שש שנים לאחר הרצח שזעזע את המדינה, בית המשפט המחוזי תל אביב גזר היום (ראשון) 25 שנות מאסר בפועל על עמית אלמוג, שהודה והורשע במסגרת הסדר טיעון ברצח בכוונה של בת זוגו, מאיה וישניאק. תקופת המאסר תימנה מיום מעצרו, 16 במאי 2020. לצד המאסר, חויב אלמוג לשלם למשפחתה של מאיה פיצוי בסך 258 אלף שקלים, שיחולק באופן שווה בין שני הוריה ושלושת אחיה.
בית המשפט הטיל עליו גם 15 חודשי מאסר על תנאי, אם יעבור בתוך שלוש שנים מיום שחרורו עבירת אלימות פיזית מסוג פשע, וכן שמונה חודשי מאסר על תנאי אם יעבור עבירת אלימות פיזית מסוג עוון.
ההליך המשפטי נמשך יותר מחמש שנים. רק לקראת סיום שמיעת הראיות, במהלך פרשת ההגנה ולאחר שאלמוג ומספר מומחים כבר העידו, הגיעו הצדדים להסדר טיעון. כתב האישום תוקן, אלמוג חזר בו מכפירתו, הודה בעובדות והורשע ב-25 בדצמבר 2025 בעבירת רצח בכוונה. במסגרת ההסדר סוכם כי הפרקליטות תעתור ל-26 שנות מאסר, בעוד שההגנה תהיה חופשית בטיעוניה.
לפי כתב האישום המתוקן, שבו הודה אלמוג, השניים ניהלו קשר זוגי במשך כחצי שנה. ב-16 במאי 2020, בשעה 14:15 לערך, הגיעה מאיה לדירתו ברמת גן, לאחר שתיאמו את המפגש יום קודם. בדירה שהו בתחילה גם אלמוג ואחותו, אולם בשעה 17:50 היא יצאה והשניים נותרו בחדרו.
בית המשפט קבע כי בשלב הזה גמלה בליבו של אלמוג ההחלטה לגרום למותה. זמן קצר לאחר השעה 18:25 הוא ביקש ממאיה לשכב על צידה, נצמד אליה מאחור ולפת בחוזקה את צווארה. כשהשמיעה קולות במהלך החניקה, הוא חסם את פיה, השכיב אותה על גבה והמשיך להפעיל לחץ ממושך על צווארה.
לאחר הרצח צילם אלמוג באמצעות הטלפון הנייד את גופתה ואת עצמו, כשהוא שר ומפזר עליה שטרות כסף. את התמונות והסרטון שלח לחבר באמצעות וואטסאפ. בית המשפט אסר לפרסם את הסרטון, כל צילום שבו מופיעה גופתה של מאיה, את תוכן תסקירי נפגעי העבירה, את עדויות בני משפחתה ואת המידע הרפואי שנמסר בעניינו של אלמוג.
התביעה ביקשה לקבוע מתחם ענישה שנע בין 26 שנות מאסר למאסר עולם, ולהטיל על אלמוג את הרף התחתון שלו, 26 שנות מאסר. לטענתה, כל עונש נמוך מכך לא יתיישב עם חומרת הרצח ונסיבותיו. התובע הדגיש כי בעבירת רצח בכוונה מאסר עולם אמנם אינו עונש חובה, אך במקרים חמורים ראוי להטילו או לגזור עונש הקרוב אליו.
בפרקליטות טענו כי ההסכמה להגביל את העונש המבוקש ל-26 שנים כבר משקללת את מצבו הנפשי של אלמוג ואת העובדה שהיה תחת השפעת קנאביס, במידה שאינה מגיעה לאחריות מופחתת. "26 שנות מאסר, ולא יום אחד פחות", טענה התביעה, והדגישה כי אין מקום להפחתה נוספת בעונשו.
התביעה הפנתה גם להתנהלותו לאחר הרצח, שאותה הגדירה "מזעזעת", וטענה כי עצם העובדה שמדובר ברצח של בת זוג היא נסיבה מחמירה בפני עצמה. גם היעדר מניע ברור, לשיטתה, מוסיף לחומרת המעשה. עוד נטען כי בעבירת רצח בכוונה, משקלם של שיקולים אישיים כמו גיל צעיר, היעדר עבר פלילי או מצב בריאותי הוא "מועט עד קרוב לאפסי".
התובע ביקש שלא להעניק משקל משמעותי להודאה, משום שאלמוג הודה רק לאחר יותר מחמש שנים של ניהול ההליך. לדבריו, הנזק למשפחתה של מאיה צריך להילקח בחשבון לא רק במסגרת גובה הפיצוי, אלא גם בקביעת מתחם הענישה. התביעה ציינה כי הפגיעה בבני המשפחה ניכרת במישור הנפשי, הפיזי, התפקודי והחברתי גם בחלוף שש שנים.
הפרקליטות ביקשה להטיל את הפיצוי המרבי הקבוע בחוק. לטענתה, הפיצוי מבטא מסר ערכי של סלידה מהמעשה, לצד ניסיון סמלי להכיר בנזק שנגרם למשפחה. עורכת הדין שליוותה את משפחתה של מאיה ביקשה שהסכום יחולק באופן שווה בין שני הוריה ושלושת אחיה, ובית המשפט קיבל את הבקשה.
מנגד, ההגנה ביקשה לקבוע מתחם ענישה נמוך בהרבה, שנע בין 14 ל-19 שנות מאסר. הסנגורית טענה כי מדובר באירוע ספונטני ולא מתוכנן, ללא מניע ברור, וכי יש לתת משקל משמעותי למצבו הנפשי של אלמוג ולהשפעת הקנאביס. לדבריה, אף שמצבו לא הגיע לכדי אחריות מופחתת, הוא היה "מאוד קרוב לשם".
ההגנה ניסתה להציג גם את התנהלותו של אלמוג לאחר הרצח כראיה למצב נפשי פגום, ולאו דווקא כנסיבה מחמירה. לטענתה, העובדה שלא ברח והתנהג כפי שתואר בכתב האישום מלמדת כי לא פעל מתוך יישוב הדעת. עוד טענה הסנגורית כי יש להתחשב בגילו הצעיר, בעובדה שהיה בן 21 בעת הרצח וכיום הוא בן 27, בהיעדר עבר פלילי, בתקופה הארוכה שבה היה עצור ובכך שזהו מאסרו הראשון.
בית המשפט דחה את עתירת ההגנה לקבוע מתחם שמתחיל ב-14 שנות מאסר. לאחר שבחן פסקי דין במקרי רצח דומים, קבע כי מתחם העונש ההולם במקרה זה נע בין 25 שנות מאסר למאסר עולם.
בגזר הדין הודגש כי בראש הערכים שנפגעו עומד ערך קדושת החיים. השופטים ציטטו מפסיקת בית המשפט העליון: "עבירת הרצח חמורה היא מאין כמותה. עוסקים אנו בקטיפת חייו של אדם, עקרון קדושת החיים הוא המנחה אותנו בענישתו של עבריין המורשע בעבירת הרצח".
עוד נקבע כי אלמוג ניצל לרעה את יחסי האמון שנבעו מהקשר הזוגי עם מאיה. השופטים הדגישו את התכנון שקדם למעשה, את האכזריות והאלימות שבהן בוצע ואת הנזקים הקשים שנגרמו למשפחתה. "מידת הפגיעה בערכים החברתיים היא קשה ומשמעותית מאוד", נכתב בגזר הדין.
בית המשפט התייחס גם לצורך בהרתעת עבריינים אחרים, ובפרט למאבק באלימות נגד נשים. בגזר הדין צוטטה פסיקת העליון שלפיה "בית משפט זה עמד לא פעם על החומרה המיוחדת הגלומה בעבירות אלימות נגד נשים על ידי בני זוגן, ועל החשיבות של מיגור תופעה זו, בין היתר באמצעות ענישה מחמירה וקשה אשר תרתיע בני זוג אלימים".
בשיקולים לחומרה מנה בית המשפט את עבירת הרצח בכוונה, הפגיעה הקשה בקדושת החיים, נסיבות ביצוע המעשה, הפגיעה במשפחתה של מאיה והצורך בהרתעת היחיד והרבים. מנגד, נשקלו הודאתו של אלמוג, אף שהגיעה בשלב מאוחר, גילו, היעדר עבר פלילי, שש שנות מעצרו והשיקולים שנקבעו בהסדר הטיעון ביחס למצבו הנפשי ולהשפעת הקנאביס, שלא הגיעו לכדי אחריות מופחתת.
לבסוף קבעו השופטים כי אין הצדקה לחרוג ממתחם הענישה, לא לחומרה ולא לקולא. במקום 26 שנות המאסר שביקשה התביעה ובניגוד לעתירת ההגנה לעונש של עד 19 שנים, נגזרו על אלמוג 25 שנות מאסר בפועל.