ברית הבריונים: מי שלא עצר ב-7 באוקטובר, מגיע כעת עם דחפורים

ממשלת ישראל קראה השבוע, בקול גדול ופה אחד, לא לציית לפסיקת בג"ץ. לא נמצא אפילו שר אחד שיערער, שיימנע מהצבעה, שייצא מהישיבה במחאה, שיסמיק מבושה, שיגמגם, שתרעד לו היד. אפילו לא אחד. זו אינה ממשלה, זו כנופיה.

תעקבו אחרי מספר ההחלטות שהחבורה הזו מקבלת "פה אחד". מתי בפעם האחרונה הייתה מחלוקת כלשהי על החלטה חשובה כלשהי, מסוג ההחלטות המטורללות שהטיפוסים המפוקפקים האלה מקבלים פעמיים בשבוע? כולם מתיישרים, יותר נכון מתעקמים, לפי רוח המפקד. עוברים מקורבן אחד למשנהו, ממוסד אחד לבא בתור, ממשלט שלטון חוק לסמל דמוקרטיה, ביסודיות ושיטתיות שטנית, ומפרקים כאן הכל.

פעם, לפני שנות דור, כלומר בשנת 2019, אמר אמיר אוחנה, שזה עתה נכנס לתפקיד שר המשפטים, ש"לא את כל פסיקות בג"ץ צריך לקיים". פרצה מהומת אדירים. אוחנה מיהר לתקן ולחזור בו. היו ימים. היום, כל מי שלא יתיישר עם האמירה המופקרת הזו, מסכן את מעמדו בפריימריז. כל מי שלא יקרא לעצור מיד את היועצת המשפטית לממשלה ולתלות אותה בכיכר העיר ולא יכנה את מערכת שלטון החוק בשמות גנאי השמורים לחמאס וחיזבאללה, יחשב את קיצו לאחור ביקום הביביסטי שהשתלט עלינו.

שמעתי השבוע פרשנים תוהים איך זה יכול להיות שהאירוע הזה עבר בשקט יחסי. שפעם יצאו מיליוני ישראלים לרחובות בכל שבת, לפעמים גם באמצע השבוע, לאורכה ולרוחבה של המדינה כולה, במחאה האזרחית העצומה והמכוננת שהייתה כאן אי פעם, בגלל הרבה פחות. אז מה קרה? לאן כל זה נעלם? האם הובסנו? האם השלמנו עם אובדנה של ישראל המקורית, של המדינה היהודית דמוקרטית וליברלית שאבותינו הקימו כאן? האם הביזוי השיטתי של בן גוריון, בגין ושמיר בידי משפחת נתניהו ניתאי הון וספיחיה התנרמל לחלוטין?

התשובה היא לא. ממש לא. מציע לאנרכיסטים שתפסו את השלטון לא לבנות על זה. כן, אנחנו עייפים. כן, אנחנו מודאגים. כן, חלק מאיתנו מיואשים. אבל לא, לא ויתרנו. לא נוותר. בחיים לא נוותר. לא תהיה עוד הזדמנות להקים מדינה כזאת. החלום הציוני לא יהפוך לסיוט משיחי-חרד"לי-ביביסטי-כהניסטי. לא במשמרת שלנו.

הסיבה שזה עבר בשקט יחסי היא שיש בחירות. הן בשער. את האנרגיה שלנו צריך לשמור לאירוע הזה. וכן, יש גם מלחמה. עוד מעט שלוש שנות מלחמה איומה, נוראה, שבאה בעקבות קריסה מפוארת של מדיניות הכלת חמאס וחיזבאללה והטרור שסביבנו, מלחמה שהתישה רבים מאיתנו, עייפה אותנו והכניסה אותנו לפרופורציות.

אבל כל זה יישכח ביום פקודה. כל מי שחושב שממשלת ישראל הנוכחית מובילה את ישראל לתהום, יצטרך לעשות מעשה. להצביע. לשכנע את כל מי שהוא מכיר להצביע. להתנדב. להפגין. להתייצב להגנתה של הדמוקרטיה שלנו. בכל זמן ומקום שיידרש. תוך שמירה מוקפדת על החוק והימנעות מאלימות בכל מחיר.

כל סקרי העומק מצביעים בבירור שבישראל יש עדיין רוב ליברלי ברור. זה לא קשור לימין ושמאל. הליכוד היא מפלגה לאומית־ליברלית בהגדרתה. כלומר הייתה. זה גם לא קשור לדת. רבים מאנשי הציונות הדתית הם ליברלים. נפתלי בנט, מתן כהנא, חילי טרופר, יועז הנדל ועוד רבים רבים וטובים מאוד.

אף אחד לא יסגור את נשותינו בכלובים ויעטוף אותן בבדים שחורים. אף אחד לא יפריד בינינו לבין אחינו. הגיע הזמן להפסיק את השיסוי והליבוי של איש באחיו, והגיע הזמן לפרק את מכונת הרעל. איך עושים את זה? צריך פשוט להביס אותה.

הממשלה הזו הובילה את ישראל לאסון הגדול בתולדותיה. בעיוורון מוחלט, תוך התעלמות מסימני מצוקה ואזהרה, תוך המשך מדיניות הליטופים מול חמאס וחיזבאללה, הצעידה אותנו לתוך הגיהינום. בכל מקום נורמלי, הברנשים האלה היו מסיקים מסקנות. הרי בצלאל סמוטריץ' אמר את זה בקולו ב-7 באוקטובר. בעוד כמה ימים, אמר, יקראו לנו להתפטר, ובצדק.

אבל הם נשארו. דבוקים ומולחמים לכיסאותיהם, מאוחדים בברית האופורטוניסטית והרקובה ביותר שנכרתה אי פעם. ברית הבריונים. המגזר הלא ציוני - חרדים, המגזר המשיחי - סמוטריץ' ובן גביר, ונתניהו, שהדבר היחיד שבאמת מעניין אותו זה להמשיך בהשמדת מערכת המשפט וכל המוסדות הדמוקרטיים כדי לחמוק מאימת הדין.

ניתן היה לצפות מהם לקצת צניעות בשאר תחומי החיים. נניח, ההפיכה המשטרית המטורללת שעליה הכריזו למחרת הבחירות. ניתן היה להאמין שהשכל הישר, ההיגיון הבריא וההגינות היסודית יובילו את הממשלה הזו להחלטה שלא ממשיכים לקדם נושאים שנויים במחלוקת עד אחרי הבחירות.

קרה כאן אסון נורא. כולנו נלחמנו במלחמת קיום אכזרית. טוב, לא כולנו, החרדים גם הפעם לא הגיעו. אבל השמאלנים כן, אנשי המרכז הפוליטי כן, הימניים כן, הביביסטים והאנטי ביביסטים. כולנו היינו ועודנו בשוחות. כל זה לא מפריע להם. הם ממשיכים. בכל הכוח. בכל העוצמה. עם צי חדש ונוצץ של דחפורים, עולים על מה שנותר ומנסים לקעקע אותו, על הבאזר, גם בזמן פציעות - תרתי משמע - גם אחריו.

בולמוס ותיאבון אינסופיים להמשך הביזה, להמשך חליבת העטינים המתייבשים של הקופה המשותפת, להמשך עידוד הבטלה, ההשתמטות והבורות, על חשבון המצוינות והנאורות שאפשרו לנו, גם הפעם, לגבור על אויבינו.

על הדרך, הם הכפישו את כל מי שאינו נתניהו. טינפו לאורך זמן את נפתלי בנט. עכשיו עברו לאיזנקוט. אין להם בושה, אין להם גבולות, אין להם דין או דיין. ינון מגל קרא השבוע ברדיו, לציבור גדול ורב - בעצם לרוב הישראלים - בכינוי "גבלס". הוא טוען שהמסע נגד החרדים הוא מסע גבלסי. כלומר, הוא בעצם מתחבר לאותם חרדים שצורחים על שוטרים או על סתם ישראלים את הכינוי "נאצים". כולנו נאצים.

מה לא מנסים להפיל על איזנקוט. הוא הקטין את צה"ל. לא נכון. הוא נלחם בכל כוחו במאמץ של ראש הממשלה נתניהו להקטין את צה"ל - הכל מתועד והכל פורסם - והצליח למנוע את ההקטנה בסיוע שר האוצר דאז משה כחלון ושר הביטחון בוגי יעלון. הוא בעד איראן גרעינית. פייק מרושע ומטונף במיוחד. הוא לא היה תוקף באיראן. הוא דרש לתקוף באיראן הרבה לפני שזה קרה, בישיבת קבינט מתועדת. השיא היה בפרסום תמונה שלו בחולצת "אחים לנשק".

התמונה צולמה בפברואר 2023, דקה אחרי שהארגון הזה הוקם. עוד לפני המחלוקת ועוד לפני הדיבורים על הפסקת התנדבות, שאינה סרבנות, ואין בינה לבין סרבנות דמיון כלשהו. זה שמחצית מחברי הקואליציה הצטלמו אז עם "אחים לנשק" לא רלוונטי. זה שכמעט כל רבני הציונות הדתית התחבקו עם "אחים לנשק" אחרי 7 באוקטובר - הכל מצולם, מוקלט וקיים - לא רלוונטי.

זה שעמית סגל בא לביקור בחמ"ל האזרחי של אחים לנשק ופרסם אחר כך את אחד הפוסטים הנלהבים ביותר שכתב אי פעם: "אני חוזר עכשיו נפעם ממוקד העשייה הציונית מהגדולים במדינה", כתב והשתפך לאורך מאות מילים. בצדק. כל מי שהיה שם, כל מי שעקב אחרי מה שהאחים עשו כאן באותם חודשים שבהם לא הייתה ממשלה ולא הייתה מדינה, נפעם.

שאלתי פעם, באחד השידורים, את עמית מה השתנה? הרי אז, כשהוא נפעם, זה היה אחרי המחלוקת, אחרי הדיבורים על "הפסקת התנדבות" שסגל קורא לה "סרבנות" ללא שום עיגון עובדתי, אחרי ההפגנות, אחרי הכל. הוא ענה משהו כמו "הם עוד לא התנצלו". אז אחים לנשק צריכים להתנצל. על מה? לא יודע. לא ברור. חברי וחברות הארגון הזה שירתו ומשרתים בהמוניהם. ביחידות הכי לוחמות שאפשר. בסדיר ובמילואים. רובם הגדול נשאב לשדות הקרב ב-7 באוקטובר. האחרים הקימו את המערכים שהצילו אותנו. בעוטף, בצפון, מול חוסרי האספקה בצה"ל, צורכי הלוחמים, המפונים, הפצועים ומי לא.

איך יכול להיות שב-15 באוקטובר 2023 עמית סגל וכל חבריו נפעמים ממה שהם רואים, וכעבור שנתיים-שלוש הכל מתהפך, אף על פי ששום דבר לא השתנה? כבר אין הפגנות, כבר אין דיבורים על התנדבות כן או לא.

התשובה פשוטה: מכונת הרעל עשתה את שלה. שטיפת המוח הצליחה. מצופפים שורות ומטנפים מכל הבא ליד, כדי לטשטש את האחריות המובנית, העליונה, העילאית והיחידה למה שקרה כאן, שמוטלת על ראש הממשלה ועל הממשלה הנבחרת. קבינט ה־7 באוקטובר מנסה למלט את נפשו, על חשבוננו.

הם נטפלים לישראלים מדהימים כמו אייל נווה או פרופ' שקמה ברסלר, והופכים אותם לעוכרי ישראל. לאלה שהכל קרה בגללם. משל, נווה הוא זה ששחרר את סינוואר ועוד 1,026 רוצחים מהכלא, ושקמה היא זו שטסה לדוחא ושכנעה את אמיר קטאר להעביר 30 מיליון דולר במזוודות לסנוואר כל חודש. ואפשר להשתגע. פשוט להשתגע מהאירוע הזה.

נוצר מצב, לפחות מול חלק - לא גדול מדי - של הציבור הישראלי, שאייל נווה ופרופ' ברסלר, וכל חבריהם המופלאים, הפכו לרעילים. לאחראים על האסונות שקרו לנו. ואין ביקום כולו דבר רחוק יותר מהמציאות.

אז אולי זה הזמן להגיד ולהצהיר ולהודיע להם: אל תיפול רוחכם. בסוף, האמת תנצח. השפיות תשוב למחוזותינו. נווה צריך לקבל אחרי הבחירות תפקיד ביצועי מרכזי בממשלת הפיוס והשיקום. ברסלר לא צריכה תפקידים מאף אחד, היא מדענית במכון ויצמן. ואף אחד מהם לא צריך ממני ציונים או עידוד. כתבתי את הדברים כאן בעיקר עבורי ועבור המצפון שלי, ועבור האמת.

זה המקום להתנצל על זה שכיניתי בתחילת הטור הזה את כנופיית המושחתים המרקיבה המנהלת את חיינו בשם "ממשלת ישראל". במקרה הטוב, מדובר בממשלת הגוש. או ממשלת הבלוק. ממשלה עוינת שעושה הכל, סביב השעון, כדי לפגוע בישראל. זו התקפה אוטואימונית, התקפה של הגוף על עצמו. בכל החזיתות, בכל הכוח. בים, באוויר וביבשה. ממשלת הגוש תוקפת את ישראל על בסיס יומי. לא עובר יום אחד בלי שנשמע על עוד חוק, עוד החלטה, עוד יוזמה, עוד טרלול, עוד התקף טירוף שמיועד כל כולו להחלשת המדינה, להרס מוסדותיה, לפגיעה בחוסנה, בלכידותה ובערכיה.

הנה רשימה חלקית: חוק להרחבת ההפרדה המגדרית באקדמיה. חוק להחלשה דרמטית של היועמ"ש. חוק להשתלטות על התקשורת והטבות רגולטוריות אינסופיות לתקשורת השלטונית. חוק הג'ובים של ש"ס, ליצירת מאות מקומות עבודה חדשים למשגיחי כשרות לטובת דרעי ומקורביו. חוק הפטור ממעצר עריקים חרדים, ואי־נקיטת סנקציות נגד ישיבות שלא מדווחות כנדרש. וכמובן, חוק יסוד "לימוד תורה", שעל פי כל חוות הדעת המשפטיות שהושמעו בוועדה, ימנע מתן הטבות ללוחמים או מילואימניקים ויעגן את מעמדם של המשתמטים, על חשבונם. רשימה חלקית.

מה הם לא עושים? לא מקדמים את הרפורמה בתחבורה הציבורית המטרופוליטנית, אירוע שעליו עמלו רבים וטובים במשך חודשים. הם לא מעבירים חוקים שאמורים להיטיב עם האזרחים, עם הסטודנטים, עם בעלי העסקים הקטנים, עם המפונים והנפגעים. הכי חשוב, שלא לומר הכי נפשע ומרושע: הם לא מעבירים חוק להחזרת השירות הסדיר בצה"ל ל-36 חודשים, או לפחות למניעת הקטנתו ל־30 חודשים, מה שאמור להקריס את הצבא באופן סופי כבר בינואר. לא אני אומר את זה; הרמטכ"ל אומר את זה, ראש אכ"א אומר את זה, רח"ט תומכ"א אומר את זה. והם מתעלמים. מצפצפים.

ממשיכים להרים את ידיהם בעד חוקי התועבה בעודם צופים במונדיאל במכשירים הניידים, באדישות ורהב בלתי נתפסים. הם ממשיכים להעמיס משימות על הצבא, לחרחר מדנים ומלחמה לכל עבר, בעוד לוחמי הסדיר קורסים והמילואימניקים נטחנים עד דק. מחלה אוטואימונית, כבר אמרנו.

בנימין נתניהו איבד את זה סופית. השבוע, כשנשאל בריאיון ברשת זרה על הטרור היהודי ביו"ש, הוא האשים את מערכת המשפט הישראלית שלא ממצה את הדין עם העבריינים. כן, שמעתם נכון. הוא כנראה לא שמע על שר הביטחון כ"ץ, שביטל את המעצרים המנהליים לחשודי טרור יהודי, על ראש השב"כ, ששואף להדיח את ראש אגף החקירות בשירות בגלל היחס הרע לעצורים יהודים, וגם לא על משטרת ישראל, שהפסיקה לבצע את תפקידה בתחום הזה. את מערכת המשפט הוא מאשים, כי זה כבר רפלקס מותנה אצלו.

אחר כך, בריאיון לשרון גל, הגחיך את אמירתו של הרמטכ"ל גדי איזנקוט שאמר "יש שבע מנהרות טרור, חיסלנו את כולן". והוסיף: "יש הרבה יותר!!! בכל כפר בדרום לבנון יש מנהרות טרור!".

מישהו צריך לבדוק את כשירותו של האיש. הרי איזנקוט דיבר על מנהרות חיזבאללה החודרות לישראל. לא על כל מנהרה שהארגון חופר בתחומי לבנון ואינה קרובה לישראל. האם נתניהו לא יודע את זה? האם הוא משקר ומסלף ביודעין? הרי גם לשקר צריך להיות ביסוס הגיוני כלשהו.

מה גם שכבר במהלך מבצע מגן צפוני לחיסול מנהרות חיזבאללה, נתניהו עצמו, בנאום בצפון הארץ, הסביר שצה"ל, בעבודה יוצאת מן הכלל, שלל מחיזבאללה את כל מנהרות הטרור החודרות, ובנאום הפרידה מהרמטכ"ל איזנקוט שיבח אותו שוב על אותה פעולה. ועכשיו, הוא מפיל את זה על איזנקוט כאילו מדובר במחדל, ולא בהישג. ומשקר. כרגיל.

בריאיון ב"פטריוטים" השבוע הוא הסביר ש"אין ניצחון מוחלט", וכשנשאל על כך על ידי שרון גל יומיים לאחר מכן, אמר: "רציתי להגיד שההיסטוריה לא נותנת לך באמת, איש תחת גפנו ותאנתו, והם לא יכתתו את חרבותיהם כל כך מהר, זה יקרה בבוא המשיח, אבל כמו שאני תמיד אומר, המשיח לא יבוא ביום חמישי הבא".

רגע, זה לא היה אותו נתניהו שפעם אחר פעם, עשרות פעמים לאורך שנתיים, הסביר שהניצחון המוחלט הוא עניין של שבועות ספורים, לא חודשים ולא שנים, שבועות ספורים? אותו "מנהיג" שהצהיר פעמים רבות שאנחנו "כפסע מהניצחון המוחלט"?

איך יכול להיות שבאותה נשימה רעילה ובאושה הם שולפים ציטוטים של גדי איזנקוט מהימים שבהם היה מפקד אוגדת איו"ש וניהל את הלחימה באינתיפאדה השנייה, שמסביר שבמלחמה מהסוג הזה אין הכרעה, צריך להביא ביטחון ולנצח את הטרור, ולא להביא תירוצים? הם לא מבחינים בקלונם? הם לא קולטים את אפסותם? הם לא מודעים לעבדותם הנרצעת לגדול שרלטני עם ישראל בכל הזמנים?

אז בעוד הוא ממשיך לדרבן את סוכני הכאוס שלו במסע הביזה וההרס בכל אשר יפנו, בידו השנייה מנסה נתניהו לקושש לעצמו לגיטימציה. הוא יודע שעם טלי גוטליב, דודי אמסלם וחבריהם הוא לא יצליח להחזיר הביתה את המנדטים האבודים. הוא צריך ניחוח של מכובדות, של שפיות, של מה שהליכוד היה פעם. השבוע פרסמתי את רשימת החלומות והתוכניות שלו. לשריין בצמרת הליכודית אנשים שישכיחו מהציבור כל מה שקרה כאן בשנים האחרונות.

זה ניסיון לבוא עם מטהר אוויר לרפת ולקוות שהניחוח יהיה נעים. חלומו הרטוב ביותר של נתניהו הוא גבי אשכנזי. יש לא מעט אנשים שעובדים על הציר הזה, בין השניים. זה לא שאשכנזי תומך בנתניהו. הוא לא. הוא גם התמודד מולו במסגרת כחול לבן. הוא מכיר את האיש, את פגעיו ואסונותיו. אבל בין השניים יש סוג של הערכה הדדית מוזרה. אשכנזי הוא זה שהחזיק לנתניהו את היד אחרי 7 באוקטובר ושכנע אותו לבצע את התמרון בעזה, מול נבואות הזעם של יצחק בריק ועופר וינטר. הם מדברים מדי פעם. נתניהו מכבד את אשכנזי ואת ניסיונו הצבאי ומכיר את הכריזמה ה"ליכודית" שאופפת אותו.

בימים רגילים, "הבית", כלומר הרעיה והבן, יונתן הון, לא היו נותנים לו להתקרב לאשכנזי. אבל אלה לא ימים רגילים. אלה ימי פומפיי האחרונים, ולכן זוהי שעת חירום. אני לא מאמין שיש היתכנות כלשהי למהלך כזה; אשכנזי הוא פטריוט ישראלי שלחם עשרות שנים על ביטחון המדינה, חבר קרוב של גדי איזנקוט, אין לו יצר התאבדותי. מצד שני, יש כאלה שנשבעים שאם הוא רק ירמוז, זה שלו.

נמתין בסבלנות. הרשימה הזו כוללת גם את רון דרמר - שמסרב בתוקף, יובל שטייניץ - שמסרב לא בתוקף, יוסי כהן - כרגע אין תזוזה, גל הירש - שישמח, בכירי השב"כ לשעבר שלום בן חנן או מאיר בן שבת, הלוחם הגיבור סגן יונתן בן חמו, או סג"ם אביחיל ראובן, ואחרים. מה מכל זה ייצא לפועל, נדע רק בהמשך.

עצוב להביט בבני גנץ. מי שהיה פעם התקווה הגדולה של מחנה השינוי, הפך לסיוט הגדול שלו. מי שהסיסמה שלו הייתה "ישראל מעל הכל", מתנהג עכשיו כאילו הנקמה שלו, בכל אלה שנטשו אותו, מעל ישראל. אגב, מדובר בחתיכת רשימה. את בני גנץ עזבו במהלך השנים בוגי יעלון, יאיר לפיד, גבי אשכנזי, גדי איזנקוט, גדעון סער. במפלגתו הנוכחית בכנסת עזבו אותו גם מתן כהנא, זאב אלקין, שרן השכל, אורית פרקש הכהן, חילי טרופר, איתן גינצבורג ואחרים. עכשיו עזב אותו גם יועז הנדל.

במשך שבועות ארוכים עשו גנץ ואנשיו בילד-אפ למפלגה החדשה שאליה יצטרפו גם דדי שמחי ויועז הנדל. והנה, ברגע האחרון, גם הנדל עשה פניית פרסה מבוהלת וחבר לטרופר. וגנץ שוב ננטש. טבלת הנטישות שלו מפוארת, והיא אינה משקרת. האיש נטוש ובלי כוחות, אבל עם מימון מפלגות של שמונה ח"כים. כסף גדול שנלקח מקופת מחנה השינוי ומועבר לקופת הצד השני. שרלטנות לשמה.

בשבת עוד ישב דדי שמחי ב"פגוש את העיתונות" והודיע שתוך יממה או שתיים המפלגה תקרום עור וגידים יחד עם יועז הנדל. ביום שלישי הוקמה המפלגה של הנדל, אבל עם טרופר. זה היה שח-מט. טרופר המתין במפלגת גנץ, עד בוש. הוא קיווה שגנץ יבין שהגיע הזמן להתחלף. לתת לחילי טרופר את ההזדמנות. אבל גנץ לא הבין. הוא לא מבין דברים כאלה. אז טרופר עשה מעשה ועכשיו עקף את גנץ בסיבוב.

אני שואל את הח"כים שנותרו, עדיין, ליד גנץ, מה עם המצפון שלהם. מה עם האידיאולוגיה. הם יודעים שהקולות שקיבלו בבחירות שייכים למצביעי גוש השינוי. הם יודעים שדדי שמחי שייך לגוש הנגדי. הם יודעים שכל חברי "הפטריוטים" מנהלים את האירוע. מאלדד יניב, דרך גיא בוסי, דרך יותם זמרי. הם יודעים מה עלול לקרות למחרת הבחירות. זה לא מפריע להם? הם חיים בשלום עם זה?

המעשה הציוני הנכון, לכל מי שרוצה לשמר את הסיכוי להציל את המדינה, הוא להכריז על פיצול מגנץ. ליטול ממנו חלק מהמימון. להבהיר לו שיש רגעים בחייו של מנהיג שבהם הוא צריך להגיד: זהו, די, מיציתי. או כמו שהגדיר את זה בזמנו בני בגין: אני מנהיג ציבור, בלי ציבור. ופרש לביתו. אבל איפה גנץ ואיפה בגין. כרגע הוא יותר קרוב לגדעון סער.

דוד זיני הוכיח השבוע שהוא האדם האחרון שמתאים לתפקיד ראש שירות הביטחון הכללי. אמירתו על "נאמנות לדרג הנבחר" מעידה על אי הבנת התפקיד, אי הבנת הדמוקרטיה, אי הבנת החוק. גם הגדרתם של היועצים המשפטיים כ"כלי עזר" משוללת יסוד. ליועצים המשפטיים יש תפקיד: לוודא שהממשלה נוהגת על פי החוק. הם לא כלי עזר, הם שומרי סף ונציגי החוק בממשלה.

זיני העיד, בקולו, שמבחינת כישורים אינו מתאים לתפקיד. "לא עברתי בשוחות", אמר באירוע פומבי. אז למה קיבל על עצמו את התפקיד, שהוצע לו במושב האחורי של מכונית מאחורי גבו של הרמטכ"ל? כי "אני נאמן לדרג הנבחר".

מכובדי ראש השב"כ, ישראל אינה מונרכיה. הנאמנות שלך היא למדינה. לא לדרג כלשהו. אתה תחת מרות של הדרג המדיני, זה ברור. אתה מקבל פקודות מהדרג המדיני, זה ברור. אבל מרות אינה נאמנות. אתה צריך להיות נאמן למדינה ולחוק. אם תקרא את חוק השב"כ, תראה שהוא קובע מפורשות שאתה צריך לנהוג באופן ממלכתי ואתה צריך לסרב למשימות או פקודות שיש בהן ארומה פוליטית או אישית כלשהי. ואתה יודע למה אני מתכוון. ממליץ לך להאזין לנאומו של הרמטכ"ל האמריקאי לשעבר, הגנרל מילי, בדמדומי כהונתו הראשונה של דונלד טראמפ. "אנחנו לא נאמנים למלך ולא לדיקטטור", אמר מילי, "אנחנו נאמנים לחוקה".

הסיפור הקפקאי והמגוחך של חקירת ההדלפה "לערוץ 12" של מועד התקיפה באיראן מעיד יותר מכל דבר אחר על אי-התאמתו של זיני. מי שמפמפם את השטות המפגרת הזו הוא, תעמידו פני מופתעים, יעקב ברדוגו. האיש, שפלט מפיו המהביל כבר כמה פעמים רמזים בוטים על פעולות מבצעיות טרם ביצוען בשידור חי, החליט שצריך לחקור מי הדליף לערוץ 12 את מועד ההתקפה על איראן.

בימים רגילים זו לא הייתה אפילו אנקדוטה. ראשית, כי אין כאן עבירה מבחינת העיתונאים. התפקיד שלנו זה לדעת. הכל. כמה שיותר. כשאנחנו יודעים, אנחנו לא עוברים עבירה. רק אם נפרסם דברים שאנחנו יודעים בניגוד להוראות הצנזורה, נעבור עבירה. שנית, כי לא רק ערוץ 12 היו מעודכנים. ערוץ 15 עלו לשידור כמה שניות לפני ערוץ 12 ואף התפארו בכך. גם אני ידעתי מראש על התקיפה, ממקורותיי שלי. הכתב הצבאי של ערוץ 14, הלל ביטון רוזן, ידע ואפילו ביקש מראש תגובה מדובר צה"ל. הוא ידע יום ושעה. אף אחד מהעיתונאים לא עבר עבירה כי אף אחד לא פרסם כלום. אנחנו כפופים לצנזורה. בטח כשמדובר בתקיפה באיראן.

היחיד שפרסם משהו היה אחד מעוזריו של ח"כ יצחק קרויזר, שכתב, בליל התקיפה, ברשתות החברתיות: "חברים, קיבלתי עכשיו עדכון משמעותי שהלילה תעשו קידוש בממ"ד". למרבה המזל, הפרסום הזה לא עורר רעש והתקיפה הצליחה.

אבל ברדוגו בשלו. יש לו הוראות לקמפיין על ערוץ 12 והוא צמוד אליהן. מגוחך ככל שזה יהיה, זה עדיין פחות מגוחך מברדוגו עצמו. הסיפור הזה מטריד בגלל מה שקורה מסביב. כי האינסטינקט הראשוני של ראש השב"כ זיני היה נכון. אמיר אטינגר פרסם את חילופי הדברים של זיני עם שרי הקבינט, שכמובן צווחים את מצוותו של ברדוגו בקול גדול ודורשים אף הם חקירה.

מי שהעלתה את הנושא הייתה, כמובן, מירי רגב. מזל שאף אחד לא חקר אותה על הדלפות לעיתונאים במהלך ההתנתקות, שאותה דיבררה בעליזות, או במהלך מלחמת לבנון השנייה. "מה קורה עם חקירת ערוץ 12", שאלה. זיני: "אין קצה חוט, יש 4,500 מעורבים וצריך אישור יועמ"שית לחקור עיתונאים. כל עוד אין קצה חוט, אני לא יכול לבקש בקשה", השיב זיני.

כאן נדרשה התערבותו של המבוגר האחראי, ואכן היה זה דודי אמסלם: "ראש שב"כ צריך להיות יכול גם לעצור את היועמ"שית", העיר. זיני, שלא לגמרי הבין מה הוא אמור לענות על העצה הזו, אמר משהו כמו: "יש חוק, אני מחויב לחוק, אתם מוזמנים לשנות את החוקים". אמסלם: "ואנונו לא מתקרב למה שהיה כאן, ראש השב"כ הקודם לא רצה לבדוק את זה". מזכיר הממשלה יוסי פוקס: "ראש השב"כ הקודם עזב עוד קודם". אמסלם: "לא משנה, אם הוא היה הוא לא היה בודק".

כן, אני יודע, זה מצחיק. אבל זה גם עצוב. כי הבדיחה היא עלינו. הלאה, על פי הפרסום של אטינגר: זיני מנסה להסביר: "שותפים לסוד 4,500 בני אדם או יותר. יש מי שיכול להדליף ויש מי שמקבל את המידע, בדרך כלל זה דרך צדדים שלישיים. אתה לא יכול לעשות בדיקות תקשורת על אלפי אנשים, יש אנשים בעלי מעמד מיוחד".

אמסלם, נישא על כנפי הצלחת הערתו הקודמת: "מי, הגברת יונית לוי?". זיני, נואש, אמר לבן גביר: "השוטרים שלך לא יבואו לעצור". מירי רגב: "מדינת ישראל לא יודעת לבדוק הדלפה? פניתם ליועמ"שית?". זיני: "זה לא הסרת איום מיידי או הצלת נפשות. כולכם רוצים שיהיה נדרש לבקש אישור כדי לחקור, והא ראיה שלא שיניתם את החוק. כל עוד אין קצה חוט, אז אני לא יכול לבקש בקשה. יש פרשיות חמורות יותר, גם שם היו לנו מגבלות".

השרים המשיכו להתעקש. זיני סיכם: "אני מקפיד בכבודכם, אבל תכבדו את עצמכם".

נו, טוב. מר זיני, הם לא יכבדו את עצמם. זו חבורה שאין לה אפילו קמצוץ של כבוד עצמי, מצפון, שכל ישר או פטריוטיות. כל מה שמעניין אותם זה לרצות את נתניהו ומשפחתו, ואת הבייס הביביסטי ומתפקדי הליכוד. הא, ותו לא.

והנה, בסופו של דבר, גם אתה נשברת וביקשת השבוע אישור מהיועמ"שית לקיים את החקירה המגוחכת הזו. אז אני לא יודע אם אתה נאמן לדרג הנבחר, מר זיני. אני כן יודע שאתה נאמן ליעקב ברדוגו. וכמה תיקונים ברשותך: השוטרים אינם של בן גביר. הם של משטרת ישראל. גם היא לא של בן גביר, באותה מידה שהשב"כ לא של נתניהו. שמחתי לעזור.