ההודעה שבישרה על הטלת סנקציות נגדנו מצד קנדה, שהצטרפה לחבריה מהאיחוד האירופי, לא הפתיעה אותי. כבר שנים אני יודע שאנחנו על הכוונת של האירופאים; מאז שעתירה שלנו הובילה להריסה של בית ספר לא חוקי שהרשות הפלסטינאית הקימה בכספי האיחוד בשמורת הטבע הרודיון בספר המדבר. את מי ההודעה כן הפתיעה? ובכן, את ממשלת ישראל, שלא נערכה מבעוד מועד כדי לעמוד לצד ארגונים כמונו, שפועלים בכלים לגיטימיים וחוקיים במאבק לגיטימי וחוקי, ונופלים קורבן לסנקציות. אמנם בתקופת הנשיא ביידן וגל הסנקציות של ממשל ארצות הברית, החלו מהלכים משמעותיים בהובלת שרי הימין אך הם נעצרו כשהתחלף הממשל והנה, הגל הנוכחי תופס את מדינת ישראל לא מוכנה. מה שהם לא מבינים מספיק, זה שהם הבאים בתור.
שיטת הסנקציות שפרצה לחיינו לפני כשנתיים, מזכירה לי את שיר המחאה ממלחמת העולם השניה של הכומר מרטין נימלר, שמתאר איך הנאצים לקחו את כולם, הקומוניסטים, היהודים, הקתולים, והוא שתק כי לא היה אחד מהם. כשבאו לקחת אותו, כבר לא נותר מי שיזעק למענו. החברה הישראלית מראשיה ושופטיה ועד אחרון אזרחיה חייבים להבין, אנחנו יודעים איפה זה מתחיל אבל ממש לא יודעים איפה זה נגמר. זה מתחיל בחוואי עלום שלכאורה מעורב באלימות, ממשיך בארגוני חברה אזרחית כמו רגבים ויגיע מהר מהצפוי לשופטים שפוסקים בניגוד לאג'נדה של האיחוד האירופאי.
מהות הטלת הסנקציות נגד גורמים במדינה אחרת היא אמירה בהירה וברורה לאותה מדינה: איננו סומכים על מערכת החוק, המשפט והאכיפה שלך, ורואים לנכון להתערב. כשמדובר במדינות בהן שוררת אנרכיה, שהמערכות בה קורסות ולא מתפקדות, יש אולי הצדקה להתערבות כזו, כדי להגן על זכויות אדם. המצב בו מדינות לכאורה דמוקרטיות וידידות של ישראל, מתערבות ודורסות את הדמוקרטיה והריבונות הישראלית ברגל גסה, הוא לא נתפס ומצביע על אי אמון בוטה במדינת ישראל. היום אתם אולי שותקים, כי אינכם מתנחלים או כי אינכם רגבים. אבל לפי האסטרטגיה שלהם, הם יגיעו גם אליכם, ואז, כבר לא יהיה מי שירים את קולו למענכם.
בשבועיים שחלפו מרגע הפרסום על הסנקציות ועד עכשיו, הבנתי שלא מדובר רק בצעד דקלרטיבי שנועד להעביר מסר ואזהרה. בהתחלה הרגשתי בעיקר גאווה, כנראה שהפעילות שלנו מספיק משמעותית ומפריעה לאיחוד האירופי במאמציו להקים מדינה פלסטינית באופן חד צדדי ובניגוד לאינטרס הישראלי, עד שהחליטו לבלום אותנו בכלים אלו. אך מסתבר כי לסנקציות יש השלכות מעשיות, כמו הגבלת השימוש בכרטיסי אשראי והגבלת היכולת לבצע עסקאות עם פרטים וחברות הקשורות לאירופה.
זה אמנם לא עוצר אותנו ולא מאוד דרמטי עבורנו, אך בסופו של דבר, במקום לעסוק בהמשך מאבק מדיני וציבורי נחוש שמייצג רבים מאוד בחברה הישראלית, אנו נאלצים להתרוצץ בין עורכי דין ויועצים בינלאומיים כדי להגיש ערעור בלוקסמבורג ועתירת נגד לניקוי שמנו, הליך שייקח חודשים ארוכים.
לפני 90 שנה יהודי אירופה הכילו את חוקי נירנברג ופנטזו שזו אינה אלא גזרה חולפת. רק מעטים ראו את הנולד וקראו לעזוב את אדמת הניכר הבוערת לפני שיהיה מאוחר. זו אותה אירופה. אלו אותן גזירות. האם הפעם נלמד מההיסטוריה?
מאיר דויטש הוא מנכ"ל תנועת רגבים. תנועת רגבים היא ארגון חברה אזרחית העוסק בקידום מדיניות בהיבטי קרקע וסביבה באמצעות מחקר, עבודת שטח, פעילות פרלמנטרית, משפטית ותקשורתית.