האיחוד האירופי כבר החליט איפה ישראל נגמרת - ובירושלים עוד לא מבינים את המפה

אירופה מפסיקה להמתין לישראלים ולפלסטינים. מבחינת בריסל, גבולותיה הכלכליים של ישראל כבר נקבעו - והם עוברים בקווי 1967.

אם תאושר היוזמה החדשה של הנציבות האירופית לאסור לחלוטין יבוא מוצרים מההתנחלויות הישראליות, יהיה זה הרבה יותר מצעד בתחום הסחר. זו תהיה החלטה בעלת משמעות מדינית מהמעלה הראשונה. בפעם הראשונה מאז כינון יחסי ישראל והאיחוד האירופי בשנת 1958, בריסל לא תסתפק עוד בהבחנה בין ישראל לבין ההתנחלויות. היא תאסור לחלוטין את כניסת מוצרי ההתנחלויות לשוק האירופי. מבחינתה, הגבולות הכלכליים של ישראל יסתיימו באופן חד וברור בקווי 1967.

זהו רגע מכונן, משום שהוא מסמן שינוי באופי המדיניות האירופית. במשך שנים הקפיד האיחוד להציג את צעדיו כהבחנה משפטית ולא כסנקציה. תחילה נשללו ממוצרי ההתנחלויות הטבות המכס במסגרת הסכם האסוציאציה. אחר כך הוטלה חובת סימון, כדי שהצרכנים יוכלו להבחין בין מוצרים שמקורם בישראל לבין מוצרים שיוצרו מעבר לקו הירוק. אפשר היה להתווכח עם המדיניות הזאת, אך אי אפשר היה לטעון שאירופה סוגרת את שעריה בפני אותם מוצרים.

כעת בריסל מבקשת לשנות את הכלל. לא עוד מכס. לא עוד סימון. לא עוד הבחנה רגולטורית. בריסל מבקשת לאסור את עצם המסחר. זהו המעבר מהבחנה לאיסור, ומהצהרה פוליטית למדיניות כלכלית מחייבת.

אין ודאות שהיוזמה תאושר. מדינות חברות אחדות צפויות להתנגד, והדיון יהיה מורכב. אך לעיתים עצם העלאת האפשרות חשובה לא פחות מההחלטה עצמה. היא מלמדת כיצד בריסל חושבת וכיצד היא מתכננת את יחסיה עם ישראל בשנים הבאות.

בירושלים עדיין מתייחסים לרבות מהיוזמות האירופיות כאל עוד גל של ביקורת שיעבור. זו עלולה להיות טעות אסטרטגית. אירופה אינה משנה רק את מדיניותה כלפי ההתנחלויות. היא משנה את האופן שבו היא מגדירה את ישראל עצמה. במשך עשרות שנים אמר האיחוד שקווי 1967 הם הבסיס להסדר עתידי. כעת הוא מבקש להפוך אותם לגבול הכלכלי הסופי של ישראל כבר בהווה.

מי שסבור שמדובר בצעד נקודתי מחמיץ את התמונה הרחבה. אירופה אינה זונחת את פתרון שתי המדינות - להפך. היא מבקשת להציל אותו באמצעות הכלים היחידים שנותרו ברשותה. כאשר המשא ומתן קפוא, כאשר האמון בין הצדדים קרס וכאשר הסיכוי להסדר נראה רחוק, האיחוד בוחר להעניק לעמדתו ביטוי מעשי באמצעות מדיניות הסחר שלו. במקום לשרטט מפות בחדרי דיונים, האיחוד האירופי משרטט אותן במכס ובתקנות.

דווקא משום כך, ההשלכות עלולות להיות רחבות בהרבה מההתנחלויות עצמן. אם האיחוד יקבע שאיסור סחר הוא הכלי המתאים ליישום מדיניותו, יהיה קל יותר להצדיק צעדים נוספים. סנקציות אישיות נגד מתנחלים, שכבר נדונות בכמה בירות אירופיות, עשויות להתרחב. גם השתתפותה של ישראל בתוכנית "הורייזון אירופה", תוכנית המחקר והחדשנות הגדולה בעולם, עומדת להפוך לכלי לחץ פוליטי. מה שנראה היום כצעד מוגבל עלול להפוך מחר לתקדים.

זהו שינוי שישראל אינה יכולה להרשות לעצמה לפטור כעוד מחלוקת דיפלומטית. משום שכאשר שותף הסחר הגדול ביותר שלך מתחיל לשרטט את גבולותיך הכלכליים, הוא עלול להיות גם הראשון שישרטט את גבולות היחסים העתידיים עמך.

פרופ' שרון פרדו הוא עמית מחקר בכיר במכון למדיניות העם היהודי - JPPI, ופרופסור ללימודים אירופיים ויחסים בינלאומיים במחלקה לפוליטיקה וממשל באוניברסיטת בן-גוריון בנגב.