המלאי אוזל - היעדים נשארו: הדילמה החדשה של טראמפ מול איראן

החשש משחיקת מלאי המיירטים האמריקני, שהיה אחד השיקולים המרכזיים בהחלטתו של נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ שלא להרחיב בשלב זה את המתקפה נגד איראן, אינו נוגע רק ליכולת להתמודד עם המטח האיראני הבא. דוח שפרסם בחודש מאי המרכז למחקרים אסטרטגיים ובינלאומיים בוושינגטון מצביע על בעיה עמוקה בהרבה: חלק ממלאי הטילים שנצרך במערכה לא יוחזר לרמתו הקודמת לפני 2029 ואף 2030.

לפי הדוח של מכון CSIS, המערכה האווירית וההגנתית שנמשכה 39 ימים מול איראן שחקה את המלאים של כמה מהחימושים האמריקנים החשובים ביותר. אף שלארצות הברית עדיין נותרו, לפי החוקרים, די טילים לכל תרחיש סביר במערכה מול איראן, הירידה במלאים יצרה "חלון פגיעות" במקרה של עימות נוסף - ובעיקר אם ארצות הברית תידרש במקביל להתמודד עם מלחמה במערב האוקיינוס השקט.

המערכות שנמצאות במצב הרגיש ביותר הן פטריוט ו־THAAD, המשמשות ליירוט טילים בליסטיים. לפי הערכת המכון, יידרשו שלוש שנים לפחות כדי להחזיר את מלאי המיירטים שלהן לרמה שבה היה לפני המלחמה. מלאי טילי ה־SM-3 וה־SM-6, המשוגרים מספינות מלחמה, צפוי להשתקם רק בתוך כשנתיים. גם מלאי טילי הטומהוק, ששימשו לתקיפת מטרות באיראן, לא צפוי לחזור לרמתו הקודמת לפני סוף שנת 2030.

הבעיה החמורה ביותר נוגעת ככל הנראה למיירטי THAAD. צבא ארצות הברית ביקש להזמין 857 מיירטים נוספים בתקציב 2027, אולם המשלוחים צפויים להתחיל רק באמצע 2029. רק לקראת סוף אותה שנה, מעריך המכון, ניתן יהיה להשלים את החזרת מספר המיירטים שנצרכו במלחמה. קצב הייצור הנוכחי עומד על כ־96 מיירטים בשנה, אף שהיצרנית לוקהיד מרטין מתכננת להרחיב בעתיד את כושר הייצור ל־400 בשנה.

בדוח קודם של המכון הוגדר ה־THAAD כחימוש הקריטי ביותר מבין שבע מערכות מרכזיות שנבחנו, בשל המלאי המצומצם והיעדר חלופות מספקות. נוסף על המחסור במיירטים, במהלך המלחמה נפגעו ככל הנראה גם מכ"מי AN/TPY-2, המספקים לסוללות את נתוני המטרה הדרושים ליירוט. עד כה נמסרו לצבא האמריקני 13 מכ"מים בלבד מסוג זה, ולכן אובדן של כמה מהם עלול ליצור פער מבצעי שקשה לסגור במהירות.

גם מצבם של מיירטי הפטריוט ממחיש את עומק הבעיה. קצב הייצור הנוכחי של הדגם המתקדם PAC-3 MSE הוא כ־650 טילים בשנה, אך רק כמחצית מהייצור מיועדת לארצות הברית. היתר נשלח לבעלות בריתה וללקוחות זרים. לצד מילוי מחסניה שלה, וושינגטון נדרשת להמשיך לספק טילים לאוקראינה ולעמוד בהתחייבויותיה למדינות נוספות המפעילות את המערכת.

הצבא האמריקני ביקש לרכוש 3,203 מיירטי פטריוט בתקציב 2027, אך גם ההזמנה החריגה בגודלה אינה מספקת פתרון מיידי: לפי לוחות הזמנים הנוכחיים, המיירטים הראשונים מההזמנה צפויים להגיע רק במאי 2029. בעשור האחרון רכשה ארצות הברית בממוצע 225 מיירטי פטריוט בשנה בלבד - קצב שאינו מספיק כדי להחזיר במהירות את המלאי שנצרך במלחמה.

המחסור הוא אפוא לא רק שאלה של תקציב. בין אישור הכסף, חתימת החוזים, הרחבת פסי הייצור ומסירת הטילים עשויות לחלוף יותר מארבע שנים. לפי CSIS, זמן הייצור עד למסירת הטיל הראשון, שעמד בעבר על כשנתיים, התארך בחלק מהמערכות לשלוש שנים ויותר בשל העומס על התעשיות הביטחוניות. השלמת כל הטילים בהזמנה יכולה להוסיף כשנה נוספת.

הנתונים האלה מסבירים את החשש שהוצג בדיונים בבית הלבן: לארצות הברית יש עדיין יכולת להרחיב את התקיפות באיראן ולהגן על כוחותיה מפני תגובה איראנית, אך כל לילה נוסף של לחימה עלול לצמצם עוד יותר את המלאים הדרושים להגנת בסיסים אמריקניים, בעלות ברית וזירות אחרות. במצב כזה, ההחלטה אינה רק אילו מטרות אפשר לתקוף באיראן - אלא כמה מיירטים יידרשו כדי להתמודד עם התגובה שתבוא בעקבות התקיפה.

למרות ההפוגה, ממשל טראמפ ממשיך לבחון יעדים אפשריים למקרה שהנשיא יחליט לממש את איומו במתקפה רחבת היקף נוספת. לפי "וול סטריט ג'ורנל", במוקד האפשרויות נמצאים השרידים של תוכנית הגרעין האיראנית - ובהם מתקנים שלא הותקפו עד כה, אתרים שנפגעו אך נמצאים בתהליך שיקום ומבנים תומכים שנותרו פעילים.

היעד הבולט ביותר הוא "הר פיקאקס", המכונה באיראן הר קולאנג. מדובר במתחם מנהרות תת־קרקעי סמוך לנתנז, שבו, לפי המודיעין הישראלי, הסתירה איראן אלפי צנטריפוגות להעשרת אורניום. הצנטריפוגות הועברו לפי ההערכה אל תוך ההר לאחר המלחמה בת 12 הימים ב־2025, כדי לאפשר לטהרן לשקם בעתיד את יכולת ההעשרה שלה.

המתקן נבנה כתחליף למפעל איראני להרכבת צנטריפוגות שנפגע בפיצוץ בשנת 2020. במהלך 15 החודשים האחרונים זוהו במקום תנועת משאיות, חיזוק של המנהרות והקמת היקף אבטחה חדש. לפי הערכות מומחים, חלקיו העמוקים של המתחם נמצאים בעומק של כ־90 עד 140 מטרים מתחת לסלע גרניט מוצק - עמוק מכדי להבטיח את השמדתו גם באמצעות החימושים האמריקניים חודרי הבונקרים.

אחת האפשרויות העומדות בפני ארצות הברית היא לפגוע בפתחי המנהרות ולחסום את הגישה למתחם, במקום לנסות להשמיד את כל מה שנמצא בתוכו. אפשרות מסוכנת בהרבה תהיה לשלוח כוחות קרקעיים כדי לחדור למתקן ולחבל בציוד המאוחסן בו.

לצד המתחם המרכזי בהר, קיים גם מערך מנהרות קטן יותר, שנחשב קשור לתוכנית הגרעין ונבנה כבר ב־2007. לפי הדיווח, פתחיו נאטמו זמן קצר לאחר תקיפות מבצע "פטיש חצות", וגם הוא עשוי להיות יעד לתקיפה שתמנע את השמשתו מחדש.

יעד נוסף הוא אתר טלגאן 2, הנמצא בתוך המתחם הצבאי פרצ'ין מדרום־מזרח לטהרן. האתר היה קשור בעבר למחקרים על מטעני נפץ רבי־עוצמה, שעשויים לשמש להפעלת מנגנון הנפץ של נשק גרעיני. הוא נפגע בתקיפה ישראלית באוקטובר 2024 ושוב בחודש מרץ, אך צילומי לוויין מצביעים על כך שאיראן פועלת בחודשים האחרונים לשקמו.

המומחים חלוקים בשאלה כמה מן היכולות באתר שרדו. חלקם מעריכים שהתקיפות הישראליות גרמו לו נזק כבד, אך קיימת אפשרות שתא ששימש לביצוע ניסויים בחומרי נפץ רבי־עוצמה נותר שלם.

בפורדו, שישה מפציצי B-2 אמריקנים הטילו שתי פצצות חודרות בונקרים כל אחד על פירי האוורור של מתקן ההעשרה, הקבור בעומק של כ־90 מטרים. המתקן עצמו נפגע קשות, אך בקרבתו נותרו מבנים עיליים המוגדרים כ"אתר התמיכה של פורדו". בחלקם נמצאות צנטריפוגות לייצור איזוטופים, שאותן ניתן להסב באופן עקרוני להעשרת אורניום.

גם מרכז הטכנולוגיה הגרעינית באיספהאן עשוי לשוב לרשימת המטרות. האתר, שהוא מתחם המחקר הגרעיני הגדול באיראן, הותקף בטילי שיוט ששוגרו מצוללת במהלך מבצע "פטיש חצות". צילומי לוויין מראים כי פתחי המנהרות נותרו אטומים מאז התקיפה, אך מעל פני הקרקע נראתה פעילות ערה של כלי רכב. ייתכן שמדובר בניסיון לחלץ חומרים או ציוד מהאתר, ולא בהכרח בשיקום מלא של יכולותיו, אך תקיפה נוספת יכולה לשבש את הגישה למתחם.

לבסוף, גם במתקן ההעשרה בנתנז נותרו מבנים שעשויים להפוך ליעדים. נתנז נפגע בתקיפות אמריקניות וישראליות ב־2025 ולפי צילומי לוויין הותקף שוב בחודש מרץ. אף שהחלקים המרכזיים של המתקן ניזוקו קשות, וושינגטון וישראל עשויות לבקש למנוע מאיראן להשתמש במבנים שנותרו כדי לחדש את פעילות ההעשרה.

הדילמה הניצבת בפני טראמפ היא לפיכך כפולה: לארצות הברית נותרו מטרות משמעותיות שבאמצעות פגיעה בהן ניתן לעכב את שיקום תוכנית הגרעין האיראנית, אך כל תקיפה כזאת עלולה לגרור תגובה נרחבת - ולחייב שימוש נוסף במיירטים שמלאיהם כבר הידלדלו ושאת חלקם ניתן יהיה להחליף רק בעוד כמה שנים.