והרי התחזית: נמצא האשם המפתיע בחרדה ובמצב הרוח שלכם

ביטלתם טיול בגלל תחזית לגשם כבד, נשארתם בבית - ואז גיליתם בחוץ שמיים כחולים ושמש. במקרה ההפוך, יצאתם בלי מטרייה משום שהחזאי הבטיח יום יבש, ורבע שעה אחר כך כבר הייתם ספוגים מכף רגל ועד ראש? בשני המצבים התחושה דומה: התחזית לא רק פספסה, אלא גם הצליחה להרוס לכם את מצב הרוח.

כעת מתברר שההשפעה הזאת אינה מסתכמת בעצבים רגעיים. מחקר חדש מצא כי הפער בין מזג האוויר שחזאים צופים לבין מה שמתרחש בפועל עשוי לעורר תגובות רגשיות ברורות - ושאנחנו מגיבים אחרת כאשר התחזית מגזימה בסכנה לעומת מצב שבו היא דווקא ממעיטה בה.

חוקרים מאוניברסיטת פוהאנג למדע ולטכנולוגיה בדרום קוריאה בחנו את התגובות הציבוריות לטייפון קאנון, סופה חזקה ובלתי צפויה שפגעה ביפן ובחצי האי הקוריאני באוגוסט 2023. הם השוו בין התחזיות המוקדמות לבין כמויות הגשם שנמדדו בפועל ב-613 תחנות מטאורולוגיות ברחבי קוריאה.

במקביל השתמש הצוות בבינה מלאכותית כדי לנתח יותר מ-43 אלף פוסטים שפורסמו ברשת בזמן הסופה, ולזהות את הרגשות שבאו בהם לידי ביטוי. התוצאה הראתה שלא כל טעות של החזאים משפיעה עלינו באותה צורה: אזורים שהתכוננו לגשם כבד שלא הגיע הגיבו אחרת מאזורים שבהם התושבים הופתעו מכמות משקעים גדולה מהצפוי.

במערב חצי האי הקוריאני ובאזורים העירוניים הגדולים התחזיות נטו להעריך את כמות הגשם ביתר. התושבים נערכו לתנאים חמורים יותר מאלה שהגיעו לבסוף, ובפוסטים שפרסמו נרשמה עלייה בביטויים של חרדה, דאגה ועייפות.

לכאורה, העובדה שהסערה התבררה כחלשה מהצפוי אמורה להביא הקלה. אלא שהלחץ כבר נוצר עוד לפני שהגשם התחיל: אנשים ביטלו תוכניות, שינו מסלולי נסיעה, הצטיידו במזון, נשארו בבית והתכוננו לאפשרות של הצפות או הפסקות חשמל.

גם כאשר האיום אינו מתממש במלואו, שעות של המתנה דרוכה עשויות להשאיר אחריהן תחושת תשישות. התחזית השגויה אינה נחווית רק כטעות טכנית, אלא כאירוע שהשפיע על החלטות, שיבש את השגרה וגבה מחיר רגשי.

במזרח ובדרום-מזרח המדינה נרשמה תמונה שונה. שם ירדו כמויות גשם גדולות יותר מאלה שנחזו, והפוסטים כללו יותר ביטויים של בלבול, מבוכה ועצב. התושבים התמודדו עם תנאים קשים שלא ציפו להם ולא הספיקו להתכונן אליהם.

ההבדל בין התגובות אינו מקרי: כשהתחזית מחמירה מדי, אנחנו עלולים להרגיש שהלחיצו אותנו לחינם. כשהיא מקלה מדי, התחושה היא שהמידע שעליו הסתמכנו הכשיל אותנו בדיוק ברגע שבו היינו זקוקים לו.

החוקרים מדגישים כי המסקנה אינה שצריך להפסיק לפרסם אזהרות או להימנע מתרחישים חמורים. חיזוי מזג אוויר, במיוחד בזמן סופות, כרוך מטבעו בחוסר ודאות. מסלול של מערכת גשם יכול להשתנות, והבדל של עשרות קילומטרים עשוי להפריד בין אזור מוצף לעיר שנשארת כמעט יבשה.

לדברי ד"ר קארו קים, שהובילה את המחקר, במצבי אסון לא מספיק לשפר את דיוק התחזית. לדבריה, יש צורך גם לפתח דרכים טובות יותר להסביר לציבור מה עדיין אינו ודאי, עד כמה התרחיש צפוי להשתנות ומה הסיכוי שכל תחזית אכן תתממש.

במקום להציג מפה אחת כהבטחה, אפשר להציג כמה אפשרויות ולהבהיר את רמת הביטחון בכל אחת מהן. כך הציבור יוכל להבין שאזהרה מפני גשם כבד אינה אומרת בהכרח שכל שכונה תקבל אותה כמות, ושגם יום שמסומן כיבש עלול לכלול ממטר מקומי.

טייפון קאנון, שעליו התבסס המחקר, נודע במסלולו החריג והמשתנה. הוא פגע באוקינאווה, שינה כיוון ולבסוף חצה את חצי האי הקוריאני מדרום לצפון - מסלול שהקשה במיוחד על החיזוי ועל ההיערכות.

אנחנו בודקים את התחזית כדי להחליט מה ללבוש, מתי לצאת, אם לקיים אירוע בחוץ והאם לשלוח את הילדים לטיול. בזמן מזג אוויר קיצוני היא יכולה להשפיע גם על החלטות משמעותיות יותר, כמו פינוי, סגירת כבישים וביטול לימודים.

לכן כשהתחזית טועה, האכזבה אינה נובעת רק מכך שהמטרייה נשארה בבית או שהפיקניק בוטל שלא לצורך. היא נובעת מהפער בין היום שתכננו לבין המציאות שקיבלנו - ומהתחושה שהמידע שהיה אמור להעניק לנו שליטה דווקא לקח אותה מאיתנו.

המחקר אינו מוכיח שתחזית שגויה גורמת להפרעת חרדה או לבעיה נפשית ממושכת. הוא כן מצביע על קשר בין טעויות בחיזוי לבין השפה הרגשית שבה הציבור משתמש בזמן אירוע קיצוני.

בפעם הבאה שהתחזית תבטיח סערה והשמש תזרח, תוכלו לפחות לדעת שהעצבים אינם רק בגלל המעיל המיותר. ייתכן שגם המוח שלכם עדיין מנסה להתאושש ממזג אוויר שמעולם לא הגיע.