זהבה שאול, אמו של סמ"ר אורון שאול, מובאת היום (ראשון) למנוחות בבית העלמין בפוריה עילית. שאול, שהלכה לעולמה בגיל 71 ביום שישי האחרון, ניהלה במשך יותר מעשור מאבק ממושך להשבת בנה לקבר ישראל. שאול תקבר לצד קברם של בעלה, הרצל, ושל בנה אורון.
בינואר 25', בפעילות חשאית מיוחדת של שייטת 13, יחידות אמ"ן, אוגדה 162 וכוחות שירות הביטחון הכללי, חולצה גופתו של החייל אורון שאול, לוחם גדוד 13 בחטיבת גולני, שנהרג במבצע צוק איתן ב-2014. המאמצים להשבתו, לרבות איסוף המידע והמודיעין, נמשכו לאורך העשור האחרון וביתר שאת במהלך המלחמה.
בנה אופק: "נאבקת במשך עשר וחצי שנים כדי להשיב את בנך - זה לא הגיע לך"
בנה, אופק שאול, ספד לה ואמר "הדבר הכי יקר לי בעולם, אני לא מאמין שאני מדבר פה עלייך ברגע הקשה והנוראי הזה, ממנו פחדתי כל חיי. אמא את כנראה לא יודעת, אבל בכל בוקר כשהייתי מתעורר הייתי אומר מודה אני - אמנם לא את התפילה כפי שהיא אלא פשוט מכיר תודה, והאמת היא שלא על עצמי, אלא עלייך. כשהייתי מתעורר לפנייך הייתי עולה אלייך לחדר, מסתכל עלייך כשאת ישנה ואומר תודה על כך שאת נושמת, שאת בריאה ושאת חזקה. אני מודה על שזכיתי להיות בנך, לא יכולתי לבקש אמא טובה יותר".
"הגיע לך הכל ומעבר לו. אבל לא הגיע לך את כל מה שהיית צריכה להתמודד איתו: עם המחלה, עם אורון, עם אבא. לא הגיע לך לעבור את זה, כאב לי שחווית את זה. מאבק של עשר וחצי שנים של להחזיר את בנך הביתה ולאבד במהלכו את בעלך - לא נתפס. כואב לי שלא תראי את הנכד שלך גדל וקורא לך סבתא. כואב לי שפרק הזמן שלאחר המאבק העיקש להחזיר את אורון - היה קצר מידי".
בנה אבירם: "מודה לאלוהים על שזכית לראות את אורון חוזר"
בנה הנוסף, אבירם שאול, ספד לה גם הוא ואמר כי "קשה לי להאמין שאני עומד כאן ונפרד ממך בפעם האחרונה. יש כל כך הרבה דברים שהייתי רוצה לומר לך ולספר לכולם אבל אין מספיק מילים שיכולות לתאר חיים שלמים. כל מה שרציתי בחיים האלה היה להפוך לאותך לאישה מאושרת - זו היתה משימת חיי. מהחתונה, ועד ללידה של יהונתן, אלה היו רגעים מיוחדים, מלאי אושר ושמחה. ראיתי אותך מהצד, מתמוגגת מאושר - וזה מילא אותי על כל השנים שסבלת".
"לימדת אותנו שיעור חשוב: מהמאבק בסרטן, מהדרך המיוחדת שעברת עם אבא עד שנפטר ועד למסע להשבת אורון. אני מודה לאלוהים על שני דברים. האחד - שזכית לראות את אורון חוזר הביתה, ועל הזכות שהיתה לנו לעמוד כאן יחד בחיבוק, ולהסתכל לאחור על הדרך שעברנו ולהיות גאים במטרה שכבשנו. השני - שהיתה לך הזכות להיות סבתא, תמיד אמרת לי שזה הדבר שאת הכי רוצה. חבל לי שיהונתן לא יזכה לחוות ממך עוד".
