתוך מעון ראש הממשלה. זו אינה הפעם הראשונה, וגם לא הפעם ה-20 שעדויות כאלה מתפרסמות. אני מלווה את ניצולי ופליטי אזור האסון הנקרא גם "מעון ראש הממשלה" מאז שנות ה-90. שום דבר לא השתנה. אחד מבכירי הלשכה סיפר לי בזמנו שבמשך ארבע שנים הוא נאלץ למצוא "סידור" לכמאה פליטים כאלה, שנאלצו להימלט מהמקום בעור שיניהם.

בכל פעם זה מבחיל מחדש. בכל פעם זה מעורר את אותה תחושת קבס ואותה בחילה. כל מי שהיה שם מכיר את זה. במהלך השנים שמעתי מאות עדויות מהסוג הזה. הייתי גם הראשון שהאזין, בלסת שמוטה ועיניים פעורות, לשיחת הצעקות שנמשכה 48 דקות בין שרה נתניהו למוניק בן-מלך, בבוקר שאחרי הלילה שבו העז אלי מויאל ז"ל למתוח ביקורת על נתניהו מתוך שדרות המופצצת, במהלך צוק איתן.

מכנה משותף כמעט לכל הניצולים: הם תומכי ואוהבי נתניהו, בדרך כלל מזרחים, בדרך כלל דתיים, אפילו חרדים. היא בוחרת אותם בקפידה, שלא יסתנן לה לשם איזה קפלניסט, רחמנא לצלן. ועדיין, קשה למצוא מישהו שיצא משם בדרך המלך.

העדות שעמרי מניב הביא השבוע היא של יחיאל אוהב עמי. איש טוב, מעט תמים, קשה יום. ליכודניק ותיק, מזרחי, בן 61, שהיה קב"ט בסניף של רמי לוי, עובד קשה למחייתו ומטפל בילד עם צרכים מיוחדים. העדות שוברת לב. לא פחות. היא מתכתבת עם כל שאר העדויות שכבר שמענו, אבל אי אפשר להתרגל לזה. פשוט אי אפשר. במסגרת מסע ההתעללויות שעבר לכאורה מידיה של "הגברת", עבר אוהב עמי אירוע לב, אחר כך צנתור, ואחר כך הושתל בגופו קוצב לב.

הנה תקציר מסונן וערוך של האירוע: ראשית, הגזענות. אוהב עמי אומר במפורש שמדובר בגזענות מהרף העליון ביותר. יש במעון, הוא מספר, עובדת מאפריקה. שרה, לדבריו, מכריחה אותה להחליף בגדים עם הגעתה, כדי שחס וחלילה לא תלבש במעון את הבגדים שלה. היא מחליפה בגדים במרתף. כשיש אוכל שפג תוקפו, ההוראה היא לתת אותו לאפריקאית.

אני ממליץ לקרוא את השרשור כולו, אצל מניב בטוויטר, או לצפות בכתבה. לא כדי להבין עם איזו רמה של טרלול, אכזריות, טירוף מערכות, קמצנות, שתלטנות ולך תדע מה עוד יש לנו עסק, אלא כדי להבין עם מה צריך ראש ממשלת ישראל לחיות.

וכששואלים את אוהב עמי מה נתניהו עצמו, המנהיג החזק, עושה אל מול הסצנות האיומות הללו, הוא עונה מה שעונה כל מי שהיה שם אי פעם: "נתניהו חלש מאוד לידה, היא שולטת בו בהכול, צועקת עליו, משתיקה אותו. היא הייתה מתייחסת לראש הממשלה בשליטה מלאה. כל דבר שהוא היה עושה היא המילה הראשונה, האמצעית והאחרונה. בכל המצבים שנכחתי בהם הוא לא היה מחליט שום דבר".


אולי תופתעו - ענו על שאלון הבחירות 2026 וגלו מי המפלגה שמתאימה לכם