הצעת החוק לשפיטת מחבלי טבח 7 באוקטובר כבר אושרה במליאת הכנסת, אך הדרך ליישומה עוד ארוכה. קרוב לשלוש שנים חלפו מאז השבת השחורה וזאת מבלי שמחבלי חמאס הועמדו לדין, בית המשפט טרם הוקם, וסוגיות מהותיות כמו ייצוג ודרך הגשת כתבי האישום טרם הוכרעו. להערכת גורמים המובילים את התוכנית, גזרי הדין צפויים להינתן רק שבע עד עשר שנים מתחילת הדיונים.
החוק שקידמו חברי הכנסת שמחה רוטמן ויוליה מלינובסקי נועד להסדיר את הסיטואציה המשפטית חסרת התקדים ובמסגרתה הוחלט על הקמת בית משפט צבאי בירושלים. הרמטכ"ל יבחר את השופטים בהמלצת נשיא בית הדין הצבאי לערעורים ובאישור הנשיא יצחק הרצוג ואת התובעים בהמלצת הפרקליט הצבאי הראשי. חלק מהדיונים יועברו בשידור חי.
ועדת היגוי שהוקמה להובלת יישום החוק, בהשתתפות משרדי המשפטים, החוץ והאוצר, המשרד לביטחון לאומי, מערך ההסברה הלאומי וצה"ל, תתכנס אחת לרבעון. הוועדה אחראית לפיקוח על היערכות משרדי הממשלה והקצאת המשאבים הנדרשים. פגישה אחת כבר התקיימה.
גורמים בוועדה מעריכים כי בין עשרת אלפים ל-12 אלף נפגעי עבירה יעידו במשפט. "המטרה עד היא לחשוף את נפגעי העבירה הרלוונטיים לחומרים וכתבי האישום עד שמתחילים המשפטים", פירטו. בין השאר, נודע לוואלה כי שוחחו שעות ארוכות עם חטופים משוחררים וגבו מהם עדות.
לפחות 400 נאשמים - בפני שופטים ללא מדים צבאיים
מבחינת לוחות זמנים, ההערכה היא שתחלוף עוד לפחות שנה וחצי עד לתחילת המשפט הראשון. המינהלת הוקמה בפברואר, והתקציב שאושר בממשלה עדיין צריך לעבור דרך ועדת הכספים. בשל יציאת הכנסת לפגרה, יו"ר ועדת החוקה שמחה רוטמן עדכן כי האישור יעבור לוועדת ההסכמות שתורכב מיו"ר הקואליציה ומרכזת האופוזיציה.
לפחות 400 נאשמים צפויים לעמוד לדין, והמספר אף עשוי להכפיל עצמו לאורך הדרך, מאחר שעדיין נמשכות חקירות עצורים שנתפסו בשלב מאוחר יותר במלחמה, כאשר הם לא בהכרח פלשו ב-7 באוקטובר אלא למשל חשודים בפגיעה בחטופים. הגורמים צפו כי המספר הסופי יהיה בין 750 ל-800 נאשמים.
בית המשפט יוקם באזור עטרות שבירושלים באמצעות מבנים קלים. בתוכו ייבנו מתחמים נפרדים לשופטים, לתביעה ולנפגעי העבירה. המקום יכיל תשעה אולמות בהם יתקיימו דיונים במקביל לזירוז ההליכים. עשרה הרכבים של שופטים ידונו בערכאה ראשונה, וחמישה יהוו ערכאת ערעור, אליהם יעלו אוטומטית עונשי המוות. בסך הכול ימונו יותר מ-60 שופטים.
ההרכבים יחולקו לאירועים ואזורים מרכזיים בהם הוצא לפועל הטבח, דוגמת פסטיבל הנובה או קיבוץ בארי. אף שבית המשפט יהיה צבאי, לוואלה נודע כי מסתמן שהשופטים לא ילבשו מדי צה"ל, סוגיה רגישה שעלתה בדיונים. הסיבה: חשש מפגיעה ביכולת להציג את הנרטיב הישראלי מול דעת הקהל העולמית.
בהתנהלות בלתי זהירה, מזהירים מומחי משפט, החוק עשוי להפוך לשדה מוקשים עבור ישראל. "אני רואה חשיבות אדירה במשפטים האלה - גם מבחינת עשיית הצדק, כמו במשפט אייכמן. הם היסטוריים", אמר לוואלה פרופ' יואב ספיר מהפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב, לשעבר הסנגור הציבורי הארצי. "האתגר הגדול הוא איך לדאוג שהמשפטים יהיו משפטים. לשמור על הליך הוגן ועל הלגיטימציה שלו, שחשובים, הן מבחינה פנימית והן מבחינה בינלאומית. לאורך השנים ישראל מתגאה במערכת משפט עצמאית ומתפקדת, ששומרת על זכויות נאשמים וחשודים. דווקא בגלל החשיבות ההיסטורית ותשומת הלב לשמור גם עליהם ככאלה".
זמן קצר לאחר השבת השחורה, פרופ' ספיר זיהה את משמעות משפטי הנוחבות. בינואר 2024 ערך כנס שניסה לתהות על הדרך הטובה ביותר לקיומם - והמכשולים העיקריים שיציבו. באותו כנס השתתף רז נזרי, לשעבר המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, שגילה כי קיבל הצעות מפוליטיקאים לסייע בתיקון החקיקה. הבקשה נענתה בסירוב. נזרי היה סבור שצריך "להוציא מהמשוואה את האפשרות של חקיקה חדשה".
"העולם לא אידאלי, יכול להיות שהיינו צריכים לחוקק מראש עם חוק הטרור. לא רציתי להצטרף כי אמרתי ששכרנו יצא בהפסדנו", הסביר. "לייצר רטרואקטיבית חקיקה זה לא נכון. אנחנו יודעים ששופטים לובשי מדים עצמאיים, אבל לך תסביר את התמונה הזאת בעולם. נאבד כל מה שנרצה להשיג בסיטואציה כזאת. לעונש מוות יש ממד פופוליסטי. הוא לא מרתיע. מה שיש פה הוא עקרון הגמול, וזו שאלה ערכית, לא משפטית".
לא להפוך את המשפט לקרקס
לאחרונה פרסם פרופ' ספיר קול קורא לקראת הוצאת גיליון כתב עת משפטי שיעסוק בדילמות שהחוק מעורר, יחד עם פרופ' ליאורה בילסקי, ראשת מרכז מינרבה לזכויות אדם. כנס נוסף ייערך בדצמבר. "מדובר במקרי רצח וזוועות רבים, עשרות אם לא מאות נאשמים, עם אתגרים משמעותיים מבחינת הראיות. זה היה אזור מלחמה וחלקן הושמדו. חשוב לא להפוך את זה לקרקס", הוא מבהיר.
"החוק חשוב, אבל נעשו טעויות, למשל ההחלטה שיהיה בבית משפט צבאי. רבים במערכת התנגדו לכך. עמדת הפרקליטות והיועמ"שית הייתה שיהיו בתי משפט רגילים, כמו במקרה אייכמן. בסוף אני חושב שבלחץ הפוליטיקאים זה עבר לצבאיים, שמעצם טבעם הלגיטימציה שלהם פחותה. הצבא נלחם בחמאס ועכשיו שופט אותו. ימונו כנראה הרבה שופטים ותובעים בהליך מזורז ללא עצמאות של אלה המכהנים", הוסיף.
ואכן, גיוס השופטים והתובעים טרם התבצע. השופטים יידרשו להתחייב לשבע שנים בערכאה ראשונה ועשר בערכאת הערעור. רגישות המשימה והקשיים שמעלה פרופ' ספיר עשויים להרתיע מועמדים פוטנציאליים, ומנגד - הפרופיל הגבוה של ההליכים יכול להוות מוקד משיכה. מנגד, חבר הכנסת רוטמן אמר בשיחה עם וואלה: "לא חסר כוח אדם לאירוע". לטענתו, "הרבה מאוד אנשים רוצים להיות מעורבים. אני יודע זאת משיחות עם אנשי הפרקליטות הצבאית ומאנשים פונים ואליי ורוצים להגיש מועמדות, גם שופטים".
אחד הסעיפים המעלים תהיות נוגע לייצוג החשודים. בחוק נכתב כי בית המשפט ימנה סנגור למי שאינו מיוצג, אך הוא לא יהיה חלק מהסנגוריה הציבורית, ולא מרצועת עזה. אם לא מהסנגוריה, לא ברור מי יגן על הנאשמים, כנדרש במערכת משפט במדינה מתקדמת. בשלב זה עוד לא ידוע על עורכי דין שלקחו על עצמם את המשימה, ולגורמים המובילים את יישום בחוק לא ברור כיצד זה ייפתר.
"חובה להסדיר ייצוג לנאשמים", מדגיש ספיר. "קיזוז שכר עורכי הדין מהתשלומים לרשות הפלסטינית היא טעות, שמאחדת בינה לבין חמאס. המדינה צריכה לשאת בעלויות של מי שאין לו ייצוג. הרי נוציא סכומי עתק על המשפטים האלה - בהכשרות, בחקירות, בניית אולמי בית משפט. הון מוצדק בגלל חשיבות המשפטים. כמו שמממנים ייצוג במקומות אחרים לפשעים שאנחנו סולדים מהם, כך זו אחריות המדינה גם כאן. בלי ייצוג אין אפילו מראית עין של צדק.
סעיף נוסף מגדיר כי "בית המשפט הצבאי רשאי לסטות מסדרי הדין ודיני הראיות, אם שוכנע שהדבר דרוש לבירור האמת ולעשיית הצדק, ואין בכך כדי לפגוע פגיעה ממשית בהגינות ההליך". המטרה היא לאפשר העמדה לדין בתוך כאוס הלחימה ששיבש את ההליך המשפטי התקין, אך מהווה פתח מסוכן.
קארט בלנש לבית המשפט
"נתנו מן 'קארט בלאנש' לבית המשפט. זו טעות. בחוק כתוב במפורש שאפשר לסטות מהוראות לרבות בנושא חומר חקירה, מה הכוונה? איך יישמו את זה? שהחומרים לא יעברו לנאשמים ולא תהיה להם אפשרות להגן על עצמם? בטוח שיהיו דברים שאינטרס המדינה לא להעביר אותם, אבל יש כלים להתמודדות, כמו תעודות חסיון. לתת אישור מראש מרמז שיש כוונה לסטות מעקרונות ההליך ההוגן", מזהיר פרופ' ספיר.
פרופ' ספיר מצביע על שאלה נוספת - דרך בניית כתבי האישום. "אחד גדול, עשרות נפרדים, מספר מצומצם. התביעה תצטרך להכריע. העמדה שלי היא שהדרך הנכונה היא לחלק את הזוועה לזירות עיקריות: בארי, כפר עזה, נובה וכן הלאה. כך יהיה אפשר לספר את הסיפור של אותו מקום וגם להתגבר על בעיות של ייחוס אחריות לנאשמים".
הסניגור הציבורי הארצי לשעבר המשיך: "לא יהיה צריך להוכיח הכדור של מי פגע במי. אם מוכיחים שקבוצה של מחבלים נכנסו לתוך יישוב מתוך מטרה משותפת להרוג ולחטוף כמה שיותר אנשים - הם כולם מבצעים בצוותא. צריך להיזהר מתפיסה מקסימליסטית ולנסות להעמיד לדין בעבירות שקשה להוכיח אותן. יש מספיק ראיות על המבצעים העיקריים".
עונש המוות - קו אדום הכרחי או טעות דיפלומטית חמורה?
תפוח האדמה הלוהט הוא עונשי המוות שיוכלו השופטים להטיל על הנאשמים. "בדיונים בכנסת עלתה מחשבה להאשים בעבירות שנושאות עונש מוות. יש את חוק עונש מוות למחבלים שקודם על ידי בן גביר, אבל הוא לא יכול לחול רטרואקטיבית. מה עשו? החילו שורה של הוראות מחוק העונשין שמסמיכות את בית המשפט הצבאי לדון בעבירות שהודאות עונש כזה, כמו החוק למניעת רצח עם והוראות בפרק הבגידה", מסביר ספיר. "החומרה היתרה שמביאה לעונש מוות בהן היא היציאה נגד הקהילה של עצמך. פה זה לא חל. יכול להיות שינסו בכל זאת".
"מבחינת רצח עם: עד היום המושג הזה התייחס אצלנו לשואה, ואני סבור שראוי לשמר את הייחודיות של זוועות השואה. אני גם לא בטוח שזה חכם מצד ישראל, שנאשמת בהאג בעבירה של רצח עם, לתמוך בפרשנות מרחיבה של המושג רצח עם, רק כדי לאפשר הטלת עונש מוות", הרחיב.
לדבריו, "לבקש עונש מוות יהיה טעות. הוא כבר מחוץ ללקסיקון הלגיטימציה הבינלאומית. זו תהיה בדיוק הפיכה של המשפטים למשפטי נקמה. פתאום להעמיד פה עשרות גרדומים, עם הפסטיבל שכרוך בכך, זה דבר שקשה לדמיין. אין לי ספק שיש מי שרוצה שזה יקרה, בכנסת יש רוב לכך. מקווה שיתעשתו ולא יעשו את זה".
ספיר מזהיר ממשמעות עונש המוות למעמדה העולמי של ישראל. "החזרת עונש מוות במקום שבוטל נחשבת לסטייה מהמשפט הבינלאומי. מבחינת יחסי החוץ, כל מדינות אירופה ביטלו אותו למעט בלארוס", פירט. "יש הסכמים חשובים עם האיחוד האירופי, עם חשיבות כלכלית וביטחונית, שמבוססים ותלויים בקיום הערכים המשותפים. התנגדות לעונש מוות היא אחד מהם וכבר יש גינויים לחוק מצד האיחוד. הוא לא מוסרי ובוודאי יפגע במדינת ישראל. הוא יהפוך את המשפטים, שיש להם פוטנציאל להעלות לתודעה העולמית את זוועות 7 באוקטובר, לכאלה שייתפסו פוליטיים, נקמניים ולא כמשפטי צדק".
רוטמן מכיר במורכבות הכרוכה בהחלטה. "לכן ביקשנו שבצוות ההיגוי יהיו נציגים של משרד החוץ ושנפעל יחד עם משרד ההסברה. הדין לא השתנה מבית הדין הצבאי שפעל הרבה שנים בלוד. אתה לא יכול להחליט פלוני עשה - כדור בראש", הבהיר. "מי שרוצה להשמיץ את מדינת ישראל עושה את זה גם למערכת המשפט הפלילית הרגילה, לבג"ץ ולייעוץ המשפטי, וזה לא מפריע לו. השאלה אם נדע לעבוד נכון ולהנגיש בצורה נכונה".
"כשמדובר בפשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות, זה בהחלט לגיטימי ואפשרי גם בדין הבינלאומי", הדגיש. "חברה שאין לה שום קווים אדומים משלמת מחירים מאוד כבדים. התמונה שצרובה בתודעה הוא שאנשים נכנסו טבחו ורצחו ויוצאים ללא עונש. עשיית צדק זה דבר מאוד חשוב. אם יש אנשים שמבחינתם זה לא לגיטימי יש לי איתם ויכוח ערכי. א'-ב' של מוסר הוא שמדינת ישראל תפעל לענישה, כשם שהתמודדה עם הנאצים. כמו במשפטי נירנברג".
בשלב זה, גם אם ימומש האיום בעונש מוות, עדיין לא הוגדר כיצד יוצא לפועל. "אותי לא מעניין אם בזריקה או בחבל, אותי מעניין שלא ינשמו את העולם הזה יותר", אמר רוטמן. "עצם השאלה לא מוסרית. כשמדברים על אנשים שביצעו את הפשעים הנוראיים ביותר, להגיד לא נעים לי, אאפשר להם לחיות ולהשתחרר בעסקת חטופים זו אמירה אנטי-מוסרית. מה הייתי חושב במקרה הפוך? אם היינו מבצעים ג'נוסייד? אני לא חושב שהרגנו חפים מפשע, בטוח זאת לא הייתה מטרה. יש הגדרות ברורות לג'נוסייד".