מזכיר המדינה האמריקני מרקו רוביו הפך בפועל לאיש החזק ביותר בוונצואלה, ומנהל את ענייני המדינה מוושינגטון - כך עולה מתחקיר מקיף שפרסם ה"ניו יורק טיימס", המבוסס על ראיונות עם יותר מתריסר בכירים ואנשים המעורים במתרחש בוושינגטון ובקראקס.
לפי הדיווח, בששת החודשים שחלפו מאז המבצע האמריקני שבו נלכד הנשיא ניקולס מדורו, רוביו הפך ל"משנה למלך" של ונצואלה - "Viceroy" - כינוי שבו משתמשים בכירים בממשל האמריקני - ומחזיק בהשפעה חסרת תקדים על מדינה ריבונית. העיתון אף השווה את מעמדו לזה של לואיס פול ברמר, שניהל את עיראק מטעם ארצות הברית לאחר הפלישה האמריקנית ב-2003.
על פי התחקיר, רוביו שולט למעשה במערכת הפיננסית של ונצואלה, בחלוקת הכנסות המדינה ובחלקים נרחבים ממנגנון קבלת ההחלטות. משרד האוצר האמריקני מקבל את ההכנסות מרוב יצוא הנפט של ונצואלה, ולאחר מכן מעביר אותן למערכת הבנקאית במדינה. לפי ה"ניו יורק טיימס", רוביו וצוותו הם שקובעים באילו תנאים ניתן להשתמש בכספים הללו ומי רשאי לעשות בהם שימוש, מנגנון שהעיתון משווה להורים המחלקים דמי כיס לילדיהם.
עוד נטען כי רוביו מפקח על יישום הסנקציות האמריקניות, קובע אילו חברות יקבלו פטור שיאפשר להן לפעול בוונצואלה, ומוביל את פתיחת תעשיית הנפט להשקעות זרות. לפי הדיווח, הוא אף העניק עדיפות לחברות אמריקניות על פני חברות אירופיות שכבר פעלו במדינה.
במרכז הקשר בין שתי המדינות עומדת דלסי רודריגס, שכיהנה כסגניתו של מדורו וכיום עומדת בראש ונצואלה באופן זמני. לפי העיתון, רוביו ורודריגס נמצאים בקשר ישיר ורציף, מתכתבים בספרדית בוואטסאפ, מחליפים ברכות יום הולדת, רכילות ותמונות סלפי. עם זאת, ה"ניו יורק טיימס" מדגיש כי אין מדובר בשותפות שוויונית, אלא במערכת יחסים המשקפת את מאזן הכוחות שנוצר לאחר השתלטות ארצות הברית על המדינה.
לפי הדיווח, רוביו היה מעורב גם בהרכבת ממשלתה של רודריגס. הוא עודד אותה להרחיק מעמדות כוח את בני משפחתו של מדורו ואת מקורביו העסקיים, והיא אכן פעלה בהתאם. בנוסף, רודריגס מתייעצת עמו גם בנוגע למינויים בכירים, בהם שר ההגנה.
ההשפעה האמריקנית, לפי התחקיר, מגיעה גם לתחום מדיניות החוץ. לאחר התקיפה האמריקנית באיראן פרסם שר החוץ של ונצואלה, איוואן חיל, הודעת גינוי מתונה, אולם ממשל טראמפ דרש להסירה ולהימנע מתמיכה פומבית ביריבותיה של ארצות הברית. שעות לאחר מכן ההודעה נמחקה. בעיתון מציינים כי היה בכך ביטוי לכך שוונצואלה אינה קובעת עוד באופן עצמאי את מדיניות החוץ שלה.
התחקיר מתאר גם את עומק המעורבות האישית של רוביו בניהול המדינה. לאחר שתי רעידות האדמה שפגעו בוונצואלה בחודש שעבר, הוא הבטיח לרודריגס את מלוא הסיוע האמריקני, וכעבור יומיים כבר פעלו במדינה צוותי חילוץ מארצות הברית. רוביו עצמו תיאר את תוכנית הממשל בשלושה שלבים: שיקום הכלכלה, ייצוב המדינה ולבסוף מעבר לשלטון דמוקרטי.
למרות זאת, ה"ניו יורק טיימס" מציין כי המהלך מעורר ביקורת חריפה. מתנגדי ממשל טראמפ מאשימים את ארצות הברית בניצול משאביה של ונצואלה ובהותרת רבים מאנשי משטרו של מדורו בעמדות כוח. גם חלק מהדיפלומטים האמריקנים, אמריקנים ממוצא ונצואלי ובעלי ברית של טראמפ הביעו הסתייגות מכך שדלסי רודריגס, מבכירי המשטר הקודם, ממשיכה לעמוד בראש המדינה.
לפי התחקיר, הצלחת תוכניתו של רוביו תלויה כעת ביכולתה של ונצואלה למשוך השקעות זרות. אולם המשקיעים עדיין חוששים בשל מצבו של מגזר הנפט, חוסר הוודאות הפוליטי והנזקים שנגרמו ברעידות האדמה. למרות זאת, הנשיא דונלד טראמפ הביע אופטימיות, ואף אמר בעבר כי ונצואלה עשויה להפוך בעתיד ל"מדינה ה-51" של ארצות הברית