כבר יותר מ-400 שנה מלחים מספרים על לילות שבהם האוקיינוס מפסיק להיראות כמו ים והופך למשטח לבן, חלק וזוהר שנמשך עד האופק. לא הבהובים כחולים בין הגלים, לא אור שנדלק כשסירה עוברת - אלא זוהר יציב שמכסה שטחים עצומים וגורם לספינות להיראות כאילו הן שטות על שלג.
התופעה הנדירה מכונה "ים חלבי", והיא תועדה בעיקר בים הערבי ובאזור דרום-מזרח אסיה. אחד הקברניטים שתיאר אותה כבר ב-1849 כתב כי המראה הזכיר לו "מישור אינסופי של שלג" או ים של כספית. מלחים אחרים סיפרו שהאור היה חזק מספיק כדי לקרוא בעזרתו, גם בלילה ללא ירח.
במקרים הקיצוניים ביותר הזוהר משתרע על שטח של עד כ-100 אלף קילומטרים רבועים - כמעט פי חמישה משטחה של ישראל - ונשאר במקומו במשך ימים, שבועות ולעיתים אף חודשים. למרות גודלו, רק מעטים ראו אותו מקרוב, משום שהוא מופיע בדרך כלל באזורים מרוחקים שאין בהם כמעט כלי שיט.
גם ז'ול ורן הכניס את התופעה לספרו "20 אלף מיל מתחת למים" כבר ב-1870. הוא אמנם לא ידע להסביר אותה במדויק, אך הבין שמקור האור כנראה ביצורים זעירים החיים במים. יותר ממאה שנה לאחר מכן, החוקרים עדיין מחפשים את התשובה המלאה.
לא הזוהר הכחול שמכירים מהחופים
רוב תופעות האור בים נגרמות מפלנקטון שמבהיק בכחול כאשר הגלים, דגים או שחיינים מפריעים לו. ב"ים חלבי" קורה כמעט ההפך: האור אינו מהבהב אלא נשאר קבוע, ותנועת הספינה אינה מעירה אותו אלא יכולה דווקא ליצור שובל כהה.
החשוד המרכזי הוא חיידק זוהר בשם Vibrio harveyi. ב-1985 נקלעה ספינת מחקר במקרה לאזור כזה סמוך לתימן, והצליחה לקחת דגימות מים. החוקרים מצאו בהן כמות גדולה מאוד של החיידקים, והגיעו למסקנה שהם כנראה אחראים לאור הלבן.
אבל כאן מתחילה התעלומה האמיתית. איש אינו יודע בוודאות מה גורם למיליארדי חיידקים להתרכז יחד, להתחיל לזהור באותו זמן וליצור כתם אור שאפשר לראות אפילו מהחלל. גם לא ברור אם מדובר בסימן למערכת אקולוגית משגשגת - או להפך, לתהליך שעלול להעיד על חוסר איזון.
עוד דברים שקורים באוקיינוס
עמוק יותר מהאוורסט: המקום המפחיד שבו חיים "חייזרים" בחשיכה מוחלטת
לפני 25 שנה בקע קול של אישה שרה מעומק האוקיינוס. עד היום אין לו הסבר
הספינה שנקלעה לים לבן
באוגוסט 2019 הפליגה יאכטה פרטית מדרום לאינדונזיה, כאשר אנשי הצוות התעוררו בלילה וגילו שהים כולו הפך לבן. ביומן הספינה נכתב: "אין ירח. הים לבן. התחושה היא של הפלגה על שלג".
הצוות מילא דלי במים הזוהרים וגילה שהאור נשאר גם לאחר שהמים הוצאו מהים. כשערבבו אותם, הזוהר דווקא נחלש - תגובה הפוכה מזו שמוכרת בתופעות ביולוגיות זוהרות אחרות.
העדות שלהם הייתה חשובה במיוחד, משום שלווייני מזג אוויר כבר זיהו באותו אזור כתם אור חריג. עד אז לא היה ברור אם התמונות מהחלל אכן מציגות "ים חלבי". המפגש המקרי אישר שאפשר לאתר את התופעה באמצעות לוויינים, ואולי בעתיד גם לשלוח אליה ספינת מחקר בזמן אמת.
התעלומה שמופיעה פעם או פעמיים בשנה
מחקר שאסף יותר מ-400 דיווחים היסטוריים מצא כי התופעה מתרחשת כנראה פעם או פעמיים בשנה, אך ברוב המקרים איש אינו נמצא באזור כדי לראות אותה. החוקרים מקווים שהמעקב מהחלל יאפשר להם סוף סוף להגיע לכתם זוהר לפני שייעלם.
עד אז, הם יודעים מי ככל הנראה מפיק את האור - אבל לא למה הוא נדלק, איך הוא מתפשט על פני שטח עצום ומה הוא עושה לשאר בעלי החיים בים.
וכך, בעידן שבו לוויינים מצלמים כל פינה בכדור הארץ, האוקיינוס עדיין מסוגל להדליק אור בגודל של מדינה שלמה - בלי שאיש יבין בדיוק מי לחץ על המתג.