ימים ספורים לאחר מותו הפתאומי של הסנאטור הרפובליקני לינדזי גרהאם, אחד הידידים הבולטים של ישראל בוושינגטון, פרסמה סופרת ומשפיענית טרנסית טענה סנסציונית על מפגש שהתרחש ביניהם, לדבריה, יותר מעשור קודם לכן.
ג'סי ג'יימס רוז, סופרת, שחקנית ומשפיענית שלה כ-130 אלף עוקבים באינסטגרם, טענה כי בתקופה שבה הייתה סטודנטית, לפני שעברה את תהליך ההתאמה המגדרית שלה, עבדה בזנות ונשכרה על ידי גרהאם למפגש מיני בחדר מלון.
רוז לא הציגה שום תכתובות, מסמכים, תמונות או ראיות אחרות התומכות בסיפורה. הטענה שלה לא אומתה באופן עצמאי, וגרהאם, שמת ב-11 ביולי בגיל 71, כמובן אינו יכול להגיב עליה. גם לשכתו לא פרסמה עד כה תגובה פומבית - לכן יש להתייחס לדבריה כאל טענה בלתי מבוססת בלבד.
בפוסט בן שלוש שקופיות שכותרתו "הספד לצבוע חרמן", כתבה רוז כי רוב הציבור הכיר את גרהאם כסנאטור מדרום קרוליינה שהתנגד לזכויות להט"ב, אבל עבורה הוא היה האדם ששילם לה סכום גדול כדי לבצע בו "דברים שאסור להגיד" בחדר מלון, בזמן שהוא לובש הלבשה תחתונה אדומה.
"באותו זמן לא ידעתי מי הוא"
רוז טענה כי בזמן המפגש כלל לא זיהתה את גרהאם, וכי רק מאוחר יותר קישרה בין הפוליטקאי המפורסם לבין האדם שפגשה, לאחר ששמעה טענות קודמות שהסתובבו בקרב עובדי מין בוושינגטון.
לדבריה, הכסף שקיבלה ממנו סייע לה לממן את לימודיה ולהימנע מחובות סטודנטיאליים. היא הציגה את הסיפור כדוגמה למה שתיארה כצביעות פוליטית - שמרנים המשלמים בחשאי לטרנסים ולעובדי מין, ובמקביל מקדמים בפומבי מדיניות הפוגעת בהם.
"זה כמעט אירוע מכונן עבור טרנסים - אנשי ימין קיצוני מממנים אותך, ואז מסתובבים ומצביעים נגדך", כתבה. היא הוסיפה כי עובדי מין נאלצים לעיתים "להאניש את אויביהם רק כדי לשלם שכר דירה".
הפוסט הפך לוויראלי וצבר מאות אלפי לייקים ואלפי תגובות. רבים מהמגיבים התמקדו באירוניה שבין הטענה לבין עמדותיו הפוליטיות של גרהאם, אך הפופולריות של הפוסט אינה מהווה ראיה לכך שהאירוע אכן התרחש.
השמועות שליוו אותו במשך שנים
גרהאם מעולם לא נישא ולא היה בשום קשר זוגי עם אישה, ובמשך שנים נאלץ להתמודד עם שמועות והשערות על נטייתו המינית. הוא הכחיש אותן באופן מפורש. ב-2018, לאחר שהקומיקאית צ'לסי הנדלר רמזה כי הוא הומו, השיב: "אם זה משנה למישהו - אני לא הומו".
בשנת 2020 טען שחקן פורנו בשם שון הארדינג כי סנאטור רפובליקני לא מזוהה שוכר באופן קבוע עובדי מין גברים, והזכיר את הכינוי "ליידי ג'י". הוא לא נקב בשמו של גרהאם, אך הדברים עוררו ספקולציות נרחבות ברשת. גם הטענה ההיא לא הוכחה.
רוז, לעומתו, נקבה כעת בשמו המלא של הסנאטור. לדבריה, היא מאמינה שפוליטיקאים בעלי כוח שפועלים נגד קהילות מיעוט אינם זכאים לפרטיות כאשר חייהם האישיים סותרים לכאורה את עמדותיהם הציבוריות.
וכרגיל - ישראל הוכנסה לכל הסיפור
למחרת הפרסום העלתה רוז סרטון נוסף שכותרתו "זה הדבר האחרון שאומר בנושא". היא הודתה לעוקביה על התמיכה, אך הודיעה כי היא דוחה את בקשות הריאיון הרבות שקיבלה מכלי תקשורת ולא הציגה ראיות נוספות לטענה על המפגש עם גרהאם.
רוז גם ביקשה שהדיון לא יתמקד רק בשמועות על חייו האישיים של הסנאטור. היא תקפה בחריפות את תמיכתו בישראל ובמלחמות במזרח התיכון, האשימה אותו בסיוע לפגיעה בפלסטינים, איראנים ועיראקים וכינתה אותו "פושע מלחמה".
היא הוסיפה כי סיפורה עם גרהאם אינו מופיע בספר הזיכרונות שפרסמה בשנה שעברה, העוסק בין היתר בעבודתה בזנות ובהחלמה מפגיעה מינית. לדבריה, היא אינה מעוניינת שהחשיפה תאפיל על סיפוריהם של טרנסים ועובדי מין אחרים. את הסרטון היא סיימה במילים: "שחררו את פלסטין והפאשיסט הטוב היחיד זה פאשיסט מת".
גרהאם כיהן בסנאט מאז 2003 והיה מבכירי המפלגה הרפובליקנית ומבעלי בריתו הקרובים של דונלד טראמפ. לאורך הקריירה שלו התנגד להכרה פדרלית בנישואים חד-מיניים, הצביע נגד ביטול המדיניות שחייבה חיילים להסתיר את נטייתם המינית ותמך בהגבלות על טיפולים להתאמה מגדרית לקטינים.
בישראל הוא נודע בעיקר כאחד מתומכיה הנחרצים של המדינה וכקול תקיף נגד איראן. מותו נגרם, לפי הממצאים הראשוניים של משרד החוקר הרפואי בוושינגטון, מקרע באבי העורקים על רקע מחלת לב וכלי דם.
הטענה של רוז מוסיפה כעת פרק פרובוקטיבי למורשתו הציבורית, אך נכון לעכשיו היא נשענת אך ורק על עדותה. רוז לא חזרה בה מהטענה, אך גם לא הציגה לה חיזוק חיצוני וסירבה להתראיין עליה. לכן, למרות התהודה העצומה, הסיפור נותר עדות אישית שפורסמה רק לאחר מותו של גרהאם - ללא ראיות פומביות וללא אפשרות לקבל את תגובתו.